ספרים מספרים: פרידה מהספר "מחשבות ודעות"

 מַחֲשָבוֹת וְדֵעוֹת : אוסף של דברי עיון לתלמידי הכיתות העליונות של בתי הספר התיכונים ובתי המדרש למורים / ליקטו וערכו יעקב בקר ושלמה שפאן [הוצאת "יבנה", תל אביב 1954].

הקדמה

מתפקידיו העיקריים של החינוך הם עיצוב דמותו הרוחנית של הדור הצעיר, הרחבת אופקיו התרבותיים-רעיוניים, הפעלת כוח מחשבתו העצמית ופיתוח כושר הבעתו.  בית הספר זקוק אפוא לחומר לימודי מתאים, כללי ולאומי, שיקיף את מיטב היצירה המחשבתית, העשויה לעורר בלב החניך ענין מבחינה עיונית או מבחינה אקטואלית, ושישמש כוח מניע וגם מופת ודוגמה לדרכי מחשבה והבעה עצמית.

עד הזמן האחרון עמדו במרכז הלימוד העיוני בבית הספר העברי מאמריו של אחד העם.  משנתו של אחד העם, המצטינת בסגולותיה המופתיות מבחינת התוכן, ההרצאה והסגנון, נעשתה בעלת ערך חינוכי קיים, והיא מטביעה את חותמה על התפתחותו הרוחנית ועל מהלך מחשבותיו של הדור הצעיר.

אין ספק, כי מאמריו של אחד העם ישארו עוד במשך תקופה ארוכה בבחינת נכסי צאן ברזל של החינוך הלאומי העיוני בבית הספר העברי.  אולם חומר עיוני זה, המבוסס אמנם על השקפת עולם כללית, מצומצם ברובו בבעיות לאומיות וציוניות, שהיו אקטואליות בדורו של אחד העם, ושוב אין בו כדי מילוי צרכיו של חינוך מחשבתי כולל ומגוון בהתאם לדרישות זמננו, כשתמורות ושנויים יסודיים חלו בחיי עמנו עם תקומת מדינת ישראל.  תמורות אלו מעוררות בעיות תרבותיות ולאומיות חדשות, המעמידות את הנוער הישראלי בפני תביעות רוחניות והשכלתיות חדשות.  מסגרת החינוך העיוני בבית הספר התיכון ובבתי המדרש למורים טעונה אפוא הרחבה על ידי הוספת חומר לימודי, שישקף את המחשבה הלאומית והכללית בתחומים שונים של ערכי רוח ותרבות.

רעיון זה הונח ביסוד האנתולוגיה "מחשבות ודעות" ובמגמה זו כונסו המאמרים, שתכליתם להשלים ולמלא את החינוך העיוני בבית הספר העברי.  החומר לקוח מתוך יצירותיהם של טובי הוגי הדעות שלנו – פרט למאמרים אחדים משל הוגי דעות לא יהודים – והוא כולל דברי עיון ומחשבה על ישראל וקניניו הרוחניים, על לאום ומדינה, היסטוריה ותרבות, לשון וספרות ועיונים בהסתכלות בעולם ובחיים.  החומר בכללו הוא רב פנים ורב תוכן, וכל מאמר ממצה את הבעיה שהוא דן בה והוא טבוע בחותמו האישי של מחברו.  ההבדלים האישיים בסגנון ובהרצאה עשויים להקנות לתלמיד הצעיר הבחנה בצורות הבעה ובדרכי מחשבה של סופרים שונים.

המאמרים נבדלים זה מזה גם במדת ה"קושי" שבהם, מהם הנתפסים בקלות ומהם הטעונים מאמץ שכלי והתעמרות מרובה, והמורה ישתמש בחומר זה מתוך התחשבות בצרכים העניניים וברמת ההתפתחות של חניכיו.

--

תודתנו הנאמנה נתונה לכל המחברים (או יורשיהם) על הסכמתם האדיבה לפרסום המאמרים באנתולוגיה זו.

העורכים 

התוכן

א. ישראל וקניניו הרוחניים: על התנ"ך, יהואש / עיקרי הרעיונות הדתיים של היהדות התלמודית, י. י. גוטמן / על החסידות, מנחם ריבולוב / מחשבות על היהדות, שלמה שילר / על היהדות, א. ד. גורדון / יעודו של עם ישראל, ש. ה. ברגמן / על השניות בישראל, ח. נ. ביאליק / הומניות עברית, מ. בובר / תרבות וציביליזציה בישראל, צ. וויסלבסקי.

ב. לאום ומדינה: היחוד הלאומי, מ. גליקסון / הלאומיות, ב. פ. וולטש / הרגש הלאומי אצל עם ישראל בעבר ובהווה, שלמה שילר / גורלה של הדימוקרטיה, ב. פ. וולטש / משמעת לאומית וחופש הפרט, ח. י. רות / הדימוקרטיה וערכי האדם, ח. י. רות / האזרח והמדינה, ליאון (אריה) סימון / עקרון המנהיג, ע. א. סימון / רעיון המרכז הרוחני במבחן, נתן רוטנשטריך.

ג. היסטוריה ותרבות: היסטוריה, ר. אמרסון / לקח בהיסטוריה -- כיצד?, ר. קבנר / שתי תקופות, שלמה שילר / באחרית הימים, מכס נורדוי / מזרח ומערב, מ. גליקסון / ציביליזציה, ר. אמרסון / על מהותה של התרבות, מ. בובר / על המושג תרבות, סיני אוקו.

ד. לשון וספרות: אומה ולשון, ח. נ. ביאליק / תרבות ולשון, ח. י. רות / הנחות רוחניות של ספרותנו החדשה, ברוך קורצווייל / על הסגנון, א. שופנהאור / חכמת המחיקה, ישראל כהן / בין שירה לפרוזה, י. פיכמן / תחומי שירתנו, ש. הלקין / תכנה של הספרות הפיוטית, מכס נורדוי / על האפוס והדרמה, י. רבינוביץ.

ה. עיונים: השתלמות מוסרית והכרה שכלית, יוסף קלוזנר / הסתכלות בנצח, י. קלצקין / המדע והנס, ש. ה. ברגמן / על הדת הפנימית, יוסף שכטר / מחשבה עצמית, א. שופנהאור / אושר, ניסן טורוב / על העלבון, צבי דיזנדרוק / על המחשבה ההומניסטית, י. רבינוביץ / בין חומות הכרך, דוד קויגן.

 

תּוֹאֲרֵי כָּבוֹד > חִלול התוארים

 מתוך אנציקלופדיית "אוצר ישראל" (1907-1913):

במאה האחרונה נתחללו תוארי הכבוד ע"י השפעתם המרובה, עד כי כל מי אשר בשם רב יכונה מתואר גאון, והרבנים הגדולים מתוארים: גאון גדול, גאון מפורסם, רבן של כל בני הגולה, המאור הגדול, ומאור הגולה, ותוארים מופלג חריף ובקי ניתן לכל תורני.  עד שנעשו התוארים לחוכא וטלולא בפי המשכילים כערטער וי"ל גארדאן.  גם התואר Reverend לקחו לעצמם אפילו המגידים והחזנים והמוהלים ומסדרי גיטין וקידושין באמריקא ובאנגליא.  וכבר נשאו ונתנו בזה הרבנים בתשובותיהם אם נכון לתאר בתוארים מופלגים ונפרזים או שיש לחוש לחנופה ולהרחיק מדבר שקר.  הרב ר"ע אייגר לעת זקנתו נסה לצמצם בתוארים ממה שהיה כותב ולא עלתה בידו, מפני שהרבנים שהשיב להם על שאלותיהם, חשבו להעדר כבודם ולזות שפתים אם החסיר להם התואר גאון.  אך הרשד"ם כותב שעכ"פ אין להוסיף בתוארים שאין נהוג בזמננו (חלק אה"ע סי' ס"ה).  ור' חזקיה די מדיני בספרו שדי חמד מביא פסקי דינים ע"ז (ח"א אות ח' כלל ק"מ, אות כ' כלל קנ"ז).

 

הערות והפניות:

1.    הקישורים המוטמעים, כמובן אינם במקור, אלא תוספת שלי.

2.    את הערך הנ"ל כתב יהודה דוד אייזענשטיין.

3.    בעניין רבי עקיבא אייגר (1761-1837).  א) בוויקיפדיה, בפרק "פטירתו" נכתב שבצוואתו ציין את הנוסח המדויק שיש לחרוט על גבי מצבתו כדי למנוע כתיבת תוארי כבוד שלא היו לרוחו בחייו.  ב) בעזרת ערך הרב באתר "דעת" ואיזכור המכתב לבנו אברהם (משנת 1833), מצאתי בוויקיפדיה את ההקדמה לשו"ת הרב אייגר.  ראה שם פסקה רביעית: "והא לכם לשונו הזהב מירח כסליו תקצ"ג החיים והשלום לבני וכו' מה"ו אברהם נ"י... אבקשך, שלא להעתיק השאלות שלום אלי אשר באו בראש השאלות, כי אמרתי אני בלבי תמיד על דברת התוארים שנהגו גבן לכתוב... וכ"כ קצה נפשי בהם עד שקבלתי עלי שלא להביט בם ולא לקראותם, על אחת כמה וכמה בל אחפוץ בם בדבר הנדפס אשר עומד לימים רבים, פן אהי' לבוז בעולם האמת, וע"כ בראש הספר ובכל מקום אשר תזכיר את שמי אל תרבה בתואר, ודי בתואר הרב שהוא רגיל לכל יושבי כסאות...".

4.    כשחיפשתי להטמיע קישור ל- "חלק אה"ע סי' ס"ה" לרבי שמואל די מדינה (הרשד"ם), מצאתי שמדובר בטעות דפוס, ומדובר ב- חלק אבן העזר סימן סג.  את המקור הראשון מצאתי באתר "ספריא".  מקור נוסף מצאתי ב- שו"ת מהרשד"ם, באתר HebrewBooks, עמוד 261 (ראה שם בשורות הראשונות בעמודה השמאלית).  לבסוף, כשחיפשתי בגוגל: "מתאר אותו בתארים זרים שאינם עתה בזמנינו", מצאתי איזכור לזה בעבודתו של פרופ' יעקב שפיגל על הרשד"ם, עמוד 36: "יג. בעניין התארים".  פרופ' שפיגל מציין, שב- שו"ת חיים שאל להחיד"א גם כן כתוב סימן סה, ומתקן שם בהערה 249: "לפנינו הוא בסי' סג".

5.     בעניין שני המקורות מהספר "שדי חמד", הגעתי לחלקי-הספר השונים ב- HebrewBooks דרך ערך הספר בוויקיפדיה, כנ"ל.  כלל קמ נמצא בחלק ב, אך לא צרפתי קישור, כיוון שכנראה עקב תקלה בסריקת הספר, אחרי עמוד 444 (כלל קלה), מופיע עמוד 451.  כלל קנז נמצא בחלק ג, עמודים 240-243.

6.    ראה מאמרו של חיים מיכל מיכלין (1867-1937), באתר "פרוייקט בן יהודה" על רבי חיים חזקיאו מדיני (1833-1904).

7.