בשנותיי בבית הספר, מצאתי עצמי, לעיתים קרובות, מתעניין בכלמיני דברים,
חוץ מהנלמד בכיתה. לעיתים, מה
שמצאתי בדרך לכיתה היה מעניין יותר, ופשוט לא הגעתי לאן שהייתי צריך. לעיתים, נכחתי פיזית בשיעורים, אך ראשי במקום
אחר, ושירבטתי שרטוטים שונים; לרוב רק עם סרגל פשוט ועט (להלן כמה דוגמאות). קרה ועיסוקיי הלא-שגרתיים משכו את תשומת-לב
חבריי... ונתבקשתי ע"י המורה פשוט לצאת.
ככה גם כשישבתי בשקט, מרוכז בעיסוקיי, נחשבתי לעיתים כמטרד. צמוד לבית הספר היסודי היה גן חיות. חטיבת הביניים הייתה בכפר אי-שם (רפת,
טרקטורים, מרחבי גבעות, רועים וטבע). בתיכון העירוני למדתי לבד כימיה ופיסיקה, בעזרת
ניסויים שיצרתי בחצר בית-הספר וסביבתו.
בחנתי מצבי-צבירה והשפעת סוגי-אנרגיה על חומרים שונים. שנים מאוחר יותר,
הגשמתי סוג-של חלום, כשקיבלתי רישיון להפעלת זיקוקי-דינור.
אחד השרטוטים האהובים עליי
1987 (גיל 16)
"שבת שלום" (1990)
שנה טובה (1993)
ביולי 2012, מצאתי מאמר מרתק בשם "כושר-היצירה של הילד: היוצרנות", שפורסם 40 שנה קודם בכתב-העת "הד החינוך"
(יוני 1972)... חודשים ספורים אחרי שנולדתי.
כמה חבל שסגל ההוראה בבתי הספר בהם "למדתי" לא קרא את המאמר החשוב הזה. לקראת סוף המאמר, מדהים
לקרוא, כאילו על קורות-חיי: "הספרן בבית-הספר ובספריה הציבורית יכולים להיות לעזר בפיתוח מיומנויות
למציאת החומר הדרוש ובעידוד ההנעה".
אכן, כבר בבית הספר היסודי, ביליתי שעות בספריה... וספרים היו והינם
התפאורה המועדפת עליי. בתיכון לא הייתה
ספריה... ומצאתי עצמי משתרך בשני אוטובוסים, בזמן הלימודים, לספרית בית המשפט המחוזי, ששכן אז ברחוב חסן שוקרי בחיפה (תמונות: אז וכיום). "התמחיתי"
שם ב- "דיני עבודה" – ידע שסייע ונתן לי כלים להתמודד באומץ כ- 6 שנים
לאחר מכן, עם מצוקותיו של העובד בישראל, ולעמוד על זכויותיי. התמחות משלימה, זכיתי ללמוד בשנת 2004, כשגרתי
בירושלים, בספרית לשכת עורכי הדין, ברחוב שופן 1.
באותה שנה, בגיל 33, בנסיבות מעניינות מאוד... מצאתי עצמי, לראשונה, מגשים סוג-של חלום נוסף, לעבוד בספריה בית-ספרית (בבית ספר תיכון-יוקרתי-פרטי בניו
יורק).
מהי אהבה (1999)
בכתב ידי
