יום רביעי, 17 באפריל 2019

"הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגוּף פָּעֳלָךְ, חוּסָה עַל עֲמָלָךְ"


הנה זה קרה שוב...
הנשמה מתכווצת, הגוף נדרך, ודמעות נשפכות החוצה בהתרגשות יוצאת-דופן.

יום שלישי יא ניסן, ערב פסח ה'תשע"ט, 16 לאפריל 2019

אני ממיין ספרים יד-שניה.  אחד מהם: "יחד כולם קדושה: סיפורים", מאת ר' שלמה קרליבך זצ"ל (הוצאת "קול מבשר", ירושלים תשס"ג, 160 עמודים).  אני לא מכיר את הסיפורים.  אני מדפדף... ואיכשהו עוצר בסיפור בעמוד 123 – "חצקל'ה 'לכבוד שבת'".  השורה הראשונה בסיפור, משכה את עיניי:

"לפני כמאתיים שנה, בעיירה אושווינצים..."

אוֹשְׁוִויֵינְצִ'ים / Oświęcim (עיר בפולין), הייתה בעבר עיירה יהודית מפורסמת.  בפי היהודים נקרא המקום אָשפּיצין / אוֹשְׁפִּיצִין... ומשם היגרו הורי-סבי (אבי-אמי) לברלין, כשנה-שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה.  אחד מרבני העיירה היה רבי משה יעקב יעקל שארף, בעל ה- "דרכי יושר" (1786-1868) – שהיה הסבא-רבא-רבא של סבי ז"ל.

לקריאה נוספת,
-         שיחה:אושוויינצ'ים (וויקיפדיה)

בקיצור, אני מחפש בגוגל "חצקל'ה לכבוד שבת", ומוצא הסיפור גם באתר Shabes.net.  ב- YouTube אני מוצא הקלטה של ר' שלמה, שמספר הסיפור בקולו, במשך כ- 14 דקות.

לא זכור לי ששמעתי אי-פעם את קולו של ר' שלמה, באופן הזה, כמספר סיפור.  צליל קולו, חיתוך דיבורו, והמבטא שלו... מיד הצית בי משהו.  ר' שלמה מתחיל את הסיפור באופן שונה מהכתוב בספר ובאתר הנ"ל.  אני מסכית ומקשיב לקולו של ר' שלמה... והתרגשותי גוברת:

"אני רוצה לספר לכם על אדם פשוט... אבל אחר-כך... אחר-כך הוא זכה לדברים גדולים.  כאן מתחיל הסיפור: לפני(?) בערך מאתיים שנה..."

אתר "שאבעס" מדייק יותר בפתיחה... אך שני המקורות (האתר והספר) נופלים במילה הבאה.  ר' שלמה מכנה את העיירה בשמה היהודי – אוֹשְׁפִּיצִין (ולא כפי שהם כותבים); וגם בהמשך, חבל שתימלול הסיפור לא מדוייק.

ר' שלמה מספר את סיפורו של הרב'ה הקדוש רבי בעריש מאושפיצין:

"כשהייתי בן שבע עשרה, התגעגעתי שיהיה לי רב'ה.  אחד שממש נוקב ויורד אל עמקי הנשמה שלי.  אחד שיכול לייעץ אותי איך להתקרב אל הקדוש ברוך הוא.  הסתובבתי בין כל הצדיקים אבל עדיין לא מצאתי את שלי..."

בהמשך, מתאר רבי בעריש את מפגשם של חצקל'ה ורבי שלמה קשאנובער (ר' שלמה באכנער):

"... ברגע שהוא לקח את ידו של חצ'קלה לתוך ידו, הוא סגר את עיניו... והוא עוד מחזיק בידו של הרב'ה... ר' שלמה קשאנובער, פתאום דמעות גדולות נושרות מעיניו..."

האופן שר' שלמה קרליבך אמר "אושפיצין"... עמוק, מקורי, מרגש... והכמיהה של רבי בעריש מאושפיצין לרב'ה שבאמת יבין אותו... – שברו אותי.  בכיתי מתוך כאב? געגוע? הזדהות? לא יודע היכן בדיוק לשים את האצבע!
אני, התייאשתי מלחפש.  זה כבר לא כואב, אבל זה עדיין מאוד חסר.

"הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגוּף פָּעֳלָךְ, חוּסָה עַל עֲמָלָךְ"
(מתוך סדר הסליחות והתפילות לימים הנוראים)

הלוואי שהייתי מוצא את המשמעות לבכי שלי, בכי שתקף אותי גם בעבר, בסיטואציות דומות.

על יוסף נאמר (פרשת "ויגש", בראשית מה א-ב): "וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי".  רש"ר הירש מסביר:

"ויתן את-קלו, הוא שיחרר אותו, לא עוד עצר בו.
"נתן קול" הוא חותמת הנפש, חותמו של היושר".

הרב יצחק הוטנר זצ"ל, כתב ביומנו על חוויותיו במקום ציונו של המהר"ל מפראג (מובא ב- "ספר הזכרון", עמודים סא-סב), בקיץ 1974:

"... דמעותי בשעה זו בודאי ובודאי שלא נולדו עכשו.  דמעות אלו הן דמעות קדומות, עתיקות, אשר נצטברו בתשתית הנפש זה זמן... דמעות גנוזות, הנשמה בעצמה גנזה אותן על ידי הנחת סלע בפתח הבאר של הנפש.  במשך זמן... נצטברו סוגי דמעות מדמעות שונים.  בגניזה זו של הדמעות נמצאות דמעות... של "חָנֵּנִי כִּי אֻמְלַל אָנִי", דמעות של השתתפות בצער הבריות, דמעות של רחמנות על דור יתום, דמעות של געגועים... דמעות של התרוממות עילאית.  כל סוגי הדמעות הללו שנידונו לגניזה במשך תקופות ושנים נתמזגו לאחידה אחת תחת הסלע הסותם.  והנה כאשר רק הרגישו אצבעותי באבן המצבה נבקעה לרסיסים אותה סלע המונחת על סגור הלב, ודמעותי התפרצו כמו מפל מים בין נקיקי סלעים".

אולי תיאורים אלו הם קצה החוט העלום, לקראת פיצוח התעלומה הרגשית שלי?


יום שני, 8 באפריל 2019

דן - אין מענה


אימייל לפניות הציבור, חברת "דן": moro@dan.co.il
תאריך: יום שלישי, 2 לאפריל 2019, שעה 1327
הנושא: שינוי מסלול קו 292 בשכונת הדר גנים + משוב חיוני
תגובת "דן" הגיעה באימייל ביום שלישי, 30 לאפריל 2019, שעה 1552; מתוארכת ל- 24 לאפריל 2019.

שלום למנהל וצוות פניות הציבור של חברת "דן",
(פניית המשך לשיחה שהייה לי אמש עם נציגת השירות שלכם, בטלפון)

1.    אתמול, ה- 1 לאפריל 2019, נכנס לתוקף שינוי מסלול קו 292 בשכונת הדר גנים (תיאור פרטי השינוי באתר שלכם).
2.    מתי השינוי יראה גם באתר שלכם, בגרסת ה- PDF המצויינת (הלוואי שלכל הקווים, בכל חברות התחבורה הייתה מפה כה ידידותית וטובה)?
אגב, בגרסת גוגל (עם מיקום התחנות)... שינוי המסלול והתחנות החדשות כבר מופיע, אך מיקום תחנת "היפר מור" (החיונית) [ראו להלן סעיף 4], עדיין לא מופיעה לשני הכיוונים; ונראה שמיקום אייקון התחנות בשכונה, לא מדוייק, ובאופן חלקי – שגוי (אם תהיו מעוניינים במידע נוסף, אנא צרו קשר).
3.    ראו מצ"ב המסלול הישן, שהיה קיים עד ה- 31 למרץ 2019 (עד השינוי).
4.    ההודעה המקורית לא כללה, במסלול החוזר לשכונה, את תחנת מנחם בגין 26 (מול היפר מור), ובהתערבות גורם כלשהו, העניין תוקן, פורסם ומבוצע. תודה רבה!
5.    חבל שמי שיזם את השינוי, לא התיעץ עם ציבור הנוסעים; לכל הפחות כדי לשמוע מחוויותיהם, ולשקול את השינויים, לאור היתרונות והחסרונות בקו.  אמליץ שיהיה לכם "קו חם" ונגיש (כולל כתובת אימייל + מענה אנושי) ספציפית, כדי לקבל משוב מציבור הנוסעים לגבי פעילות הקווים (מסלול ולוחות זמנים), כדי למקסם את יעילותם וטיבם; ובמיוחד לקראת שינויים ולאחריהם.  קו 292 הוא קו לא כ"כ אמין מבחינת לוח הזמנים ומבחינת ניוד הנוסעים, ביחס לדרישה ולמגבלות עומס הכבישים.  קשה להעלות כאן את כל הבעיות.  אשמח אם תגיבו לאימייל זה, תהיו מוכנים להקשיב למשוב מהנוסעים, ותראו השתדלות ורצון טוב לשיתוף פעולה הדדי.
6.    בעיות ספציפיות בקו זה + החמרת הבעיות (לכאורה) בעקבות שינוי המסלול:
א.     כביש 40 הוא כביש עמוס מאוד, במיוחד בשעות הבוקר והערב.  כשהקו נסע חזרה לשכונה על כביש 471 הוא בעצם עקף את הפקקים.  כעת, ע"פ המסלול החדש, האוטובוסים והנוסעים יתעכבו עוד יותר.  מקווה שלקחתם את זה בחשבון.
ב.     לכיוון השני, בבקרים (בשעות העומס והפקקים), זמן הנסיעה מהתחנה השניה בשכונה, עד התחנה הראשונה מחוץ לעיר, בגבעת שמואל; תחנת ז'בוטינסקי (זבוטינסקי/ב.אילן) אורכת אורכת כ- 40 דקות! [ברכב פרטי כ- 25 דקות; וכשאין פקקים זמן הנסיעה הוא כ- 10-15 דקות בלבד)).  הוספת 2 התחנות על כביש 40 חיונית, אבל זה יגרום לעכובים נוספים, שאסור להמעיט בערכן.
ג.      בנסיעה מערבה, לכיוון קניון איילון; כאמור, התחנה הראשונה מחוץ לשכונה, היא תחנת "זבוטינסקי/ב.אילן" בגבעת שמואל. רבים מהנוסעים (בכל הגילאים) יורדים שם כדי: 1) להגיע לישיבה התיכונית שממוקמת ממש מאחורי התחנה. 2) משם הולכים לתחנה סמוכה על דרך בר אילן, לקווי המשך, לכלמיני כיוונים. 3) רבים הולכים משם לאוני' בר אילן. 4) ועוד.  לא כל האוטובוסים ארוכים/כפולים – דבר היוצר עומס כבד וצפיפות קשה.  בקו הישן, פעמים רבות, האוטובוס עמוס מאוד כבר לפני תחנת "היפר מור".  לעיתים האוטובוס כלל לא עוצר, ולעיתים מדלג על התחנה, כי פשוט אין מקום באוטובוס.  תוסיפו לזה כעת את הנוסעים המחכים בשתי תחנות כביש 40.  מה הפתרון? לכל הפחות, על כל האוטובוסים היוצאים מהשכונה, והחוזרים לשכונה, בשעות העומס... להיות ארוכים/כפולים!
ד.     עמידה בלוח זמנים בנקודת המוצא, בשכונת הדר גנים.  הנושא הזה קריטי בשעות העומס, אך רלבנטי מאוד גם לשאר שעות היום.  אנחנו, בדר"כ, עולים בתחנה השניה בקו.  קרו כבר יותר מידיי מקרים (ידועים באופן ספציפי) שהאוטובוס לא הגיע, ו/או עבר בלי לעצור!! ואז מגיע אוטובוס רגיל (ולא ארוך) והוא כבר מלא! חייבים לראות מה עושים.  חייבים הגברת התדירות, ופיקוח הדוק יותר על הנהגים.  לעיתים קרובות מידיי נראה שנהגים עושים מה שבא להם, או... שאוטובוסים לא מגיעים בזמן לנקודת הסיום בשכונה, ולכן אוטובוסים לא יוצאים?! אם היה לי זמן, הייתי יוצא לשטח, יושב שעות בתחנה, ובודק את העניין.
ה.     לוח הזמנים, לכיוון מערב / והיציאה מהשכונה.  אני מדבר כעת על הבקרים / שעות העומס.  בנוסף לבקשה שכל האוטובוסים (בשעות העומס יהיו ארוכים)... בין 0600 ל- 0800, כתבתם כל "כ- 12 דקות".  למה? כשמקשרים למענה הקולי, המערכת מציינת שעה ספציפית בה אמור לצאת אוטובוס.  אי ציון שעת יציאה ספציפית, פוגע קשות ביכולת הנוסעים לתכנן נסיעה; וכאמור, פוגע באמון הציבור באיכות השירות.  מדוע שלא תציינו ספציפית (ותוודאו שהאוטובוסים זמינים ליציאה) בשעות הנקובות: 0600, 0612, 0624, 0636, 0648, 0700, 0712, 0724, 0736, 0748, 0800?
דיוק בזמנים - קריטי מאוד בשעות הבוקר, להגעה לעבודה ו/או ללימודים, לרובם המוחלט של הנוסעים בשעות אלו.

עד כאן להפעם,
מקווה שתסכימו להצעותיי להמשך שיתוף פעולה,
ונשמח למענה,

המסלול עד ה- 31 למרץ 2019

ציבור הנוסעים לא מעניין אותם
ולכאורה, גם לא בטיחות משתמשי-הדרך
לא החוק ולא הסדר הציבורי

חניה על מעבר חציה

חניה באדום-לבן וחסימת נתיב נסיעה

חצית קו הפרדה רצוף
וחניה בניגוד לכיוון התנועה

חניה על מעגל תנועה
והסתרת שדה-ראיה חיוני


מוזמנים לשתף, למטה בתגובות, כל אשר על לבכם, לטוב ולמוטב.  אולי יום אחד למישהו יהיה אכפת באמת, יעיז להרים את הכפפה, ויחזיר את השפיות לחיינו.  מי-יודע, אולי זה יהיה "ועד השכונה", נציג ציבור אמיץ וחזק, שיהיה לראש ולא לזנב; שישכיל, בסיעתא דשמיא, להוביל מהלכים (ולא יגרר אחרי אחרים, או יזכר בדיעבד), בשיתוף הציבור, עם אחריות חברתית, ואופק חיובי ובריא, לעתיד טוב יותר, לאוי"ט.  אמן.