בשנת 2012 נהרגו בכבישי ישראל 292 בני אדם.
ב- 2013 נהרגו 309
ב- 2014 נהרגו 320
ב- 2015 נהרגו 356
ב- 2016 נהרגו 372
נכון להיום, 26 לאפריל 2017, נהרגו בכבישי ישראל 110 בני אדם, 4 יותר
מבתקופה המקבילה אשתקד. 2017 מסתמנת כשנה קטלנית
עוד יותר –
הלוואי ואני טועה.
הלוואי ואני טועה.
מדינת ישראל ממשיכה לטפח ולתת עוד ועוד עבודה לעלה התאנה השקוף (והמביך)
שלה – המרב"ד (המכון הרפואי לבטיחות בדרכים) – וחושבת שעם הצבת עוד מצלמות
מהירות – נציל חיים.
עצוב ומזעזע!
הצלת חיים מתחילה בחינוך, בהתמדה, ובאכיפה איכותית ועקבית בתוך הערים
והשכונות של חניה על המדרכות, חניה ונהיגה בניגוד לכיוון התנועה, קו לבן, חניה
באדום-לבן, חניה וחסימת נתיבי נסיעה, חנית אוטובוסים על מעברי חציה ובנתיבי נסיעה.
יוני 2016: (אי-) אכיפה, וחוסר מודעות לחיי אדם
על אי-אכיפת עבירות חניה, כנ"ל... אמרו לי במשטרה שעקב מצוקת
חניה בעיר, הם לא אוכפים עברות חניה כנ"ל (אלא באופן נקודתי ביותר). כשנהגים מתרגלים להפקר אי-האכיפה... החושים מתכהים. מעגלים פינה פה, פינה שם... ואומרים "יהיה בסדר". אבל מה, לעזאזל,
עם דם ההרוגים? הצלת חיים חייבת להיות
שיקול ראשון במעלה!
לקריאה נוספת:
