מיומנו וחוויותיו של נהג שאטל (1)

מה אני אוהב בעבודה הזו?
בעיקר את המפגש עם האנשים השונים והמגוונים... ואת העבודה בחוץ; אם זה לראות את השמים כל רגע, ואם זה לראות ולשמוע סוגי ציפורים שונים המקננות פה ושם...

טיפוסים שונים: נשים, גברים, צעירים ומבוגרים, חייכנים ונימוסיים, חכמים ושאינם כאלה, מרתקים ומשעממים, אלו שקל להם ואלו שקשה. שפות דיבור שונות. מארצות שונות. השקטים והמרעישים, הסקרנים ואלו שלא ברור מה הם עושים בקמפוס. מרצים, סטודנטים, ואנשי האבטחה. אלו שמוכנים לשתף ולדבר, ואלה שממש לא... וכו' ועוד וכד'.

גם הנהגים איתם אני עובד, כולל ראשי החברה ומנהל התיפעול.
ממש חסדי ה'... אנשים שקטים ורגועים. טון דיבור שקט. נינוחים וידידותיים.
בסה"כ, אנשים פשוטים שכיף ולכבוד לעבוד איתם.


הנה אוסף חוויות מאירועי היומיום בשאטל:

חוצפה... אך לא מעט חוסר מודעות וחוסר איכפתיות... לעלות עם סיגריה לרכב ציבורי.  
זה קרה יותר מפעם אחת.
העבריין מכחיש... ואח״כ מודה.

נהגים בכביש עם יד אחת אוחזת בטלפון הנייד, הנוסעים באופן מסוכן להחריד; אם זה עקיפה מצד ימין, תוך עדי עלייה על המדרכה... ואם זה נסיעה מסוכנת נגד כיוון הנסיעה.

נוסעים עולים לרכב עם אוזניות... לא שומעים הודעות הנהג... ומצפים שברגע שהם רוצים לרדת, ממש ובדיוק באותו רגע, הנהג יעצור... גם זה באמצע הכביש, ולא באופן בטוח.

אנשים חונים בצורה מסוכנת. הרכב רחוק משפת המדרכה, ובולט לכביש באופן לא נורמאלי... שלא לדבר על חנייה, או אפילו עצירה בתחנות אוטובוס... ובכך מונעים מהשאטל לעצור, להוריד ולהעלות נוסעים בביטחה, בלי לחסום את הכביש.
אם זה ע"י מוניות, אם זה ע"י אנשי שירותים ותחזוקה, ואחרים... גם אם הנהג יושב ברכב... ואומר לי "עוד רגע, ועוד שניה אני זז"... זה לא משנה... כיוון שברגע שאנחנו עוברים (כל 5 דקות)... והתחנה לא פנוייה... אנחנו נאלצים להוריד ולהעלות נוסעים, שיורדים לכביש. מצב זה יותר כמה סיכונים.
זה ממש אנטי-חינוכי להתנהג בחוסר אחריות ובחוסר ביטחון מירבי שכזה.

גבעת ישעיהו.
 
יהודים, נוצרים ומוסלמים. שישי, שבת, ראשון. דתי? ימי מנוחה. כתוב בקוראן, בתורה... עמים אחרים בארץ ישראל, תחת שלטון יהודי, בתנאים מסויימים, כמו בכל מדינה.
צריך רק קצת יותר קבלת אחריות ומעט יותר רצון טוב באמת.

שיחה עם מוסלמי לא דתי (אבא לא דתי, אמא דתייה).

בשיחה עם גב׳... גם אמרתי שאי אפשר להאשים את היהודים בחוסר כבוד לעמים אחרים במדינה... כי למרות שחושבים שזו מדינה יהודית... היא לא!!! אלא היא מדינה ישראלית, עם היסטוריה ישראלית שהתחילה ב- 1948... ותרבות ישראלית ומסורת ישראלית... שהקשר בינה לבין יהדות ויהודים --- דחוק!!!

המדינה הישראלית, חייבת להבין ולכבד את התושבים השונים ואמונותיהם... ולהזהר ולהמנע ככל האפשר מלדרוך עליהם..

יהודי ממעלה-אדומים (ולשאלתי הגיב בחיוב... בשטחים הכבושים E1)... שהוריו עשו עליה מקליבלנד, אוהיו...; איכשהו, נזכרתי בפתגם החשוב: מתי לאחרונה עשית משהו בפעם הראשונה?
באותו רגע, שכחתי איך אומרים את זה באנגלית, שפת המקור... אבל אח״כ נזכרתי:

When was the last time you did something for the first time?

משפט ורעיון חשוב ביותר לבריאות גופנפש!

... ואז הלכתי לשתות קפה, בהפסקה...

לפניי היו שתי בנות... ומכיוון שהכרתי כבר את הבחורה מעברו השני של הדלפק... דיברנו קצת... והבנות הבינו בטעות שאולי אני מנסה להידחף בתור... ואמרו: ״יש פה תור״.
השבתי להן בתמיהה ובפנים רצינות (בציניות כמובן): מה... זה לא תור נפרד לגברים ולנשים??
... ואחת הבנות אמרה: אני אפילו לא מגיבה על זה.
אמרתי לה, בחיוך, שאין צורך להגיב, כיוון שאמרתי זאת בציניות... אך חשוב לזכור, שיש עבריינים בשני הצדדים, ומי שרוצה לעשות טוב ולהתנהג כראוי... חייב לקחת קצת יותר אחריות + מעט יותר רצון טוב.
נפרדנו לשלום בשלום :)

קצרין, מצפה נטופה, קדומים

איש אחד אומר על ילדיו: לא יכול להגיד לא לילדים גדולים.
ובאותה נשימה אומר באנחה ומתלונן על התנהגותם הבלתי אחראית.

אמא צעירה: יש לה חתול ושני כלבים... ואז, היא מראה לי שיש לה גם תינוק; מממ...
הקיצר, היה נשמע שהיא ממש, אבל ממש, מצפה כבר לסיום הלימודים... ושלא כיף לה. מהשיחה הקצרה, היה נדמה שאולי גם יש בעיות בבית/משפחה??
לשאלתי, אם היא רוצה לשתף... היא התחמקה... ואני השבתי: אוקיי, לא אחפור.

מישהי בשם כוכב, זכרה ששמי עופר, מנסיעות קודמות... ועוד יותר מזה, זכרה שאינני אוהב להיקרא בשמות תואר כמו מר, אדון, רב, נהג, וכד׳.
מדהים ומעניין מה עושה רושם ומה משאיר חותם על אנשים.

פגשתי יהודי, לא צעיר, שעלה מטורקיה לפני 8 שנים. נולד באיסטנבול.
ומאז, הוא לומד בבר-אילן (8 שנים). עדיין לומד עברית. מדבר טורקית ולאדינו... ומבין קצת ערבית. האיש לומד עכשיו גם יוונית, כדי ללמוד מתמטיקה.
 
אלון-מורה, מקרית-מוצקין.

תהלים כב׳ ז'-ח':
וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם: כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ:

פרופ' למתמטיקה, יבגני פלוטקין. שהסכים לבדוק עבורי, אם אפשר להשיג: Computer Generating Fractals software ידידותית לשימוש.
כמובן שהשיחה הייתה מעניינת.

עוד שיחות מעניינות עם אנשי חינוך, כלכלה, פילוסופיה, פסיכולוגיה...

איש מאשדוד, בן 85(?!) שמגיע התחבורה ציבורית לקמפוס, כמה פעמים בשבוע, ללמוד.
"פוטו ברנר" בחיפה היה שיך לדוד או בנדוד שלו.
הוא גם אמר לי (וכך אכן מצאתי ב- Wikipedia) שלרח' העצמאות בחיפה, קראו פעם ("לפני הכיבוש הציוני" העיר אחד הנוסעים האחרים): Kings Way = רחוב המלכים.
וכן מוזכר בערך "התפתחות אורבנית של חיפה"
ואז גם אמרתי לאיש... שמי שרוצה ללמוד דברים מעניינים מאנשים מעניינים, ובתחומים שונים... שיבוא לאוניברסיטה ושיהיה נהג שאטל :)

למישהו אחר, אמרתי פעם (תוך כדי שיחה בענייני לימודים והשכלה), שאני לומד באוניברסיטה שהלימודים בה לא נגמרים לעולם; לא משלמים בה שכר לימוד; ולא מקבלים שום תואר בסוף; קוראים לה, אוניברסיטת "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי"... ונוסע שישב מאחור, וחשב שאינני דובר אמת, נתן לי קצת ביקורת :)

מידי פעם, אני שואל את נוסעיי חידות. הנה אחת מהן:
בתהלים פרק כו׳ פסוק ד׳, מופיע הביטוי ״ מְתֵי שָׁוְא״.
(אגב ביטוי כזה גם מופיע בספר איוב יא' יא')
מה הקשר בין הביטוי הזה, לרעיון ״עומדים - חיים, שוכבים – מתים״?

כידוע בתורה וכן בנ"ך ישנה מילה שנכתבת אותו הדבר. המילה מתים כשהיא נכתבת ב- צירה פרושה מתים מלשון מוות, אבל אם היא נכתבת בשוא כגון מתי מספר אז פרושה אנשים (חיים). האבן עזרא נתן בזה סימן: עומדים חיים. שוכבים מתים.

דברים לג' ו': יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר:
מתי מעט = מעט אנשים
"מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ" (ישעיה ג' כה')

ניסוי (עצמי) במדעי ההתנהגות. הרכב מלא באנשים...
אני מסתכל במראה, ושואל בקול: מה העניינים? אז מה חוצמיזה?
מי ששמע את השאלה מסתכל לעברי... ואני תוהה מי "ירים את הכפפה" הקודם? וישיב לי.
מעניין לצפות.

כבר יצא לי לדבר עם כמה אנשים, ולהמליץ להם לקרוא את ספרו (המתורגם לעברית) של P. D. Ouspensky – "החיפוש אחר המופלא".

ורעיונותיו על "הדרך הרביעית" ועוד, שחלקם מצאתי מרתקים ומעניינים (כמו, חוסר נוחות בשתיקה בחברת אנשים), וחלק אף ניסיתי לאמץ, כדי לזכור את עצמי, בהתבוננות פנימית ומודעות עצמית.

ברוך השם.
הנה כתבה בשם "האדם המודרני חי בשינה", שהתפרסמה ב- nrg.

בחורה חביבה וצעירה, שלומדת מסכת פסחים במדרשה.
(לא "מת" על הרעיון)

בחורה (שנסעה איתי אולי פעמיים), הביעה פליאה (להפתעתי) על גישתי החיובית והטובה לחיים... ואמרה, שכשהיא מגיעה לקמפוס, לא קל לה. שאלתי לשמה... והצעתי שאולי נדבר על זה בהזדמנות אחרת?! לא נפגשנו מאז, עדיין.

בחורה בשם נאורה.

יכול להיות שיש הרבה יותר נשים בקמפוס, מגברים?!?

אשה שעושה תואר שני בחוג משולב, ועובדת ב- ״זרועות הבטחון״... העדפתי ונמנעתי (מסיבות בריאותיות) מלהתעניין ולשאול בדיוק במה, כמו שרציתי והסתקרנתי.

בחורה שעושה תואר שני במשפטים, ובחיים היא ״רקדנית באירועים אקסקלוסיביים. לא כאלה שאפשר לקנות כרטיס ולהיכנס״... אמרה ולא פרטה... במין סודיות שכזו, למרות שהתעניינתי.

בחורה שחיפשה את קו 45 כדי לנסוע לאוני׳ תל אביב.

אנשים מתל אביב, חשמונאים, כפר הרא״ה, גני תקוה...

צמד בנים, שנה ראשונה. אחד מהם מ- שילה... עם דעות שרלטניות של השתלטות על אדמות... שהעלו לי את הסעיף... וברוך ה׳ שהם ירדו בתחנה קרובה... והשיחה המטרידה הזו לא נמשכה.
עצוב וכואב. לקח לי זמן-מה להתאושש...

איש המלמד תלמוד... ושיחה שעניינה, מדוע באחוזים ניכרים, לימוד תורה... משמעו על פי רוב - גמרא. מה עם מוסר, מחשבה, ושאר דברי תורה חשובים? תורה כדרך חיים ולאחדות עם ישראל... ולא רק כמטרה.

הוא ענה, על לימוד תורה/גמרא... שהגאונים קבעו, והראשונים קיבלו. והזכיר בעניין את ישיבת וולוז׳ין המפורסמת.

מבחן אמי"ר... ללימוד אנגלית
(ראשי תיבות של: אנגלית מיון רמות) מבחן אמי"ר (Wiki)...
מישהי עלתה לרכב, ואמרה: ה- Facebook זה ממש אסון... מישהו נכנס לחשבון של אח שלי ופרסם מידע לא ראוי...

בדרך להרצאה/שיחה בנושא ״יהדות כתרבות״... במסגרת ״הידברות״. הספקתי לשתף קצת את אחת המשתתפות בדעתי על משבר הזהות החמור במדינת ישראל... ואיך זה בא לידי ביטוי בקמפיין הכושל של משרד הקליטה לעידוד חזרה ארצה...

בהזדמנות, אני חייב לכתוב על זה, ועל חווייתי האישית בדרכי חזרה ארצה, ואיך שמשרד הקליטה סרב לסייע, בלי אפילו לתת הסבר נאות.

מישהי שלומדת אופטומטריה. שאלתי, אם חומר הלימוד השתנה ב- 20 השנים האחרונות... והיא אמרה ״לא״. חשבתי שזה עצוב... כי אני מתאר לעצמי ומקווה שכן גילו טכנולוגיות חדשות בתחום, ב- 20 השנים האחרונות.

אינטליגנציה רגשית (חינוך).
מסתבר שגם זה עדיין לא מרכיב חשוב (כדי שיהיה בתכנית הלימודים) בבתי הספר לחינוך וכד'.

בחור שלומד איבחון דידקטי בלקויי למידה.

Ted.com

שתי בנות מ- קרית עקרון

ישוב בשם ברכיה

מישהי מקזאחסטאן. מעיר שנקראת Almata.

איש כנראה מ- הודו, שעושה פוסט-דוקטוראט בכימייה, עם פרופ׳ אורבך. שאלתי את האיש על סוללות... והוא אמר, שהסוללות הרטובות הן עופרת וחומצה... והוא עובד על סוללות ליטיום.
וגם, שהסוללות הרטובות, כמו גם היבשות... הן מדור חדש, ולא כמו אלו שהיו פעם.

פרופ' דורון יהושע אאורבך

עלתה בחורה כנמצאת בארץ, בבר אילן, כשנה וחצי. עברית טובה. מ- אנטוורפן, בלגיה.
היא מדברת 4 שפות: צרפתית, פלמית (שפה שדומה להולנדית), עברית, ואנגלית.

הרבה מהסטודנטים לא מאושרים ללמוד אנגלית. היו שמחים לוותר על זה ... אע״פ, שבתחומים כמו הנדסה... כמו שאמר לי אחד הסטודנטים, יש מרצים (אפילו דוברי עברית מלידה) שנותנים חומרי קריאה באנגלית בלבד, כי אין גרסאות בעברית.
הסכמנו, שצריך ללמד אנגלית הגונה ומתאימה לקראת לימודים אקדמיים, כבר בבתי הספר התיכוניים... שהרי רוב התלמידים מנותבים לאקדמיה בכל מקרה.
אמרתי שהייתי מצפה שמערכת החינוך, תתן לתלמידים כלים לדעת אין ללמוד ולגשת לאנגלית. שילמדו אין לדבר ולחשוב באנגלית מדוברת וספרות מקצועית... •לא• בשיטה העכשווית!!
הדיון על אנגלית נמשך גם בסיבובי שאטל אחרים, ומישהי (שנסעה להנדסה, אבל לומדת כימייה) אמרה, והסכמתי איתה (כי ככה אני חושב זמן רב)... שיהיו כבר בפסיכומטרי מילים שצריך אותן, ולא מילים (הזויות) שנדיר שמישהו צריך.

בעניין הפסיכומטרי... כידוע, אני בעד לבטל את המבחן הזה!

לפי כמה שבועות, דיברו ברדיו על שיטת פוירשטיין, כתחליף מוצלח מאוד לפסיכומטרי.
מצא חן בעיני...

מרכז פוירשטיין לקידום כושר הלמידה - חינוך לחשיבה
מייסד השיטה פרופ' ראובן פוירשטיין.
הנה הראיון "להאמין ברוח של כל אדם", שהתפרסם במגזין "ארץ אחרת"

כפר פינס, מגדל, אשקלון

כבר קרו כמה מקרים, שאנשים עמדו ממש חסרי אונים מול יריעות הפלסטיק השקופות; ושאלו בקול: "איך נכנסים לדבר הזה", בלי לבחון שניה את המצב, לראות שמדובר ברוכסן פשוט – אך שנפתח מלמטה למעלה... לרכוס היריעה ולהיכנס לרכב!
חלקם אפילו אמרו, קצת ביאוש, שזו ממש טרחה לפתוח ולסגור את הרוכסנים.
רוב הנוסעים, אני חייב לציין, מסתדרים עם הרוכסנים היטב וכראוי, ומתנהגים יפה :) ברוך ה'.
המתקשים, חלקם צעירים, וחלקם אנשים בגילאים בכירים יותר. תופעה.

עלו אנשים לשאטל, וריח בריא ואיכותי של פרי הדר התפשט בחלל. שאלתי אם מישהו אוכל תפוז... ומישהי מאחור אמרה: כן... אתה רוצה? הציעה. אמרתי שאולי כן, אבל אני לא רוצה לגזול ממנה אפילו לא פלח...; אבל, אני מודה לה על הריח. כשהיא ירדה, בתחנה 14, היא הושיטה לי חצי תפוז. בהתחלה אמרתי לא... שזה הרבה מידי... אולם היא אמרה, שזה בסדר; אמרתי לה, הכל תוך שניות, שתחכה שניה ותענה לי אמן על בורא פרי העץ (שאזכה אותה בברכה), וכן היה :)

כשסטודנטית אמרה לי שהיא לומדת חינוך, ובדרך לשיעור על אוטיזם... אמרתי לה על ספר שברשותי מסויים...; והתחלתי לתאר אותו... ושמחתי (אולי אפילו קצת הופתעתי) כשאמרה שהיא שמעה על הבחור. בבית, חיפשתי ומצאתי המידע על הבחור האומן - Stephen Wiltshire.
> הנה סרטון יוטיוב, של 5:23 דקות על האיש המיוחד והייחודי הזה:
> והנה כתובת האתר שלו: http://www.stephenwiltshire.co.uk