יום שני, 24 באוקטובר 2011

תיעוד ראשון: כך נראית פעולת "תג מחיר" נגד רכב ערבי

במוצא"ש, שידרו בערוץ 10 את הכתבה הזו.

ראשית כל, אני מתנגד לפעולות "תג מחיר"... והעבריינים צריכים להיות מאחורי סורג ובריח.
פעולות "תג מחיר" הם פשעים נגד האנושות, המעידים על פחדנותם של המעורבים, מפני רשויות המדינה למיניהן.
המדינה פשעה כנגד אנשי "תג מחיר", לכאורה... אך האחרונים, עושים פעולות "נקמה" נגד ערבים?!?!?!?

דבר שני, והלא פחות חמור...
בכתבה נראים חיילי צה"ל (צבא ההגנה למדינת ישראל), עומדים מנגד... ולא עושים דבר כדי למנוע את ההתקפה על הרכב הערבי?!?!?!?!? מי שלא מונע התקפה כזו... חייב להיות מאחורי סורג ובריח!!!
חייבים לחקור את המקרה הזה... ולמצות את הדין עם האחראים: אנשי "תג מחיר" והחיילים!

מה היו עושים החיילים, אם היו אלו ערבים שמתקיפים רכב יהודי??? גם עומדים בצד ומסתכלים, ומבקשים בעדינות מהפושעים להפסיק??? או מיד מבצעים נוהל מעצר חשוד... ואם יש צורך פותחים באש???

יש מקום להניח שפעולות "תג מחיר" לא מסיבות נחת-רוח לבורא עולם... לא מוסיפות נקודות זכות לעם היהודי... וככל הנראה שאינם מקרבות את הגאולה לעם ישראל.

מוקד 100 לא עונה!

מוצאי שמחת תורה. הלילה שבין חמישי לשישי. 21 לאוקטובר. השעה: 0025.

הרמזור בצומת הרחובות "ים התיכון" ל- "דב פרומר" לא עובד בצורה תקינה.
יש ירוק לנוסעים ממערב למזרח. אדום ממרח למערב. אדום מדרום לצפון.

התנועה תקועה. עוברים באדום בזהירות, ככל האפשר?? מה עושים?
לבאים מדרום לצפון... יש אפשרות לנסוע ממקום אחר. דרך ארוכה יותר... כדי להגיע ליעדם. וכך גם עשינו אנו, בלי לעבור באדום.
אבל התנועה הרבה ממזרח למערב, תקועה באדום... ויש את אלו שרוצים לפנות שמאלה לרח' הרא"ה, או לעשות פרסה.
המצב מסוכן, עקב הרכבים הדוהרים (כחוק) ממערב למזרח.

רק כשמספר גדול של כלי רכב (ממזרח למערב) נוכח שהרמזור לא מתחלף... והתחילו לצפור... כל מסת הרכבים עברה באדום קדימה. באחת ההזדמנויות, אף הייתה שם ניידת משטרה (עם אורות כחולים מהבהבים), אולם, אחרי שעברה באדום, עם כולם... השוטרים (שכנראה היו בדרך לאירוע חשוב יותר) לא עצרו ועזרו לכוון את התנועה, ולמנוע תאונה, עד שיבוא מישהו אחר לכוון התנועה או לסדר הרמזור.

ניסיתי פעמיים להתקשר למוקד 100.
אני חייב לציין, שלא הייתה לי סבלנות רבה, עקב ניסיוני עם המשטרה באירוע קודם (ואירועים נוספים).
הטלפון צלצל וצלצל... אולם במוקד 100 לא היה מענה!!!

עקב אילוצים שלא כולם תלויים בי, לא הלכתי לצומת, לנסות לסייע ולכוון מעט התנועה. לצערי.

יום שלישי, 18 באוקטובר 2011

כמה שווה שבוי ישראלי?

זו פעם שלישית שראש הממשלה בנימין נתניהו עושה עסקאות עם טרוריסטים (ראו טבלת 12 העסקאות האחרונות).

הנה נוסח המעודכן (תשרי ה'תשע"ב) לתפילה לשלום השבויים והנעדרים.

תקציר אירועים:
במרץ 2006, כתשובה לשאלה: "איך תיראה המדינה שתשאיר מאחריך?" אומר רה"מ אהוד אולמרט: "זו תהיה מדינה שכיף לחיות בה. שאנשים לא רק יאהבו אותה, אלא גם יאהבו לומר שהם אוהבים אותה".

ב- 25 ביוני 2006, נחטף גלעד שליט. ב- 28 ביוני יוצא צה"ל למבצע "גשמי קיץ" בעזה... שמטרתו, ע"פ דברי רה"מ אהוד אולמרט: "יש לנו מטרה אחת, להחזיר את גלעד". פרס: "כניסה למו"מ תהפוך את חאלד משעל וחבורת הרוצחים למנצחים".
המבצע נכשל!!! גלעד לא הוחזר ארצה בעקבות המבצע!!! 

ב- 12 ביולי 2006, בעקבות חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב (זכרונם לברכה)... פותח ראש הממשלה ב- "מלחמת לבנון השניה"... כשהמטרה המרכזית היא שחרור שני החיילים החטופים. המטרה הזו לא הושגה. הנזק היה עצום. אולמרט ושר הבטחון עמיר פרץ... הובילו את מדינת ישראל לכישלון חמור והפסד במלחמה.
חשוב להזכיר את נפילתם של בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד (זכרונם לברכה), בנסיבות דומות, בגבול הצפון, באוקטובר 2000.
לקריאה נוספת, ראו "וועדת וינוגרד", שמצאה בין היתר: כשלים וליקויים חמורים בתהליכי קבלת ההחלטות ובעבודת המטה בדרג המדיני, בדרג הצבאי ובממשק ביניהם. כשלים וליקויים רציניים באיכות ההיערכות, המוכנות, ההתנהלות והביצוע של החלטות בדרג הפיקודי העליון בצה"ל, בעיקר בכוחות היבשה. כשלים וליקויים חמורים בהסתמכות על חשיבה ותכנון אסטרטגיים, הן בדרג המדיני והן בדרג הצבאי. כשלים וליקויים חמורים בכל הנוגע להגנה על העורף ולהתמודדות עם הפגיעה בו.

איך, לעזאזל, יתכן, שאף אחד מראשי המערכת (המנהיגים?) לא הועמד לדין בעקבות רצף הכישלונות והמחדלים הללו?
אין אחראים???

איך אפשר לוודא ולבטוח שהלקחים הופקו... ואירוע כזה לא יחזור על עצמו?

 האם אפשר, לכל הפחות, לוודא שמי שהיה בראש המערכת וכשל, לא יחזור לתפקד בתפקיד כה בכיר בעתיד?

בשנים האחרונות, ממחזרים בפוליטיקה הישראלית, כמעט, את אותו זבל!
דיייייי!!!!!!!


יום שלישי, 11 באוקטובר 2011

דברים טובים: שירות לקוחות מצויין ותשומת לב ראוייה ללקוח - AMEX USA

ב- 10 לאוקטובר (בעוד אני "נאבק" עם אמקס. ישראל ומתחנן לקצת תשומת לב ושירות לקוחות בסיסי), קיבלתי את האימייל, להלן, מ- Amex USA:

We've been listening to your feedback and have taken steps to improve and
simplify your experience managing your account online. This change is part of an
overall effort to provide you with an easier, more productive, and more enjoyable
web experience.



The new Profile & Preferences gives you one streamlined and centralized location where
you can:

Update Your Contact Information
Add Additional Cards and Authorized Users
Manage Account Enrollments and Settings
Set Balance Update, Fraud, and other Alerts
Manage Communication Preferences and Paperless Settings



This is just one of the many improvements we are making over the next few months.
Stay tuned for more information on what's coming next.

 ניגוד מדהים ואפילו מזעזע לאנטי-שירות שקיבלתי מאמקס. ישראל.

בארה"ב... עפ"י רוב... הלקוח הוא מלך אהוב!!!
בישראל... עפ"י רוב... הלקוח הוא קורבן התעללות (ברישיון מהמדינה).

