"וַיְהִי
כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ
בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה
נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה,
לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה
נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ,
שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד ה', לִרְאֹת אֶת-הָעִיר
וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר ה', הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת
לְכֻלָּם, וְזֶה,
הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר
יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה,
נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם,
עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם
בָּלַל ה', שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה', עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ"
(ספר בראשית, פרשת נח, פרק י"א פסוקים א'-ט')
"וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר", כתב אבן עזרא:
"שבקשו מקום טוב לבנות
מדינה".
לפני תחילת פרוייקט "מגדל בבל", היו אנשי בבל מאוחדים ברמה
כזו שכל פרוייקט וכל יוזמה היו מושלמים בצורה יוצאת מן הכלל. הם דיברו שפה אחת, והיו נוהגים ביניהם "אהבה וריעות" (רש"י). לא היה
תקדים לתופעה כזו, עד שנמרוד (המנהיג) החליט לשנות יעד, והציב לו למטרה לבנות את
מגדל בבל, ולקחת קרדיט על הפרוייקט האדיר... וכל זאת תוך כדי רמיסת זכויות העובדים
והעם, "ולא יפנה אחד מהם לדעת את הבורא יתברך ולהבין כי יוצר הכל הוא"
(ספורנו)... דבר שהביא לקריסת מערכות, "כי לעולם אין שלום בין אנשים אשר כל
מגמת פניהם לעשות להם שם בארץ. כי קודם זה
היה שלום ביניהם, ועכשיו יהיה יד איש ברעהו מצד המינויים והשררות... וזאת תורת
הקנאות המצויות בין הכיתות אשר כל מעשיהם לא לשם שמים כי אם לעשות להם שם בארץ;
ועיקר הסיבה לזה שיש לכל אחד מהם תכלית חיצוני... כי זה יתאוה לעושר וכבוד, וזה
לרוב מאכל, וזה לרוב משגל, וזה יאמר נעשה לנו שם ורוצה להיות גבוה מכעל גבוה,
ומתוך כך המריבה ממשמשת ובאה... מן הצד שאין להם תכלית אחד..." (כלי יקר)
"... וכל מקום שאתה מוצא בני אדם ממשמשים
יותר מדי באיזו אוֹרגניזציא והולכים ומתקנים בה תקוּן אחר תקוּן – סימן הוא, שעצם הרעיון
המונח ביסוד האוֹרגניזציא עדיין אינו ברור כראוי... מי יתן איפוא ויועילו דברי לברר את המושׂגים ולקבּוע
בלבבות הכרה נכונה במהותה ותכליתה של "עבודת הקולטורא" – וסוף המעשׂה לבוא"
(משפטי הסיום למאמרו של אחד-העם "תחית הרוח").
"... הכל היו יורדים לבבל לראות
המעשה שנעשה שם. הכל מפליאים מראה
עיניהם. שהיו רואים שם דברים שלא דימו שיש
בכח האדם לעשותם. שם השובע מצוי, שם
העבודה מצויה לכל אדם, שם כל איש מקבל שכר יגיעתו בשווה, ושם כל אחד שותף למעשי
פלאים... זה בא להצטרף וזה בא לראות.
... באו ואמרו לאברהם (שהיה באותו דור):
בא וסייע אותנו, שאתה גבור, ונבנה מגדל וראשו בשמים. אמר להם: הנחתם מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה', ואתם אומרים
נעשה לנו שם? לבסוף בא אברהם לראות אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל, ופרש מהם מיד. מה ראה שפירש?
... אם נפל אדם ומת – לא היו שמים לב עליו; אם נפלה לבנה היו יושבין ובוכים ואומרים: 'אוי
לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה'...
במה נחשב
מפעל כזה שהאדם טפל אליו ורק משרת לו (בכדי שהלבנה תהיה מונחת במקומה)...; כל
המפעל הזה אינו שוה חייו של אדם אחד, והם הפקירו דם כל אדם בשביל המפעל, בשביל
הלבנה – לא יהיה חלקי
עמהם, אמר אברהם, ופירש מהם; והלך ולימד דעת את כל העם להרבות חסד עם כל אדם. עם האדם באשר הוא אדם, ולא באשר הוא עוזר
ללבנה..."
)מתוך ״ספר הפרשיות״ / אליהו כי טוב, לפרשת ״נח״, עמוד קס"ז-ח-ט)
משל הלבנה הוביל אותי להכרה שהנמשל הוא מניות החברות הנסחרות בורסה.
את רבים מבעלי החברות (גם אלו שאינן נסחרות) מעניינים רווחי החברה... והם נהפכים למטרה מקודשת, וברבים מהמקרים על
חשבון רווחת העובדים ובריאותם. לעיתים,
כדי שהמניה תעלה והרווח הנקי יגדל, יש צורך בהרעת תנאי עבודה, ולעיתים קרובות אף
פיטורין. שכר המנהלים עומד על מליוני
שקלים בשנה, בעוד שכר המינימום עומד על מינימום.
אני הייתי עד להכאת עובד ע"י מנהל, שאמר לעובד ההמום: "אם
לא מתאים לך, הדלת פתוחה, ואתה יכול ללכת הביתה". בחברה אחרת, איים מנהל העבודה על עובדים, בסיום
משמרת, וללא כל הודעה מוקדם: "מי שעולה עכשיו על ההסעה, שלא יבוא
מחר". חלק מהעובדים היו גברים ונשים
מבוגרים. שתי החברות, נסחרות בבורסה. וישנם עוד דוגמאות מזעזעות ושיטתיות של ניצול
והפחדת עובדים... ואם התלוננת – פוטרת!!!
"עשרות עובדים נהרגים באתרי בנייה, מידי שנה" במדינת ישראל...
ובממשלה אומרים שאין מספיק תקציבים ו- "אין מי שיבדוק שהכול באמת נעשה כמו שצריך, גם אחרי ההרוג הבא".
"שִׁמְעוּ דְבַר-ה', בֵּית יַעֲקֹב, וְכָל-מִשְׁפְּחוֹת, בֵּית
יִשְׂרָאֵל. כֹּה אָמַר ה',
מַה-מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל--כִּי רָחֲקוּ, מֵעָלָי; וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי
הַהֶבֶל, וַיֶּהְבָּלוּ... אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה, וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ,
כִּי-פָנוּ אֵלַי עֹרֶף, וְלֹא פָנִים; וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ, קוּמָה
וְהוֹשִׁיעֵנוּ..." (ירמיה פרק ב')
יוניצ"ף:
על
פי הדו"ח השנתי של מבקר המדינה – 65א, שפורסם ב- 29 לאוקטובר 2014, נראה
שמשטרת ישראל ממשיכה בתהליך ההתנוונות והפקרת הציבור לידיהם של עבריינים ותאבי
בצע, ביניהם חברות ביטוח ידועות; המשטרה מאתרת
פחות ופחות מכוניות גנובות, וחברות הביטוח עושות קופה, אפילו במחיר של סכנת נפשות
מיידית לאלפי ישראלים, ומידע על כלי רכב שהיו מעורבים בתאונה עדיין אינו נגיש
לציבור.
"מידע
בדבר נזק שנגרם לכלי רכב בתאונה אשר בגינו הוגדר מצב כלי הרכב כאבדן להלכה, חשוב
שיהיה נחלת הכלל, על מנת לאפשר לרוכש פוטנציאלי של כלי הרכב לקבל החלטה מושכלת על
בסיס מידע מלא. במועד סיום הביקורת משרד
התחבורה עדיין לא הנגיש מידע זה לציבור.
החל
מאוגוסט 2012 הציב משרד התחבורה בקניונים 51 עמדות שירות עצמי. אף שהמשרד הודיע כי במשך הזמן ניתן יהיה לקבל
מידע על ההיסטוריה של כלי הרכב, ביולי2014 עדיין לא ניתן היה לקבל בהן את המידע האמור. היעדר מידע כאמור עלול לסכן את בטיחותם של
רוכשים תמימים ושל משתמשים בדרך ואף לשמש עבור עבריינים תמריץ להטעיית רוכשים כדי
להשיג רווחים קלים" (מתוך דו"ח המבקר).
