"המדינה צריכה לקחת את עצמה בידיים"? המדינה???

"עם רדת החשיכה, הופכים גנים ציבוריים ברחבי הארץ לזירות פשע פוטנציאליות. כך, לפחות, תיארו אזרחים את המציאות בסביבת מגוריהם".

הרשויות אשמות???

איפה הגבורה והפטריוטיות הישראלית? איפה הגאוה הישראלית?
מאיפה הגיעה ההשתפנות הזו?

חבר'ה, "בוקר טוב", התעוררתם???
יאללה, צחצחו שיניים... ויאללה להתמודד עם המציאות שבניתם פה! אתם בניתם וטיפחתם פה?

כשכל האשמה (או כל הקרדיט) הולך לטובת המדינה... וגם כשרע יש המתעקשים לראות את חצי הכוס המלאה, ומתעקשים לא לתקן ולא לבקר... לא ברור לכם, שהמציאות, יום אחד, תתפוצץ לכם בפרצוף... ותסחוף גם "אותנו", יחד "אתכם" למקומות שלא יכולתם לדמיין???

מה זה ההיתממות הזו?
מה אתם רוצים... שנרחם עליכם ונלטף לכם את הראש באמפטיה?

"אתם" ו- "המדינה" שלכם אשמים!!!
אתם מעסיקי עובדי הקבלן, אחיכם השקופים, בלי זכויות ובלי עתיד; אלו החיים מהיום למחר, בלי פנסיה ובלי כבוד.

האדמה קצת מתחילה לרעוד ואנשי האקדמיה והחינוך מתחבאים בחורים שלהם.

איפה רה"מ והשר לביטחון פנים? העיקר בזבזתם מאות מילוני שקלים בשביל מערך מצלמות המהירות החדשות.

אין ספק (ומזמן אני טוען זאת) - "אתם" פשוט התחלקתם על השכל, או שאתם כמו חפרפרת פועלים בשביל איזו ישות זרה, להחריב פה את המדינה על יושביה!!!

לא, זו לא קונספירציה ולא האשמות שווא.

לכו לטייל בגן הציבורי כשהערב יורד. לכו לפתח-תקוה ("אם המושבות") ותתפללו לא להיתקל בחבורות הניאו-נאצים.

תמכרו את תנובה ושאר מטעמים השייכים לאזרחי ישראל... בעבור חופן דולארים. תעלו את שכר חברי הכנסת, יום לפני השביתה למען הטבת תנאי העסקתם של עובדי הקבלן - ותירקו למאות אלפי אנשים בפנים.

זו לא רק "המדינה"! כל מי שמעסיק קבלן שמעסיק עובדי קבלן - אשם במצב המדרדר במדינה הזו.

כשבני אדם לא מתייחסים לבני אדם כמו לבני אדם... המציאות תטפח על פניהם של הפושעים פי כמה. חכו תראו!

דיי לקבלנות - קדימה העסקה ישירה, לתת לאנשים להתפרנס בכבוד ולתרום ככל יכולתם למען עתידם; שיהיה למה לחלום ולמה לשאוף.

דיי להתנהג לחלשים כמו אדונים! נמאסססססססססססססס!!!!

יאללה לחזור לחיים ערכיים של "ואהבת לרעך כמוך" ו- "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך". דיי עם הזלזול בחיי אדם!


מה יקרה עם "אנחנו" נעניק לעצמנו "שירות לקוחות" טוב, הגון, ישר, צודק... ונתחיל לאהוב אחד את השני?


מדינת הייטק, עלק!
אם אין לכם מניות בחברה ואתם לא בעלי עניין... על מה אתם כ"כ שמחים?


כן! אני מאשים!!!


מזמן הגיע הזמן (אולי כבר מאוחר מידיי) שתתחילו לדאוג לבריאות "שלנו", קצת יותר מאשר לרווח ולכבוד "שלכם"!

"...הלשון הדלה של תלמידי ישראל באה לידי ביטוי גם במבחנים הבינלאומיים ("פיזה 2010"), שבהם דורגה ישראל במקום ה-36 בעולם מבין 64 מדינות בכל הקשור לקריאה - נתון לא כל-כך מחמיא"...
> בכלל לא מפתיע!!! 
> חבר'ה, הספינה שוקעת - את זה לא תוכלו למנוע... אבל... יש לכם אפשרות למזער נזקים. תתמודדו עם המציאות שיצרתם (כן, "אתם"!)?? או, שעם זנב בין הרגליים, לא תודו בטעויות הבסיסיות והקריטיות "שלכם", ותברחו מכאן, הא?
צודק ח"כ משה גפני: "רק חרדים יש לכם בראש. תטפלו בחינוך קודם. תלמדו מאיתנו איך מחנכים. יש אלימות, רוצחים ילדים ואצלכם כל הזמן חוק טל. נמאסתם".

"צה"ל צבא קדוש" (מכתב השמיניסטים מגוש עציון)

תלמידי הישיבה התיכונית שבאפרת פרסמו מכתב גינוי לתקיפת המח"ט. "הם מבזים את דרך התורה ואת הציבור הדתי - התומך בצה"ל ושולח את בניו לכלל היחידות"

הנאמנות הלאומית והממלכתית (הקיצונית) עלתה להם לראש ושיבשה להם את המצפנים היהודיים!!!

ראה כיצד התייחסו היהודים הנאמנים למלכות, בגרמניה של 1933... והשווה להתנהגות היום.

פשוט, איום ונורא!!!

בספר "ישעיהו ליבוביץ'. על עולם ומלואו. שיחות עם מיכאל ששר"... נשאל ליבוביץ': כלום אינך מגזים כשאתה משתמש בביטוי "יהודו-נאצי"? אתה באמת מאמין שאנחנו עלולים להידרדר עד למימדים של הנאצים?

על כך עונה ליבוביץ': כשאומה (בלשון הנאצים - 'הגזע') ועוצמתה הממלכתית נעשים ערכים עליונים, אין עוד מעצורים למעשי האדם. מנטליות זו רווחת גם בקרבנו... אני אומר זאת על כל חברה אנושית המקדשת את הלאומיות והממלכתיות. הנאצים שעוללו מה שעוללו הם בני אדם, וגם היהודים הם בני אדם".


מדברי הנביא ישעיהו (ליבוביץ') ז"ל, מתוך הספר "רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ'...: מכתבים אל ישעיהו ליבוביץ' וממנו". עמודים 396-397:

(ער"ח אלול ה'תש"ל)
דע, שבעיית "השטחים" אינה מעניינת אותי כלל, אלא רק בעיית מיליון ורבע הערבים היושבים בה, ולא בגלל הדאגה לערבים אלא בגלל הדאגה לעם היהודי ולמדינתו. הכללתם של ערבים אלה... בתחום שלטוננו – פירושה חיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית, חורבן העם היהודי כולו, והרס המבנה החברתי-סוציאלי שהקימונו במדינה.

... המדינה לא תהיה עוד מדינה יהודית...: בעיותיה וצרכיה ותפקידיה לא יהיו עוד הבעיות והצרכים והתפקידים של העם היהודי בארץ ובחו"ל, אלא רק ענייני הניהול והשלטון הספציפיים של מדינה זו, השלטון על יהודים וערבים יחד. תוך זמן קצר יינתקו הקשרים בין המדינה ובין העם היהודי, וכן הקשרים הרוחניים והנפשיים בינה ובין ההיסטוריה של עם ישראל והתכנים של היסטוריה זו ושל היהדות. כל התוכן של המפלצת הקרויה "א"י השלמה" לא יהיה אלא קיום המנגנון השלטוני-מינהלי שלה.

יתר על כן: תוך זמן קצר לא יהיה עוד במדינה ההיא לא פועל יהודי ולא חקלאי יהודי. הערבים יהיו העם העובד, והיהודים יהיו מנהלים, מפקחים, פקידים ושוטרים... ודבר זה יהרוס גם את החינוך ואת חופש הדיבור והמחשבה במדינה ואת הדמוקרטיה במשטר.

אני מצדד בהסתלקות מיידית מן השטחים... וזאת ללא קשר לבעיית השלום... עלינו להתבצר במדינתנו היהודית ולהגן עליה... אינני מאמין שיש סיכוי לשלום-של-ממש בינינו לבין הערבים בעתיד הנראה לעין, ולפיכך אין גם סיכוי לביטחון... אנחנו נידונים להתקיים זמן ממושך ללא שלום וללא ביטחון, כפי שהתקיים העם היהודי מעולם, תוך מאמצים עליונים וקרבנות גדולים.

... מדינת ישראל היום היא מדינתו של עם ישראל שרוב בניו כופרים-בעיקר, מחללי-שבת, בועלי נשים נכריות, אוכלי טרפות; וצה"ל הוא צבא שבו רס"ן שליט (שהוא מבחינת ההלכה פושע-ישראל, מפר-ברית ומשומד-להכעיס) זכאי להיות קצין ולפקד על חיילים יהודיים. כיבוש הארץ בידי צבא מדינת ישראל זו – זהו הישג לאומי של העם היהודי, אך אין לו משמעות דתית, ועם כיבוש הר-הבית בידי צבא זה התקיימה הנבואה: "ובני פריצי עמך יבואו בו וחיללוהו"...

(עד כאן מתוך הספר)

בצל צלב הקרס. "... הנה התברר בהדרגה... כי מה שנראה להם חברה אחת לא היה אלא מקסם-שווא, יפה לימים כתקונם וכוזב בימי מצוקה"

נאמנות קנאית לממלכתיות וללאומיות. גרמניה (1933) – ישראל (2011)

>>> הקישורים להלן, אינם נמצאים במקור <<<

מאז קראתי את הספר ״ בצל צלב הקרס: המבורג ויהודיה, 1928-1933״, של אליעזר דומקה... ועקב חוויות-חיים נוספות... הגעתי למסקנה, אגב, שגם פרופ׳ ישעיהו ליבוביץ׳ הבחין בה... שיש אצל אנשים מסויימים וקבוצות מסויימות בישראל, קנאות לממלכתיות ולאומיות... המקלקלות את השורה, באופן הרסני לחברה הישראלית בכלל, והיהודית בפרט.

אלמנטים ורעיונות מסויימים בספרו של דומקה, מחדדים את בעית הנאמנות. אז, זה היה יהודים תחת השלטון הגרמני-נאצי... וכיום, כך אני טוען, וביתר שאת, יהודים תחת השלטון הישראלי.

ציטוט מעמוד 280:
״אנחנו נאמנים״. התבטאויות יהודיות מאותה תקופה מצביעות על כך שאחת הפעולות הראשונות בעידן החדש היתה בתחום ההסברתי. במאמריהם בעיתונות ובפניות הישירות לשלטונות הדגישו היהודים את שייכותם ואת נאמנותם למולדת הגרמנית. בולטת העובדה שעדיין לא חדרה לתודעתם ההכרה שהמשטר החדש שונה לחלוטין מקודמו, בין היתר, בכל מה שקשור לפעילות דמוקרטית של שכנוע דעת הקהל. הם הוסיפו להאמין כי כל שלטון יכבד את החוק הקיים ולא העלו על דעתם, למשל, כי ניתן לשנות את חוקי השיוויון, יתר על כן, הם אף המשיכו לחשוב כי דעת הקהל היא עדיין גורם בעל השפעה. היה כאן, בתחילה, מעין המשך של מאבק ההתגוננות מן השנים הקודמות. אף שהמאבק ההוא לא מנע הצבעה עבור הנאצים, היו בין חברי הקהילה כאלה שהאמינו כי הצהרות נאמנות עשויות לשפר את המצב.

למעשה ההסברה בנוסח הקודם היתה חסרת כל ערך. כאזרחים נאמנים, אי-אפשר היה להם להיאבק בשלטונות החוקיים; ולבסוף התברר גם כי אין אל מי לפנות בדעת הקהל.

... פעולות ההסברה באותה תקופה התמקדו למטרה מרכזית אחת -- הצגת נאמנות לגרמניה ללא קשר איזהו המשטר השורר בה.

הטענות האנטישמיות שהושמעו לפני 1933 נראו כהאשמות שיש להתייחס אליהן כדי לשמור על כבודו של היהודי ועל פרנסתו -- אך לא על גרמניותו, שבה, כך נראה ליהודים, לא הטילו אנשים רציניים כל ספק. יהודים רבים לא התייחסו בכובד ראש לאנטישמיות, שהופיעה כתופעת לוואי מכוערת, אך לא מאיימת, בכל חברה.

מתחילת 1933 החל להתחולל שינוי מהותי, שכן, הממשלה היא-היא שטוענת כעת כי היהודי אינו יכול להיות גרמני. כאזרח טוב וממושמע נקלע אפוא היהודי לדילמה שבין ציות לממשלתו החוקית -- גם כשהרכבה לא נראה לו -- לבין התקוממות נפשית נגד מדיניותה וחוקיה.

ואמנם, כך אילץ השלטון את היהודים להגן על זהותם. העיתונות היהודית התמלאה מאמרים שהתפלמסו עם הטענות הנאציות. הם הדגישו חזור והדגש את הקשר הבלתי ניתק עם גרמניה. ה- HF קרא במאמרו לקראת חג הפסח: ״גרמניה תישאר תמיד מולדתנו היפה והאהובה --- אנחנו חלק מן העם ולא ייתכן לנתקו בלי שיווצרו פצעים זבי דם״. משהתאבד בן אחיו של ד״ר ליאו ליפמן לאחר שהורחק מלימודיו, נשא דודו נאום נרגש על הקבר: ״זה מאות שנים ישבו אבותיך בגרמניה, קשורים בה בכל נימי נפשם. באושר ובאסון, בשלום ובמלחמה, מילאו חובתם כגרמנים --- כך היית גם אתה, גרמני בלב ונפש״. ובמקום אחר ציטט ליפמן מדברי גבריאל ריסר: ״מי שחולק על זכותי למולדתי הגרמנית, חולק על זכותי למחשבותי, רגשותי, השפה שבה אני מדבר, האוויר שאני נושם״.

... לפני שעשו לביתם היה עליהם להוכיח, כי גם בימים קשים שבהם השלטון מסתייג מעובדת גרמניותם, הם עצמם דבקים בה בלב שלם ובנפש חפצה.

ההתלהבות הלאומית שהיתה נחלתם של יהודי גרמניה בכל אירוע לאומי חשוב, נגרעה עתה רק במעט. אף שנשמעו סייגים לגבי התמיכה, עדיין היתה זו קיימת ובוטאה באמונה שלמה. כך פורסמה הרשימה ״אנחנו נאמנים״, בה ניסה הכותב להסיר איזשהו ספק לגבי שאלה זו. שבועיים לאחר מכן, לקראת פתיחת הרייכסטאג: ״אני, היהודים הגרמנים, חשים בימים אלה בידוד פוליטי, תרבותי וחברתי. אך אין בכך כדי להחליש את שאיפתנו למלא אחר חובותינו האזרחיות״.
...

ההתבטאויות בעיתונות היהודית שנועדו להצביע על גרמניות הכותבים, ובידיעה שהמדינה, לטוב ולרע היא מדינתם...

פנייה לשלטונות.
... אנשי ה- CV והתנועה הציונית נפגשו עם גרינג...

עמ׳ 286:
במכתב שנכתב ב- 30 ליוני 1933, אך לא נשלח.

הדברים הכתובים בו סובבים בעיקר סביב מצבם הכלכלי של יהודי העיר, שנפגעו הן על ידי המשבר הן על ידי האמצעים שנקטו הרשויות מאז תחילת ״המהפכה הלאומית״. יהודים רבים איבדו את מקור מחייתם... הודגשו קשריהם המיוחדים לעיר ותרומתם לה, תוך אזכור שמותיהם של סלומון היינה, גבריאל ריסר, יצחק וולפסון ויעקב לוונברג.

למכתב צורף נספח על תרומת היהודים לתרבות הגרמנית בתחומים שונים, ממשפטים ופילוסופיה ועד לרפואה ולאמנות. כן הוזכרו שמותיהם של מקבלי פרס נובל (איינשטיין שכבר גלה לא הוזכר!). עוד הוזכרה תרומתם של היהודים במלחמת העולם הראשונה, כולל העובדות ש- 35,000 מביניהם זכו באותות הצטיינות ו- 125 שירתו כטייסים.

המכתב מסיים בכך שאין זו שאלת הקיום בלבד עליה הם נאבקים, שהרי על פי אימרה גרמנית ישנה ״מי שאיבד את הכבוד -- איבד הכל״. הדגשה זו של הפגיעה בכבודם, ביטאה יותר מכל את תחושתם הקשה מנשוא של רבים מהיהודים.

הקהילה נמצאה אפוא במצב מצוקה: קשיים כלכליים מתחזקים שיצרו בעיות קיום, ובצדם לבטים נפשיים שנבעו מתחושה של אובדן דרך, העמידו אתגר לא רק בפני הפרט, אלא אף בפני הנהגתו...

עמ׳ 290:
מאמרי מערכת גם הם הכילו הרבה דברי עידוד וחיזוק... בין הפעולות הרבות שנעשו כדי להרגיע את האוכלוסייה היהודית ולעודדה היתה העלאה על נס של עולמם הפנימי, עולם היהדות, שלנוכח העולם החיצון שנסגר בפניהם הגיע הזמן לחזור אליו ולגלות בו את מקור כוחם.

״ה- 1 באפריל 1933 יכול להיות יום של התעוררות ותחייה רוחנית, אם היהודים ירצו בכך״, כתב רוברט וולטש (4 באפריל 1933) במאמרו לאחר יום החרם. ובעלון הקהילה ההמבורגית נאמר (26 במאי 1933): ״כל המילים היפות על שותפות גורל, על אחריות הדדית, על גאווה מחודשת כיהודים, תישארנה מילים בלבד... כל זמן שלא תלווינה במעשים ובמאמץ נכון להקרבה למען קהילתנו היהודית... היהודי הגרמני חוזר הביתה מן הברק המזויף שפיתה אותו בחוץ --- חזרה למשפחה, חזרה לבית, הבית היהודי, עם שלוותו וכוחו, צניעותו ולבביותו. הבית היהודי כפי שהכרנוהו, באמצעות מסורת אבתינו, כפי שהוא חי בערגתנו וכפי שנבנהו מחדש על ידי מעשינו ורצוננו״.
...

עמוד 301:
... הנטייה לצאת את גרמניה היתה קיימת, אך עמוקות ממנה היו העכבות. קשריהם הנפשיים והפטריוטיות של יהודי העיר היו חזקים מכדי שחילופי שלטון, חמורים ככל שיהיו, יוכלו לרופפם...

עמוד 304:
שנת 1933 פתחה את העשור האחרון בחיי הקהילה ההמבורגית בת מאות השנים... עם פרוץ המלחמה מנתה הקהילה כמחצית ממספרה ב- 1933. בשנת 1941 החלו הגירושים מזרחה אל מחנות הריכוז וההשמדה וביוני 1943 חוסלה הקהילה רשמית. יותר מ- 7,800 מיהודי העיר נספו בשואה.

סינדרום "ראשית צמיחת גאולתנו" (יולי 2010)

... פגשתי יהודי-ישראלי בניו יורק. התפתחה שיחה קצרה... ובעקבותיה שלחתי לו, ב- 4 ביולי 2010, את האימייל הבא:

גבי,

חיפשתי אותך בגוגל, כמו שהצעת, ומצאתי את הקישור הבא:

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/5685

(ראה המכתב בפורמאט PDF ופורמאט DOC)

לידיעתך, ראשי התיבות צה"ל = צבא ההגנה למדינת ישראל.

מידע נוסף ראה באתר הרשמי של צה"ל

חבל מאוד מאוד שהציבור הצד"לניקי (ציוני-דתי-לאומי) מסרב להכיר בעובדה הזו... אלא חולם, מדמיין ומוליך עצמו שולל, שעל אף כל ההצהרות... הצבא הזה הוא צבא ההגנה לעם ישראל.

מדיונים ווויכוחים שעדיין עולים מידי פעם, עם משפחתי, כשאני מבקר בארץ... הגעתי למסקנה שהמצב אבוד. חסר תקנה. שטיפת המוח של החינוך הממלכתי-צד"לניקי עשתה עבודה טובה; "אנחנו" חיילים ואזרחים ממושמעים כהלכה.  

במילים שלך, בכתבה: חבורה של "רובוטים" מאומנים היטב.

אם היו לעם ישראל (העם היהודי, לא הישראלי) חיילים כאלה... מן הסתם, היה מצבנו (בארץ ובישובים) טוב הרבה יותר.

דברים שרואים מכאן (מרחוק. מניו יורק)... כנראה, לא רואים משם (ישראל). גם כאן כואב הלב... וכשכואב הלב... צריך לצעוק, גם לבד.

יש לי תשובות לחלק מהשאלות שהעלית במכתב... והתשובות נעוצות במה שכתבתי כמה שורות למעלה.

אגב, המכתב פורסם באתר ערוץ שבע, שאני נמנע מלבקר בו, מפאת הנזק שהוא מסב לעם ישראל בגישתו הגזענית הבוטה והלא עיקבית. אולי יום אחד אוכל להסביר את עצמי טוב יותר ולפרט.

אירועי גוש קטיף וחוויותיי האישיות מהתנהלות המדינה, הביאו אותי להשקפה אנטי ישראלית - פרו יהודית.

המכתב שלך נכתב לפני יותר מארבע שנים, מה השתנה?

אולי תפתיע אותי לטובה?

סליחה שאני פסימי.

לפני שנה (אולי יותר) התחלתי לכתוב מכתב למשה זר, שאיים באיזושהי כתבה במעריב, שאם יהיה עוד פינוי... הוא יחזיר את תעודת המילואים שלו. 

נו, באמת...; את מי זה אמור להפחיד ולהרתיע?!?!?

לפני פינוי הגוש (קשה לי לקרוא לזה גרוש) אמרתי לאנשים, שהיה אולי מועיל... שכל הישראלים-היהודים, שלכאורה אוהבים את עם ישראל וארץ ישראל... ואולי אולי אולי יש להם קו אדום.... ושראו מה היה ואיך נגמר עם חבל ימית.... יקחו את המדים שלהם, יעמיסו על משאית, יחד עם תעודות המילואים ועם כל הציוד הצה"לי שברשותם... וישלחו אותם למשרד הרמטכ"ל, עם כיסוי תקשורתי. מחאה כזו של עשרות אלפים... אולי אולי אולי הייתה יכולה לזעזע ולהביע עד כמה הציבור כועס ומתנגד לתכניות. 

אבל הציבור צעק קצת ועשה הפגנה... והיו נאומים, והניפו דגלים...

בספר "בחוצות ורשה" תוהה המחברת, שהייתה בגטו ורשה... מה היה קורה אם המרד היה מתרחש זמן רב קודם, כשעוד היו בגטו כמה מאות-אלפים, ולא כשנשארה קבוצה קטנה אחרי שכל האחרים חוסלו.

גבי,

עדיין, איך לא... יש לי סימפטיה לחבר'ה הצד"לניקים. הרי גדלתי איתם, "התחנכתי" איתם... היינו בצבא יחד. חלמו וקיווינו יחד לעתיד טוב יותר.

אירועי גוש קטיף הביאו אותי למסקנה, שחשוב יותר להיות יהודי מלהיות ישראלי... ושהחוקים היהודיים חשובים יותר מהחוקים הישראליים.

ת'שמע, כשאני פוגש אנשים "משלנו", עדיין אני חש בהתגעגעות מסויימת לחברה, לאורח החיים...; אחרי הכל זו החברה היחידה שאי פעם הייתה לי... ואנשים יקרים למרות הכל.

... והעמידנו מלכנו לחיים טובים ולשלום,

ותקננו בעצה טובה מלפניך, והושיענו מהרה

כי אל שומרנו ומצילנו אתה,

בריאות

שבוע טוב

בשורות טובות

יהי רצון שנשתמע בטוב

* על הנ"ל השיב לי גבי (ותו לא), יומיים לאחר מכן:

יקח לי קצת זמן לעבור על הדברים שלך.  ברור לי שאתה בחור ש- "יש עליו".  נראה שדרכך מיוחדת / ייחודית משהו.  ברור שיש כאן שילוב של הובלה שלך יחד עם הקב"ה (איזשהו MIX).  בעז"ה המשך לחפש, להתקדם, לברר ולפעול למען שמו באהבה ומן השמיים יסייעו.

כל טוב,