יום שני, 10 באוקטובר 2011

עמלת חיוב נדחה ושירות לקוחות (אמריקאן אקספרס ישראל)

עניין פתוח (עדכון אחרון: 11.10.2011, בשעה 2100).
רמת שירות לקוחות - נכשל!

(סיפור מתגלגל)

ב- 31 לאוגוסט 2011, רכשתי ממיר מחנות KSP בקרית אונו (סיפור ההמשך יובא, אולי, בהזדמנות אחרת).
ביקשתי באורח יוצא דופן, לחלק החיוב לשני תשלומים, בתנאי (וביקשתי זאת ספציפית) שלא יהיה חיוב ריבית וכד' בעבור פיצול התשלום... והמוכר אמר שלא יהיה חיוב נוסף.

בחיוב הראשון ובשני... הופיע בדף החשבון סה"כ חיוב של 49 אגורות (כולל מע"מ) של "עמלת חיוב נדחה".

ב- KSP אמרו שמצידם לא אמור להיות כל חיוב נוסף.

ב- 10 לאוקטובר עשיתי ניסיון לפנות לחברת "אמריקאן אקספרס ישראל" (אגב, בדף החשבון לא מופיע מספר הטלפון לשירות הלקוחות). בראש העמוד בצד שמאל, הקלקתי על "צור קשר"... ואז הופיע העמוד המעצבן של טופס פנייה, ללא מספר טלפון או כתובת אימייל. מילאתי את הפרטים כמבוקש... ולמרבה חוסר הפתעתי, הטופס לא נשלח, כשבתחתית העמוד, מופיעה באדום הודעה:
(*) הפנייה במייל נועדה לפניות וקבלת מידע כלליים.
בקשות לביצוע פעולות בכרטיס/חשבון או הגשת בירור על עסקה פרטנית, נבקשכם להגיש
בטופס/מכתב חתום באמצעות פקס או ע"י פניה למוקד שירות.

** אין בהערה הנ"ל מענה או הסבר מדוע אינני יכול להגיש פנייה שכזו אונליין בפשטות, בטופס האלקטרוני הזה!!!
גם אין מס. טלפון או קישור ראוי לאן עליי להתקשר!

באין ברירה, המשכתי לחפש פיתרון כדי להעביר פנייתי.

מתחת להערה באדום, היה קישור: לרשימת הטפסים להגשה לחץ כאן. הקלקתי... ולא מצאתי טופס מתאים לפנייתי.
... גם הקלקה (צד שמאל למעלה) על פנייה באמצעות טופס "לקוחות פרטיים"... לא הביאה את הישועה, ובעצם הביאה אותי לאותו עמוד של טפסים לא מתאימים (כנ"ל), בלי עזרה נוספת, נניח "אם לא מצאת טופס מתאים או נתקלת בבעיה כלשהי, אז צור קשר"... והפנייה לכתובת ראוייה (כמו כתובת אימייל?!!!), כלומר למישהו שיוכל לתת מענה, ולא לרחוב ללא מוצא!!!  

אז ניסיתי "טלפונים" (צד שמאל למעלה) - - - העניין הוא שרציתי שלכל העסק יהיה תיעוד בכתב!!!

מצאתי את מספר הטלפון המתאים לסוג הכרטיס שלי... ו- "טיילתי" בנבכי המענה הקולית... כדי להגיע סופסוף "להעברה לנציג שירות"... ולשמוע שתי אופציות שהכי מתאימה הייתה... "תשאיר מספר טלפון, ונציג שירות יחזור אליך". 
אוי ואבוי :( :(:(


ניסיתי למצוא ישועה... אולי נותנים שירות טוב יותר, אחרי שנכנסים לחשבון עצמו, עם הקודים והסיסמאות. אולי יתנו שירות טוב יותר ללקוחות רשומים שכבר מזוהים?!
אולם תקוותי הייתה לשווא. מתוך החשבון הפרטי והאישי... אין בכלל קישור, אפילו לא לקישורים הנ"ל ליצירת קשר!!! 
שירות לקוחות גרוע במיוחד... ודיי אופייני לשירות לקוחות ישראלי.
עצוב מאוד.

נדמה לי שהתקשרתי לפני 1200 בצהרים.
יום שני, 10 לאוקטובר, 1930 בערב... עדיין אף אחד לא התקשר חזרה.


1933... נזכרתי שפעם יצרתי קשר עם אמקס. באימייל. חיפשתי ומצאתי האימייל ושלחתי הודעה קצרה עם קישור לסיפור הזה.



יום שלישי, 11 באוקטובר:

0842... קיבלתי מענה ראשוני עבור האימייל ששלחתי... רק נראה שהם לא קראו את הסיפור.



1015 (כמעט 24 שעות עברו מניסיוני הראשון ליצור קשר עם "אמריקאן אקספרס ישראל") התקשרתי למספר הטלפון של מוקד שירות לקוחות, שהופיע באימייל שקיבלתי.

... שרדתי את המערכת לניתוב שיחות... ואחרי כ- 5 דקות המתנה... ענתה לי ליהי.



העליתי את דבר החיוב הבעייתי + עניין שירות הלקוחות וה- "צור קשר"... אמרתי שניסיתי לפנות לפני כ- 24 שעות... ועד עתה לא קיבלתי מענה.



10 דקות עברו... וב- 1025... העבירה אותי ליהי, ל- נחמה... מ- "בירורים", שאמרה "במסמכים עליהם חתמת כשקיבלת את כרטיס האשראי... כתוב שכל עסקה בתשלומים, לגבי כל תשלום, העסקה תחוייב ב- 49 אגורות".

ביקשתי את זה בכתב... ו- נחמה אמרה שבשביל זה היא צריכה להעביר אותי ל- "מוקד הנפקות"... והיא לא יכולה לתת תשובה בכתב.

שאלתי אם "אולה" (זו שהשיבה לי באימייל) נמצאת בסביבה שם... ונחמה אמרה "לא נמצאת לידי... לא מכירה... יש פה הרבה נציגי מכירות".



מכיוון שהעניין כנראה מורכב (ופרטי פנייתי קשורים, מסתבר, לכמה מחלקות), ביקשתי לדבר עם נציג  אחראי שיוכל לנהל את הפנייה שלי (במקום להעביר אותי הלאה)... ולרכז את כל 3 נושאי הפנייה שלי... ושישיב לי תשובה בכתב?



"לא. גם מנהל לא יוכח להשיב לך באימייל... אלא רק במכתב (פיזי) בדואר או ב- פקס." אמרה נחמה.

כשהתעקשתי... ושוב, אמרתי לגברת, שאין לי פקס... ומכתב מפורט (לא כללי) כן אשמח לקבל... אבל שיכיל את כל צדדי פנייתי... הועברתי ב- 1037... לדבר עם אחראית "בירורים" – בשם חן.



לגבי העמלה, אמרה, שלא ניתנת להחזיר עמלה כזו (ואני בכלל לא ביקשתי החזר, עדיין).

בסה"כ ביקשתי הסבר והבהרה, מדוע הופתעתי מהחיוב, ואיפה זה כתוב?



חן אמרה שבחוזה עליו הוחתמתי בבנק רשום עניין ה- 49 אגורות... ושאין אפשרות להעביר לי את זה בכתב.



לגבי ניסיון הפנייה שלי בטלפון ובאינטרנט... אמרה חן ש- "אמורים לחזור תוך 24 שעות".

לא חזרו תוך 24 שעות? "זה יבדק"... אבל, "תשובה בכתב אי אפשר! אני יכולה לשלוח לך מכתב התנצלות".



אמרתי שאין לי צורך במכתב התנצלות... אלא אם יפורט בו המקרה הספציפי הזה... בו אמריקאן אקספרס יראו שהם לוקחים אחריות... וטיפלו באופן פרטני, "מקצועי ומיומן" (כמו שהמענה הקולי מכריז)... כדי שמקרים כאלה לא יחזרו על עצמם.



ביקשתי להישאר מעודכן לגבי הצעות היעול שלי... ו- חן השיבה:

שהיא רק מעבירה הלאה לגורמים המתאימים, והם "ממש לא מעדכנים לגבי המשך טיפול בהצעות היעול".



