נראה שמדיניות ממשלות ישראל השונות, בעיקר ב- 15-20 האחרונות, כאילו עוסקת בתהליכים להשמדה עצמית.
מדברי הנביא ישעיהו (ליבוביץ') ז"ל, מתוך הספר "רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ'...: מכתבים אל ישעיהו ליבוביץ' וממנו". עמודים 396-397:
(ער"ח אלול ה'תש"ל)
דע, שבעיית "השטחים" אינה מעניינת אותי כלל, אלא רק בעיית מיליון ורבע הערבים היושבים בה, ולא בגלל הדאגה לערבים אלא בגלל הדאגה לעם היהודי ולמדינתו. הכללתם של ערבים אלה... בתחום שלטוננו – פירושה חיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית, חורבן העם היהודי כולו, והרס המבנה החברתי-סוציאלי שהקימונו במדינה.
... המדינה לא תהיה עוד מדינה יהודית...: בעיותיה וצרכיה ותפקידיה לא יהיו עוד הבעיות והצרכים והתפקידים של העם היהודי בארץ ובחו"ל, אלא רק ענייני הניהול והשלטון הספציפיים של מדינה זו, השלטון על יהודים וערבים יחד. תוך זמן קצר יינתקו הקשרים בין המדינה ובין העם היהודי, וכן הקשרים הרוחניים והנפשיים בינה ובין ההיסטוריה של עם ישראל והתכנים של היסטוריה זו ושל היהדות. כל התוכן של המפלצת הקרויה "א"י השלמה" לא יהיה אלא קיום המנגנון השלטוני-מינהלי שלה.
יתר על כן: תוך זמן קצר לא יהיה עוד במדינה ההיא לא פועל יהודי ולא חקלאי יהודי. הערבים יהיו העם העובד, והיהודים יהיו מנהלים, מפקחים, פקידים ושוטרים... ודבר זה יהרוס גם את החינוך ואת חופש הדיבור והמחשבה במדינה ואת הדמוקרטיה במשטר.
אני מצדד בהסתלקות מיידית מן השטחים... וזאת ללא קשר לבעיית השלום... עלינו להתבצר במדינתנו היהודית ולהגן עליה... אינני מאמין שיש סיכוי לשלום-של-ממש בינינו לבין הערבים בעתיד הנראה לעין, ולפיכך אין גם סיכוי לביטחון... אנחנו נידונים להתקיים זמן ממושך ללא שלום וללא ביטחון, כפי שהתקיים העם היהודי מעולם, תוך מאמצים עליונים וקרבנות גדולים.
... מדינת ישראל היום היא מדינתו של עם ישראל שרוב בניו כופרים-בעיקר, מחללי-שבת, בועלי נשים נכריות, אוכלי טרפות; וצה"ל הוא צבא שבו רס"ן שליט (שהוא מבחינת ההלכה פושע-ישראל, מפר-ברית ומשומד-להכעיס) זכאי להיות קצין ולפקד על חיילים יהודיים. כיבוש הארץ בידי צבא מדינת ישראל זו – זהו הישג לאומי של העם היהודי, אך אין לו משמעות דתית, ועם כיבוש הר-הבית בידי צבא זה התקיימה הנבואה: "ובני פריצי עמך יבואו בו וחיללוהו"...
(עד כאן מתוך הספר)
אינני מסכים לכל דבריו של פרופ' ליבוביץ', וחלק מדבריו, אני מודה, אף אינני מבין...; אולם יש דברים שאי אפשר להתעלם מהם... גם כשבמקום ערבים עובדים, מדברים היום על מהגרי עבודה (עובדים זרים) ועובדי קבלן. וכן, הרס המבנה החברתי-סוציאלי שבעזרתו, ואולי רק בזכותו, מדינת ישראל הוקמה והתפתחה ב- 20 שנותיה הראשונות (ראה ערך "הפרטה"... מכירת נכסי המדינה, לכל המרבה במחיר... וחיסול התעשייה ובתי המלאכה. חיקוק החוק הרע והפושע שנקרא "חוק בריאות ממלכתי" (שיצר מציאות של שירות רפואה פרטי, בנוסף לציבורי). ודרדור תלמידי ישראל לרמת הישגים מבזה, וכו'.
במקום לדאוג באמת לחינוך איכותי, לכלכלה, לרפואה, ולצדק חברתי... לטובת היהודים בארץ הזו, בפרט, ולשאר התושבים בכלל. לשיקום ים-המלח (ולא לייבושו), לטיפול בניצולי השואה והקשישים... נגוזים להם משאבים אדירים על התחמשות לקראת יום הדין, התעסקות בנושא הערבי עד בלי דיי, מסתננים ועובדים זרים, הגנה מפני טילים ורקטות (במקום התקפה ויוזמה), ועוד.
במקום לחנך לערכים ומידות טובות, איך להיות בן-אדם טוב, יצרני ואיכותי גם לטובת הכלל, מחנכים ומתעלים את כולם לעשות בגרות ותואר, ולהרוויח כמה שיותר כסף, גם במחיר של אי-צדק חברתי ומוסרי.
להלן תקצירי מאמרים וכתבות:
(לא בסדר כרונולוגי)
מאמר 1:
קיץ 2011 ייזכר בזכות מחאת ההמונים לצדק חברתי שהתעוררה בחברה הישראלית, כשברקע מהדהדות תנועות מחאה דומות בעולם. על פני השטח עלו אמנם נושאים כלכליים-חברתיים, אבל בשורש הדברים עומדת למעשה דרישה עמוקה יותר לבחינה מחודשת של סדרי העדיפות הלאומיים, ולהחזרתם של עקרונות שכבר אינם מוכרים לדור הצעיר במדינה, כמו מדינת רווחה וסוציאליזם. אולם כדי להחזיר אחורה את הגלגל, יש לצעוד קדימה ולפתח במדינת ישראל חזון מדעי-טכנולוגי שבלעדיו לא נוכל לכונן סדר יום לאומי חדש ובר-קיימא לדורות הבאים.
חינוך טכנולוגי ומדעי. זהו אחד הכלים הראשונים במעלה לצמצום פערים חברתיים ולשיפור היכולת הכלכלית של מדינה באשר היא, כפי שטען התעשיין סטף ורטהיימר בכתבה שהתפרסמה באוגוסט ב"דה מרקר". לדבריו, "היעדר השקעה בחינוך הטכנולוגי זה האסון הגדול ביותר של ישראל". באותה כתבה נטען שנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, של אונסקו ושל ה- OECDמראים שככל ששיעור לומדי המקצועות הטכנולוגיים גדל, כן קטן מדד האי-שוויון (מדד ג'יני) במדינה.
... ההשקעות ההולכות ופוחתות בתחומי המדע והטכנולוגיה מאיימות על צמיחת המשק הישראלי בעתיד.
כדי למצוא תעסוקה להתפרנס בכבוד, כדי להתחרות עם מדינות אחרות, כדי להפעיל שיקול דעת מועיל ויעיל בחיי היום-יום, יש צורך בהשכלה מדעית-טכנולוגית שתחל כבר מגן הילדים ובית הספר.
מאמר 2:
סגירתו של מפעל פולגת בקרית גת היא אירוע עצוב. מבחינת העובדים, הנגב והחברה הישראלית כולה.
... מאמין שמערכת כלכלית ותעשייתית בריאה, ולמעשה חברה בריאה, צריכה להקפיד על איזונים. הסגידה לחידושים בלבד, ללא בניית תשתית מסורתית של מיומנויות שיאפשרו ליישם את החידושים ולתרגמם למקומות עבודה, היא הגורמת בסופו של דבר לאותה "בריחת מוחות" מדוברת.
ההתפתחות של מטליקון תלויה ביכולת לשכור בעלי מקצוע ברמה גבוהה, ואלה אינם מתחנכים באוניברסיטה או בטכניון.
לא אפרט כאן שוב את תלונותי נגד משרד החינוך, אשר עקר מן היסוד את החינוך המקצועי בארץ וגרם להרס של תחום שהוא ביסוד הביטחון הכלכלי והלאומי שלנו.
בעזרת ידידי, ד"ר דן שרון, פתחתי בית ספר מקצועי. לא טכנולוגי, לא מדעי - מקצועי. המלה "מקצוע" מכובדת מאין כמוה בעיני. לא יותר ממאה תלמידים לומדים בבית הספר, והוא שוכן באותו גן תעשייה שבו נמצא מפעל מטליקון. הילדים, אין אנו מתביישים לומר, נפלטו מכל מוסדות החינוך שבהם למדו בעבר. משרד החינוך אמר להם: אצלנו עושים תעודות בגרות, מסיבות שונות אתם לא מסוגלים להשיגן, לכן מבחינתנו אתם לא קיימים.
כמובן שלא היה שום סיכוי לשתף את משרד החינוך בפרויקט.
... כמה הון מבוזבז במערכת החינוך על שטויות שלא יועילו לילדים בדבר בהמשך חייהם?
אני מאמין שבית הספר המקצועי הקטן צור לבון יהפוך את הלומדים בו לאזרחים מועילים ותורמים למדינתם, לבני אדם בעלי תחושת סיפוק וביטחון עצמי.
נואשתי מלהתריע נגד קברניטי חינוך שמובילים את ישראל לשום מקום. התאכזבתי מארגוני מורים שכאילו מדברים על מהות, אך נאבקים רק על שכר ותנאים.
משפחת פולק בנתה בקרית גת מפעל לתפארת. אם היתה בארץ מערכת הכשרה לתעשייה היודעת להתקדם עם הזמן (גם בתחום הטקסטיל), היתה כאן היום תשתית מקצועית שהיתה מאפשרת לפולגת להישאר תחרותית על ידי התמקדות בחידושים, אוטומציה או איכות. אם היה לנו - אומר זאת במלים הפשוטות ביותר - כבוד למקצוע, אני בטוח שהמפעל בקרית גת היה עומד היום על תלו.
"אני אגיד לך משהו חשוב", אומרת מרסל טייב בביתה בקרית גת. "פעם היתה הרבה יותר ציונות. היום כל אחד דואג לכיס שלו. שייכנס כמה שיותר לכיס שלו. זה גרוע מאוד"...
"כאשר שואלים אותי, מה הוא סוד הצלחתי, הריני משיב: הסוד מורכב מיסודות אחדים. ראשית – צריך להכניס טכנולוגיה מודרנית בייצור. שנית – יש לרכוש את אמון הקונים על ידי הנהגת שיטה הוגנת ומדויקת בזמני האספקה. שלישית – צריך לעמוד תמיד על משמר איכות המוצר. רביעית – אסור לעמוד במקום, כל הזמן יש להשקיע במיכון חדש. וחמישית – יש לעבוד לפי תכנון, אבל צריך גם לדעת לאלתר בעת הצורך.
אבל הסוד העיקרי הוא ביחסי אנוש תקינים בין המעסיק ובין העובד. יש לזכור, ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם". הן הפועל והן מנהל העבודה צריכים להיות משוכנעים, שאין חושבים אותם לעבדים, אלא לעובדים במפעל חלוצי מתקדם, וכי עבודתם זוכה להערכה."
מאמר 3:
רק כ- 120 אלף תלמידים לומדים כיום במערך החינוך הטכנולוגי במשרד החינוך - 36.3% מכלל הלומדים בכיתות י'-י"ב. לפי פרסומי OECD האחרונים, שיעור התלמידים הלומדים בחינוך הטכנולוגי בישראל - כלומר בתי ספר המיועדים ללימודי טכנולוגיה, בתי ספר מקצועיים ובמגמות ייעודיות בבתי ספר עיוניים - הוא 34.5%, לעומת 43.5% בממוצע מדינות OECD.
המשמעות של הנתונים האלה, אומרים מומחים רבים, היא פגיעה ממשית בענף ההיי-טק הישראלי - וכתוצאה במשק הישראלי כולו.
הפגיעה בחינוך הטכנולוגי בשני העשורים האחרונים כבר מתחילה לכרסם במעמדו של הענף כמנוע הצמיחה המרכזי של המשק הישראלי.
סקר שפירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפני כשבועיים המתייחס ליולי 2011 מעיד שיש כיום בשוק 4,142 משרות פנויות למהנדסים (מהנדסי מחשבים, חשמל, תעשייה וניהול) - 6.1% מהמשרות הפנויות במשק. בנוסף, יש כיום 2,890 משרות פנויות להנדסאי מחשב, טכנאי מחשב ומתכנתים. כלומר, יש אלפי משרות פתוחות בענף, אך אין מי שיאייש אותן.
גם נתוני התאחדות התעשיינים מצביעים על מחסור של כ-5,000 טכנאים ומהנדסים בתעשייה בישראל. מחסור זה ניצב בבסיס הטענות בדבר הצורך לחזק את החינוך המקצועי והטכנולוגי בישראל.
מחסור זה משפיע לא רק על ענף ההיי-טק ועל כלכלת ישראל, אלא גם על הצבא. נתוני צה"ל מצביעים על כך שבשנים האחרונות יש תהליך מתמשך של ירידה במספר בוגרי הנתיב הטכנולוגי, ובייחוד במספר בוגרי העתודה הטכנולוגית.
חינוך מקצועי תורם גם לשיוויון במשק. ככל ששיעור הלומדים במקצועות הטכנולוגיים והמקצועיים גדל, כך קטן מדד האי-שיוויון במדינה.
"היעדר השקעה בחינוך הטכנולוגי זה האסון הגדול ביותר של ישראל", אומר התעשיין סטף ורטהיימר... מבקרים את תקציב הביטחון, אבל לא מבקרים את תקציב החינוך, שהוא השני בגודלו במשרדי הממשלה. לא מבקרים את תקציב האוניברסיטאות והיעדר השקעה בחינוך טכנולוגי. בעיני זה האסון האמיתי. חצי מיליון ישראלים למדו מקצועות שלא הביאו אותם לשום דבר. הם הלכו ללמוד להיות עורכי דין. צריך לשאול מדוע ההוצאה על חינוך מובילה לכך שיש עדיפות להשגת תעודת בגרות שכביכול מכינה את האנשים לעבודה בהיי-טק, אבל רוב ההיי-טק לא נמצא בכלל בישראל".
אתה נשמע כועס.
"אני יותר מכועס. בעיני אי השקעה בחינוך טכנולוגי היא אסון גדול יותר מחיזבאללה. מדובר בחוסר הבנה ובסדרי עדיפויות שגויים של כל שרי החינוך בשנים האחרונות. ישראל לא שואלת את עצמה מה יחזיק את האנשים במדינה, באילו מקצועות להתמקד. נוצר כאן מצב אבסורדי שאין מספיק בעלי מקצוע בתחומים מסוימים, אבל יש מחוסרי עבודה".
מכיוון שתחום זה דורש השקעה גדולה יותר בשל הצורך בהשקעה בציוד, כמו מעבדות רשתות תקשורת ומחשבים, רוב החומר שנלמד בעשור האחרון היה בעיקר תיאורטי ולא עדכני.
רמת תלמידי ישראל במתמטיקה ומדעים, שני מקצועות הבסיס מאחורי החינוך המדעי והטכנולוגי, מידרדרת והולכת גם בגילאים צעירים יותר.
המחסור בכוח אדם מקצועי גורם להעברת פרויקטים למפעלים בחו"ל או העתקת מפעלים שלמים, והדבר פוגע בכלכלה הישראלית ומפתח תלות במדינות אחרות.
מאמר 4:
... סגירת מאות כיתות שבהן התקיים בעבר חינוך מקצועי, והגדלה דרמטית של שיעור התלמידים במסלולים לבגרות - הרבה מעבר למקובל במדינות המערב. התוצאה בשטח קשה. בעקבותיה נוצרה היום קואליציה נדירה, שבה שותפים ראשי חוגים לחינוך באוניברסיטאות הגדולות, מנהלים מנוסים, וכמובן מורים שמסכימים יחד: כוונות טובות הן שהובילו את מערכת החינוך בישראל לגיהינום השורר בה כיום
בוצעה רפורמה גדולה נוספת שהחלה בשנות ה,90- גם היא עתירת כוונות טובות. עד אז למדו רבים מתלמידי התיכון במגמות שהעניקו להם מקצוע, אך לא תעודת בגרות מלאה. מאז נסגרו או שונו אלפי כיתות כאלה, למרות שאנשי חינוך טענו שההכוונה למסלול גבוה בלבד אינה מתאימה לכלל התלמידים. הטענות נדחו, כיוון שהחינוך המקצועי נתפס כנחות, ובוגר תיכון ללא בגרות "נקבר בעודו בחיים," כהגדרת יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, זבולון אורלב. היום 96% מהתלמידים לומדים במגמות שמכינות ללימודים גבוהים, נתון שאי-אפשר למצוא באף מדינה מערבית. הממוצע במדינות הOECD- (המדינות המפותחות) הוא 67.7% בלבד. הצהרה ברורה על הכיוון החדש הגיעה ב,2003- כששרת החינוך אז, לימור לבנת, הכריזה שהיעד הוא "מאה אחוז בגרות." המסלול המקצועי עבר להתמקד בטכנולוגיה גבוהה, כשבמסלול עיוני מובהק לומדים 65% מהתלמידים, לעומת 50% בלבד במדינות ה.OECD-
בשנים האחרונות נשמעת ביקורת קשה על תוצאות המהלך, אבל מי שביטאו אותה פומבית הם רק התעשיינים, שחשים במחסור באנשי מקצוע לתעשייה. החודש, למשל, התראיין לעיתון זה סטף ורטהיימר, ואמר ש"מרוב חכמים שקוראים רק עיתונים כלכליים, לא נשאר מי שיחנך לייצר משהו בידיים." כבר בשנת 2001 קבע מרכז המידע והמחקר של הכנסת שהשינוי המבני הזה יפגע "בחוסנה הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל.
מקצועות הצווארון הכחול נעלמו.
מאמר 5:
סטף ורטהיימר: ״התעשייה בארץ משוועת לעובדים מיומנים, אך ללא מענה״.
(מתוך: http://ort-yadin.ort.org.il [הקישור שבור])
חינוך טכנולוגי: בשנות ה- 70 כ- 50% מתלמידי התיכון בארץ למדו בבתי ספר מקצועיים — טכנולוגיים. במגמות הטכנולוגיות היו רמות שונות: מלימוד מקצוע בלבד (מסמ״מ ־ מסלול מקצועי מעשי) עד בגרות מלאה (מסמ״ת - מסלול מקצועי תיכוני). החינוך הטכנולוגי קיבל את כל קשת האוכלוסיה - מהחלשים עד החזקים. היום כולם רוצים להיות בנקאים, עורכי-דין ומנהלים, וכמה כבר יהיו? התעשייה בארץ משוועת לעובדים מיומנים, אך ללא מענה. אומר סטף ורטהיימר: ״מרוב חכמים שקוראים רק עיתונים כלכליים, לא נשאר אף אחד שיחנך אנשים איך לייצר משהו ״.
מייסד חברת "ישקר", טוען שזהו אסון למדינת ישראל – גם מבחינה חינוכית ובמיוחד מבחינה מקצועית ומעשית.
מאמר 6:
כתבה, ב- Ynet:
50 אחוז מ"מורי ההיי-טק" פרשו ממערכת החינוך.
משרד החינוך התגאה לא פעם בשלוש השנים האחרונות בפרויקט להסבת אנשי היי-טק ואקדמאים להוראה, אבל נתונים חדשים של המשרד מצביעים על כך שהתוכנית לא הצליחה כמצופה - 50 אחוז מהמשתתפים נטשו את המערכת. לדברי גורמים במערכת החינוך, מדובר בכישלון של פרויקט הדגל לתגבור מערך ההוראה וירידה לטמיון של מיליוני שקלים.
יו"ר ועדת החינוך בכנסת, ח"כ אלכס מילר, אמר כי "מנתונים ועדויות שהוצגו בוועדה עולה כי תופעת בריחת המוחות לא עוצרת באקדמיה אלא נוגסת יותר ויותר גם בסגל המורים האיכותי, שלצערנו מוצא מקומו מחוץ לישראל. כך, למשל, נמסר כי רק באזור טקסס בארה"ב מלמדים 600 מורים ישראלים למתמטיקה.
>>> ראו תגובה 175:
משרד החינוך התגאה לא פעם בשלוש השנים האחרונות בפרויקט להסבת אנשי היי-טק ואקדמאים להוראה, אבל נתונים חדשים של המשרד מצביעים על כך שהתוכנית לא הצליחה כמצופה - 50 אחוז מהמשתתפים נטשו את המערכת. לדברי גורמים במערכת החינוך, מדובר בכישלון של פרויקט הדגל לתגבור מערך ההוראה וירידה לטמיון של מיליוני שקלים.
יו"ר ועדת החינוך בכנסת, ח"כ אלכס מילר, אמר כי "מנתונים ועדויות שהוצגו בוועדה עולה כי תופעת בריחת המוחות לא עוצרת באקדמיה אלא נוגסת יותר ויותר גם בסגל המורים האיכותי, שלצערנו מוצא מקומו מחוץ לישראל. כך, למשל, נמסר כי רק באזור טקסס בארה"ב מלמדים 600 מורים ישראלים למתמטיקה.
>>> ראו תגובה 175:
עוד מעט ימכרו את המדינה הזו לסוחרי גרוטאות.
ונחשו מה??? ... אף אחד לא אחראי למצב שנוצר!!!
לא ראשי הממשלות למיניהן, לא נשיאי המדינה, לא השרים, לא חברי הכנסת, לא נציגי הציבור, לא קברניטי המדינה, לא ראשי הצבא... אף אחד לא אשם!!!
אין שכל - אין דאגות!!!
לא ראשי הממשלות למיניהן, לא נשיאי המדינה, לא השרים, לא חברי הכנסת, לא נציגי הציבור, לא קברניטי המדינה, לא ראשי הצבא... אף אחד לא אשם!!!
אין שכל - אין דאגות!!!
ממש מזעזע.
וגם לא בטוח שלסוחרי הגרוטאות יהיה מה לעשות עם מדינה מנוונת כ"כ.
מדינה כזו, על כל חלקיה... ככל הנראה, גם לא מתאימה למיחזור!!!
וגם לא בטוח שלסוחרי הגרוטאות יהיה מה לעשות עם מדינה מנוונת כ"כ.
מדינה כזו, על כל חלקיה... ככל הנראה, גם לא מתאימה למיחזור!!!
קישורים ומידע חשוב שראוי, כדאי ומומלץ לקרוא (ולהפנים):
1. ספר "דלדולה של הרוח באמריקה", ומאמר הביקורת: THE GROVES OF IGNORANCE
2. לאן נעלמו המחרטות? - הסרט המלא
3. רק לא עיבוד שבבי!
4. החינוך המקצועי והטכנולוגי בישראל ובעולם. הכנסת - מרכז המחקר והמידע. מוגש לוועדת החינוך, התרבות והספורט.
5. ישראל - יצואנית הנשק השלישית בגודלה בעולם... אבל אפילו גפרורים כבר לא מייצרים.
המפעל נור ליצור גפרורים הוקם בשנת 1923 ע"י האחים ויצמן .המנהל הראשון היה יחיאל וויצמן האבא של עזר ויצמן והאח של חיים ויצמן.
ועוד, סיפורי בי"ח נור.
6. ורטהיימר: העתיד לא בבורסה ולא במשרד האוצר.
7. 150 עובדי "סלינה תעשיות" מתבצרים בנצרת עילית (דצמבר 2011).
הפטריוטיות המוגזמת היא האויב הרע ביותר של מדינת ישראל. זו פטריוטיות חלולה שאיננה מקדמת, אלא מדרדרת את העם והמדינה, באופן איום ונורא, עצוב וכואב.
נראה לי שאיכשהו יש לכל המחלה הזו קשר לנימוסים והליכות שכבר אינם מה שהיו פעם.
במקום לאחל בחיוך, מכל הלב, ומתוך דאגה כנה, "שלום", "בוקר טוב", "צהרים טובים", "ערב טוב", "לילה טוב", וכד'... הציבור פולט, כמעט בלי משים, ובזילות מחרידה... מה העניינים? מה נשמע? הכל בסדר? איך הולך? מה קורה? הכל טוב?
