מעריב, 27 לאוקטובר 1980, מדור "קוראים כותבים":
התנהגות מופתית של סג"מ יוסי שוויקה
אנו הוריו של הילד יואב רבינוביץ ז"ל, אשר נהרג ביום 28.9.1980, מפגיעת הרכבת, בעת טיול של בני עקיבא, ליד מעגן מיכאל. אנו רואים חובה לעצמנו להביא כמה עובדות על
התנהגותו של סג"מ יוסי שוויקה:
הרכבת בדרכה לחיפה פגעה בטור של ילדים, אשר הלכו בצד
המסילה. סג"מ שוויקה שנמנה עם נוסעי הרכבת,
קפץ מתוכה וחש להושיט עזרה לנפגעים. הוא
הגיע אל בננו יואב ז"ל, התחיל להנשים אותו מפה לפה, והמשיך בפעולתו זאת, בתוך
האמבולנס בדרך אל בית־החולים הלל יפה. סג"מ
שוויקה נשאר בבית־החולים, שאליו פונו הילדים המבוהלים לאחר התאונה. כאשר ראה שהמדריכים הם צעירים כבני 15-16, נסע
יחד עם הילדים עד סניף בני עקיבא ברמת גן, ודאג שכל ילד יגיע לביתו בליווי מתאים. תרמילו וחפציו של סג"מ שוויקה נשארו בתוך
הרכבת אשר המשיכה בדרכה לחיפה, ואילו הוא סיים את משימתו בשעת לילה מאוחרת
ברמת־גן.
אשרי העם שכאלה הם בניו. אשרי הצבא שאלה הם קציניו. מעשים כגון אלה, אינם זוכים לצערנו, לאיזכור בטלוויזיה, ולכל היותר מוזכרים בצורה "צנועה" בעיתונות. אך ראוי שנדע כולנו, שישנו פער עצום בין תדמית הים כפי שהיא משתקפת באמצעי התקשורת לבין דמותו האמיתית, כפי שבאה לידי ביטוי בהתנהגותו המופתית של יוסי.
חיה וחיים רבינוביץ, רמת גן
מעריב, 14 לנובמבר 1980, מוסף "סופשבוע", מדור "שולחן החול" מאת יעקב ארז