בשעה 1055 (40 דקות אחרי שהשיחה התחילה) סיימתי את השיחה עם חן... שסיכומה היה, שמישהו יחזור אליי באימייל / בכתב... ובתשובה יוזכרו כל נושאי הפנייה שלי וכל התגובות של אמריקאן אקספרס... ואם אי אפשר להעביר לי פרטים לגבי חיוב העמלה (כולל, כפי שביקשתי, באיזה סעיף בחוזה זה מוזכר), הם יכתבו (כמו שהם טוענים בעל-פה) שאי אפשר להעביר לי המידע בכתב.



עוד יפורט במכתב תגובה של אמריקאן אקספרס... להצעות היעול שלי ליצירת קשר, שעיקרן, לתת ללקוח עוד כלים מעשיים ליצירת קשר ושיהיה פידבק מהמערכת לגבי פניות, כמו, לדוגמא, אם השארתי הודעה במענה הטלפוני שיחזרו אליי... ויאמרו בהודעה, לדוגמא: "... ונציג מקצועי ומיומן שלנו יחזור אליך תוך 24 שעות".

אם ניסיתי ליצור קשר בטופס האלקטרוני אונליין... ושאקבל אימייל אוטומאטי לכתובת האימייל שלי, בו יצויין: "פנייתך התקבלה... כולל מס. פנייה... ואולי אפילו עותק את הפנייה" (כמקובל במערכות מקצועיות ורציניות)!!!

ובנוסף, ראוי ורצוי, וכדי שמקרים מעצבנים האלה לא יחזרו על עצמם, או כדי לצמצמם... שתהיה אפשרות ליצור קשר גם באימייל (אולה). כתובת האימייל הזו, של שירות הלקוחות... לא מופיע כלל כאופציה של יצירת קשר!!!



הסיכום עם חן היה, שהיא תיצור קשר עם אולה... ותקבל את הקישור לפרטי העסק הזה, כפי שכתבתי בבלוג שלי... (וכן, אני אצור קשר עם אולה, ואכתוב לה, ש- חן אמורה לבקש ממנה את הפרטים הללו)... והם יחזרו אליי באימייל, כמתבקש וכמפורט.

מסרתי ל- חן, שוב, את כתובת האימייל שלי!

אגב, באימייל שקיבלתי הבוקר, כתוב:
"עזור לנו לשמור על סביבה ירוקה יותר והצטרף לשירות הודעת חיוב במייל".
הצטרפתי כבר בתחילת ההתקשרות שלי עם אמקס...; אבל חשבתי, שאם ביקשו ממני לשלוח פרטים בפקס... או שיחזירו לי תשובה במכתב רגיל... זה נוגד את הכוונות הירוקות של אמקס.
ב- 1133, יצרתי קשר עם "הבנקאי שלי" בבנק... וביקשתי סיוע באיתור המידע על העמלה הזו...; אולם, עד הערב, עדיין לא קיבלתי מענה.
***
אם זה מקרה, או לא... אינני יודע... אבל אתמול (10 לאוקטובר), קיבלתי באימייל הודעה מ- Amex USA... בו הם מבשרים לי על אתר חדש, ידידותי יותר, קל יותר לשימוש, אינפורמאטיבי יותר... שזה עתה נולד... ומזמינים אותי לבוא לראות ולהנות גם מהעיצוב הנעים והידידותי.
איזה ניגוד אדיר לחוסר ה- "מיומנות ומקצועיות" של אמקס. ישראל!!!
פשוט, מדהים!!!
***
 
(עידכונים בהמשך, לכשיהיו, בלי נדר)

יום ראשון, 2 באוקטובר 2011

סינדרום "ראשית צמיחת גאולתנו" (יולי 2010)

... פגשתי יהודי-ישראלי בניו יורק. התפתחה שיחה קצרה... ובעקבותיה שלחתי לו, ב- 4 ביולי 2010, את האימייל הבא:

גבי,

חיפשתי אותך בגוגל, כמו שהצעת, ומצאתי את הקישור הבא:
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/5685
(ראה המכתב בפורמאט PDF ופורמאט DOC)

לידיעתך, ראשי התיבות צה"ל = צבא ההגנה למדינת ישראל.


חבל מאוד מאוד שהציבור הצד"לניקי (ציוני-דתי-לאומי) מסרב להכיר בעובדה הזו... אלא חולם, מדמיין ומוליך עצמו שולל, שעל אף כל ההצהרות... הצבא הזה הוא צבא ההגנה לעם ישראל.

מדיונים ווויכוחים שעדיין עולים מידי פעם, עם משפחתי, כשאני מבקר בארץ... הגעתי למסקנה שהמצב אבוד. חסר תקנה. שטיפת המוח של החינוך הממלכתי-צד"לניקי עשתה עבודה טובה; "אנחנו" חיילים ואזרחים ממושמעים כהלכה.  
במילים שלך, בכתבה: חבורה של "רובוטים" מאומנים היטב.

אם היו לעם ישראל (העם היהודי, לא הישראלי) חיילים כאלה... מן הסתם, היה מצבנו (בארץ ובישובים) טוב הרבה יותר.

דברים שרואים מכאן (מרחוק. מניו יורק)... כנראה, לא רואים משם (ישראל). גם כאן כואב הלב... וכשכואב הלב... צריך לצעוק, גם לבד.

יש לי תשובות לחלק מהשאלות שהעלית במכתב... והתשובות נעוצות במה שכתבתי כמה שורות למעלה.
אגב, המכתב פורסם באתר ערוץ שבע, שאני נמנע מלבקר בו, מפאת הנזק שהוא מסב לעם ישראל בגישתו הגזענית הבוטה והלא עיקבית. אולי יום אחד אוכל להסביר את עצמי טוב יותר ולפרט.

אירועי גוש קטיף וחוויותיי האישיות מהתנהלות המדינה, הביאו אותי להשקפה אנטי ישראלית - פרו יהודית.

המכתב שלך נכתב לפני יותר מארבע שנים, מה השתנה?
אולי תפתיע אותי לטובה?
סליחה שאני פסימי.

לפני שנה (אולי יותר) התחלתי לכתוב מכתב למשה זר, שאיים באיזושהי כתבה במעריב, שאם יהיה עוד פינוי... הוא יחזיר את תעודת המילואים שלו. 
נו, באמת...; את מי זה אמור להפחיד ולהרתיע?!?!?

לפני פינוי הגוש (קשה לי לקרוא לזה גרוש) אמרתי לאנשים, שהיה אולי מועיל... שכל הישראלים-היהודים, שלכאורה אוהבים את עם ישראל וארץ ישראל... ואולי אולי אולי יש להם קו אדום.... ושראו מה היה ואיך נגמר עם חבל ימית.... יקחו את המדים שלהם, יעמיסו על משאית, יחד עם תעודות המילואים ועם כל הציוד הצה"לי שברשותם... וישלחו אותם למשרד הרמטכ"ל, עם כיסוי תקשורתי. מחאה כזו של עשרות אלפים... אולי אולי אולי הייתה יכולה לזעזע ולהביע עד כמה הציבור כועס ומתנגד לתכניות. 
אבל הציבור צעק קצת ועשה הפגנה... והיו נאומים, והניפו דגלים...

בספר "בחוצות ורשה" תוהה המחברת, שהייתה בגטו ורשה... מה היה קורה אם המרד היה מתרחש זמן רב קודם, כשעוד היו בגטו כמה מאות-אלפים, ולא כשנשארה קבוצה קטנה אחרי שכל האחרים חוסלו.

גבי,
עדיין, איך לא... יש לי סימפטיה לחבר'ה הצד"לניקים. הרי גדלתי איתם, "התחנכתי" איתם... היינו בצבא יחד. חלמו וקיווינו יחד לעתיד טוב יותר.

אירועי גוש קטיף הביאו אותי למסקנה, שחשוב יותר להיות יהודי מלהיות ישראלי... ושהחוקים היהודיים חשובים יותר מהחוקים הישראליים.

ת'שמע, כשאני פוגש אנשים "משלנו", עדיין אני חש בהתגעגעות מסויימת לחברה, לאורח החיים...; אחרי הכל זו החברה היחידה שאי פעם הייתה לי... ואנשים יקרים למרות הכל.

... והעמידנו מלכנו לחיים טובים ולשלום,
ותקננו בעצה טובה מלפניך, והושיענו מהרה
כי אל שומרנו ומצילנו אתה,

בריאות
שבוע טוב
בשורות טובות

יהי רצון שנשתמע בטוב


* על הנ"ל השיב לי גבי (ותו לא), יומיים לאחר מכן:
יקח לי קצת זמן לעבור על הדברים שלך.  ברור לי שאתה בחור ש- "יש עליו".  נראה שדרכך מיוחדת / ייחודית משהו.  ברור שיש כאן שילוב של הובלה שלך יחד עם הקב"ה (איזשהו MIX).  בעז"ה המשך לחפש, להתקדם, לברר ולפעול למען שמו באהבה ומן השמיים יסייעו.

כל טוב,

דם על הידיים (מרץ 2008)

ביום חמישי בבוקר (6 למרץ 2008) כט' אדר א' ה'תשס"ח... התפרסמה כתבה, באתר האינטרנט של "הארץ", שכותרתה: "ברק ומועצת יש"ע סיכמו: פינוי מאחזים בימים הקרובים".


ממועצת יש"ע נמסר אתמול בתגובה שאכן מתקיימים מגעים להשגת הסכם, אך לדברי היו"ר דני דיין, "שום דבר לא סגור, יכול להיות שזה יקרה מהר מאוד, או שזה לא יקרה בכלל". דיין סירב לנקוב בשמות המאחזים שיועתקו, ואמר: "שמות המאחזים עדיין לא ברורים. בכל מקרה לא מדובר באף שם שאתה מכיר. לא מדובר במאחזים המאוישים במשפחות" (ההדגשות שלי, ולא מופיעות במקור)...

ואח"כ נכתב עוד:

בנוסף, מתנהלים מגעים אינטנסיוויים סביב המאחז מגרון, שנחשב לגדול ביותר כיום וכולל יותר מ-60 משפחות. לאחרונה התחייבה המדינה בפני בג"ץ כי תפנה את מגרון עד חודש אוגוסט...


אבל לא הסתירה הזו היא שהרתיחה את דמי... אלא עצם העובדה שחבורת יהודים נושאת ונותנת עם רשויות המדינה ומסייעת בעצם למסירת שטחי ארץ ישראל לגויים.

מועצת יש"ע, איבדה כבר את ה- "עין" היחידה שהייתה לה; ועכשיו, מהמעט "יש" שנשאר להם... הם מוכנים לוותר עוד?!?

ב- 0710 נרשמתי כמגיב הראשון: "שהילדים ילכו לשחק במקום אחר".
(במהדורת האינטרנט החדשה של "הארץ" התגובות המקוריות נמחקו)

כמה ימים אח"כ יצרתי קשר עם מועצת יש"ע (בעניין דומה)... וכתשובה ענה לי הדובר והודה: "הפירסום בעיתון "הארץ" הוא פירסום ראשון שאליו הגיב והתראיין יו"ר מועצת יש"ע דני דיין כפי שציטטת ממנו".

שורש הבעיה נעוץ חזק ועמוק בהיות המועצה, חבריה והקהל אותם היא מייצגת – צד"לניקים!
ציוניים דתיים לאומיים

ובסינדרום "מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו".
בסופו של יום רובם מזדהים ונלחמים על שטחי מדינת ישראל... ולא בהכרח על שטחי ארץ ישראל. ולכן, מלחמת המאחזים היא צבועה ולא רצינית... הן במשחקים להקימם... והן במשא ומתן על פינויים!

חורה לי, שאין כמעט אף ישוב צד"לניקי מבוסס ומובהק אחד, בשטחי יהודה, בנימין והשומרון, שאפשר להשוותו (מבחינת התפתחות) לישובים יהודיים כמו העיר בית"ר עילית (יותר מ- 29 אלף תושבים) וישובי מודיעין עילית (קרית ספר, אחוזת ברכפלד ועוד), בהם גרים יותר מ- 34 אלף תושבים.
ממשיכים להתרוצץ ולשחק "חתול ועכבר" עם רשויות המדינה... "זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם" (ישעיהו כח'), במקום "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי" (ישעיהו נד').

פשוט כואב הלב.

אני בספק גדול אם "הרב" ובנו אינם "מתהפכים בקברם" לאור העובדה ש- "תלמידיהם" לא מתנגדים בעוצמה רבה לעקירת ישובים יהודיים בארץ ישראל... ואף משמשים ככוח מסייע. אני בספק אם "הרב" היה מתיר להם לשרת בצבא ההגנה למדינת ישראל, ומשטרת ישראל, כשהם משמשים ככלי לביצוע הרס וחורבן.

ותקצר היריעה בכלל לפרט אפילו בראשי תיבות את מאמריו החד-משמעיים של הרב צבי יהודה על איסור וויתור שטחי ארץ ישראל, והצורך המוכרח בהתנגדות אקטיבית.
הנה רק תזכורת קצרה בתכלית הקיצור (ההדגשות שלי, ולא קיימות במקור):

ומכאן לעניננו. החיוב של "והורשתם את הארץ וישבתם בה" שהארץ תהיה בידנו "ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות" כלשון קודשו הברורה של הרמב"ן, מצות עשה דאורייתא, ברורה ומוחלטת, כלל-ישראלית, שעל הארץ הזאת, לכל גבולותיה, אנו מחויבים במסירות נפש כשמגיע מצב של כפיה, אם תהיה מצד הגויים או אילו, חלילה, מצד יהודים, בגלל שבושי פוליטיקה ושבושי דעות - כולנו מחוייבים ליהרג ולא לעבור! על יהודה ושומרון, על רמת הגולן - זה לא ילך בלי מלחמה! מישהו שאל אותי אם ברצוני לעשות "מלחמת אחים". אני לא אכנס לטרמינולוגיה ולא אקרא שמות איך ייקרא דבר זה, אבל זו עובדה: זה לא ילך, זה לא יעבור בלי מלחמה! על גופותינו ועל איברינו! כולנו! לא הגויים יצליחו בזה ולא סיבוכים פוליטיים משלנו בשום אופן שבעולם!
הגבולות, הקילומטרים האלו שלנו, מקודשים בקדושה אלהית, ואין בידינו, בשום אופן שבעולם, אפשרות של ויתורים עליהם... בשום אופן שבעולם! זו מצות-עשה דאורייתא - יהרג ואל יעבור - ושום חשבונות וסיבוכים פוליטיים, שום סידורי ממשלה ושום ביטויי שרים שלנו לא ישנו ולא יועילו בזה... ולפיכך החיוב על כל אדם מישראל, ועל כל גדול תורה בישראל, על כל איש צבא בישראל, למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומן השמים יסייעונו.

פשוט וכואב. אפילו לא לצעוק ולמחות כמו שצריך??? היתכן ששכחו התלמידים את דברי הרב???

ההתייפייפות של דור התלמידים בעייתית להחריד. הדבר הכי קיצוני שהצליחו לחשוב עליו, זה סירוב פקודה... ומכיוון שזה לא התבצע באופן רחב... ההתנגדות הפסיבית הזו, לא דגדגה לאף אחד.

לא יתכן שתהיה חבר במועדון... ולא תשא באחריות לפעילות המועדון (גם אם לא השתתפת פיזית בפעילות), לטוב ולרע.

ראו דברי מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בשיעורו "המאבק על שלמות ארצנו" - חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד'.



באותו ערב יום חמישי (6 למרץ 2008) כט' אדר א' ה'תשס"ח - ראש חודש אדר ב'... היה הפיגוע בישיבת "מרכז הרב" בירושלים.
צירוף מקרים???



 
הם לא מבינים, שבלי להבטיח שהדור הבא והדור שאחריו יחיו ויבנו בעיר המתוכננת... לא יהיה למקום עתיד והוא יהיה רק עוד ישוב מזדקן. דגל מתנפנף ברוח, ולא יתד תקוע באדמה (ואולי הם כבר הבינו את זה?!?).