ודוגמא נוספת ואחרונה:
למרות הביטוח עליו שילמה, מיכל אלרואי,
שנפצעה בתאונת האוטובוס בנפאל... ומאושפזת בנפאל עם שבר בעמוד השדרה... מעכבת חברת
הביטוח שלה את טיסתה וחזרתה ארצה. בראיון לגל"צ אמרה: "כל דקה פה שאני לא מנותחת יכולה להפוך לנכה".
חברת הביטוח אפילו לא טרחה לשלוח תגובה
לכתבה.
"השחיתות הכספית
והכלכלית (העלמת מס, הברחת מטבע, קבלת שוחד וכו') איננה נגע פושה בגוף המשטר
הכלכלי והחברתי הישראלי, אלא תכונה מהותית של משטר זה. משטר זה מושחת מיסודו, באשר הוא פרזיטי: המשק
ורמת החיים של האוכלוסיה - של 'השכבות הנכבדות ביותר' ושל המוני העם כאחד - אינם מושתתים על
מאמצים והישגים ואינם מותנים בהם, אלא מקוימים בחסדם של מענקים, שילומים, מגביות, תרומות ונדבות
וסובסידיות, שאותם מחלקים בעלי השררה לפני האינטרסים של ההחזקה בשלטון ולפי מידת
קרבתם של המקבלים לשלטון. האדם במדינה זו
מתחנך להרגשה, שאין קשר בין כישרונו, יכולתו, מאמציו והשגיו בעבודה - מזה, ובין
התגמול שהוא מקבל - מזה. הוא מרגיש שלא
הפעילות הכלכלית הכשרה - בין בעבודה פיסית או משרדית, בין במסחר, בין בפקידות, בין
במקצוע חופשי וכו' - היא הבסיס להצלחה, אלא טובת ההנאה שאפשר להשיג על ידי השתלבות
בשחיתות הכלכלית ובמנגנון הפרוטקציות המפלגתיות וההסתדרותיות - ומכאן רק צעד אחד
אל המעילה והשוחד. חברת השנור, חברה
הנתמכת, מאבדת את קנה המידה המוסרי לגבי ההתנהגות הכלכלית־חברתית, ככל פילגש
מוחזקת המאבדת את התחושה המוסרית".
בספר "ישעיהו ליבוביץ': על עולם ומלואו. שיחות עם
מיכאל ששר... נשאל ליבוביץ:
'כלום
אינך מגזים כשאתה משתמש בביטוי "יהודו-נאצי"? אתה באמת מאמין שאנחנו עלולים
להידרדר עד למימדים של הנאצים?
על כך עונה ליבוביץ':
כשאומה (בלשון
הנאצים - 'הגזע') ועוצמתה הממלכתית נעשים ערכים עליונים, אין עוד מעצורים למעשי
האדם. מנטליות זו רווחת גם בקרבנו... אני אומר זאת על כל חברה אנושית המקדשת את
הלאומיות והממלכתיות. הנאצים שעוללו מה שעוללו הם בני אדם, וגם היהודים הם בני אדם".
במקום לדאוג באמת לחינוך איכותי, לכלכלה,
לרפואה, ולצדק חברתי... לטובת היהודים בארץ הזו בפרט, ולשאר התושבים בכלל... ולשיקום ים-המלח; לטיפול בניצולי השואה, עניים וקשישים... נגוזים להם משאבים
אדירים על פנסיות תקציביות ועתירות הטבות לעובדי מדינה ומקורבים לקופה הציבורית...
במקום לחנך לערכים ומידות טובות, איך להיות
בן-אדם טוב, יצרני ואיכותי גם לטובת הכלל, מחנכים ומתעלים את כולם לעשות בגרות ותואר, ולהרוויח כמה שיותר כסף, גם במחיר של אי-צדק חברתי ומוסרי שמדרדר את החברה
הישראלית לתהום.
מדינת ישראל היא מהמדינות המובילות
בעולם ביצוא נשק... מתי נזכה לראות את ישראל מככבת כיצואנית השלום הגדולה מכולם?
לקריאה נוספת:
