מאת: אבו עלי (רוטר)
יום שלישי כ''א באדר א' תשע''ט
26 לפברואר 2019
את המאמר שלפניכם אני כותב כמביט מן הצד,
משתאה, חסר אונים, עצוב. רואה כיצד מערכת מדינתית
עצומה עם תקציבי עתק לא מצליחה במשך שנים ארוכות להגיע להישג מינימלי, פשוט והכרחי
בתחום התודעה, אל מול כוחות אויב שמצליחים בקלות יחסית ובתת תקציב להטות את המשוואה
לטובתם פעם אחר פעם.
הבעיה כואבת במיוחד מפני שיש המון מה לעשות
אך המון לא נעשה. אפילו לא מגרדים אחוזים בודדים
ממה שניתן לעשות וגם כשעושים, לרוב זה נעשה מתוך חוסר הבנת הסביבה והאובייקט. ממש ירי באפילה.
אני סבור שקברניטי ישראל והדרגים שמתחת,
הן בתחום המדיני והן בזה הצבאי, אינם מבינים, לפחות ברמה המעשית, שהשקעה בתודעה – משמעה
חיסכון עצום בהוצאות ביטחון וגם בחיי אדם. במצב הדברים הנוכחי אני מרשה לעצמי לומר שתפקוד הדרג
המדיני והדרג הצבאי, בישראל, בתחום התודעה, לוקה בחסר. וזה אנדרסטייטמנט.
השפעה נכונה על תודעת אויב משנה מהלכי מדינה.
זהו עניין אסטרטגי מן המעלה הראשונה. וכך יש להתייחס בחרדת קודש.
אשלב במאמרי זה מספר דוגמאות להמחשה, חלקן
עדכניות, חלקן מן העת העתיקה. אך לכולן מכנה
משותף: התודעה משנה ומייצרת מציאות. התודעה
מכריעה מערכות. התודעה משנה נתיבה של אומה.
התנ"ך הוא מקור בלתי נדלה לדוגמאות
על כוחה של תודעה. היה לי קשה לסנן. בחרתי שתי דוגמאות:
וַתֹּאמֶר,
אֶל-הָאֲנָשִׁים--יָדַעְתִּי, כִּי-נָתַן ה' לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ; וְכִי-נָפְלָה אֵימַתְכֶם
עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. כִּי שָׁמַעְנוּ, אֵת אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ ה' אֶת-מֵי
יַם-סוּף מִפְּנֵיכֶם, בְּצֵאתְכֶם, מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי
הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג--אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם, אוֹתָם.
וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא-קָמָה
עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם....
רחב
הזונה בוחרת לבגוד בעמה, לשתף פעולה עם ישראל ולתת יתרון משמעותי לכוח התוקף של בני
ישראל רק מפני ששמעה עליהם דברים מסמרי שיער. זאת מעבר לתיאור שהיא מציגה לפיה כל יושבי הארץ כבר
חוששים מבני ישראל עוד טרם שחצו את הירדן לישראל.
וַיָּרָץ
דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת-חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ,
וַיְמֹתְתֵהוּ, וַיִּכְרָת-בָּהּ, אֶת-רֹאשׁוֹ; וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי-מֵת
גִּבּוֹרָם, וַיָּנֻסוּ. וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי
יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ, וַיִּרְדְּפוּ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים.
הפלישתים
נסים רק מפני שראו כי נער צעיר ואדמוני ניצח את האיש החזק ביותר אצלם.
דוגמא נוספת עדכנית יותר:
מתי השתמשה ישראל לראשונה בנשק גרעיני במלחמה?
אם אתם שואלים את הערבים שנסו מבתיהם במלחמת
השחרור אז כבר ב- 1948.
כבר אז, ידעו בישראל להתגבר על הפער הכמותי
מבחינת נשק וחיילים, באמצעות תודעה. מי שמכיר
את ההסטוריה של תותח הדוידקה, ודאי יודע שהוא עשה, בעיקר, רעש עצום. באמצעותו ושכמותו הצליחו במלחמת השחרור לנצח קרבות
ולהניס את האויב. ואם במקרה ירד גשם אחרי זה...
כבר נפוצה שמועה שהיהודים השתמשו בנשק גרעיני. שכן, מן המפורסמות היא, שלאחר ירי בנשק גרעיני יורד
גשם..... זה בהחלט נשמע מפחיד.
דוגמא נוספת מאותה תקופת זמן היתה השלכת
מיכלי גזוז (סיפולוקס) ממטוסי פייפר כדי שיישמעו כאילו הוטלו פצצות.
אין ספור דוגמאות ואין ספור הצלחות.
אז מה השתבש בדרך? ולמה דווקא כעת כשישראל
חזקה צבאית לאין ערוך מכל אויביה, יכולת ההשפעה על תודעת האויב בשיא שלילי של כל הזמנים?
התשובה כנראה מצויה בשאלה. מדינת ישראל, אומת הסטארט-אפ ,התמכרה (ובמידה מסוימת
של צדק) לפתרונות טכנולוגיים פורצי דרך, ראשונים מסוגם בעולם, שחלקם נשמעים כמעט דמיוניים.
עוצמתה הטכנולוגית האדירה של ישראל, ויתרונה
האיכותי של טכנולוגיה זו, איפשרו לה להזניח עולמות פשוטים יותר. עולמות של תודעה.
וכך נוצר מצב בו נער עזתי טוב מראה, האוחז
בקלע, במהלך אירועי המשט בצפון הרצועה, אל מול חיילי צה"ל, זוכה לתמיכת הקהילה
הבינלאומית והופך הוא הוא לדוד "הפלסטיני" הנאבק בגלית "הישראלי". היפוך תודעה.
כך נוצר מצב בלתי נתפס בו מנהיג חמאס בעזה
יחיא סנואר, עולה על במה בח'אן יונס, מנופף באקדח של אחד מחיילי צה"ל והופך למנצח
שהכריע את ישראל האדירה, בעוד שאם מביטים על האירוע בעיניים אובייקטיביות חוליה של
חיילי צה"ל טיילה לו בין הרגליים פרק זמן די ארוך עשתה בעזה כבשלה ויצאה מתחומי
הרצועה. ההישג כאן הפוך. מדובר בהישג ישראלי מדהים. מאז אותה חשיפה ב- 11/11/18 מנגנוני הביטחון של
חמאס מסתובבים ברצועה כמו עכברים מורעלים וחושדים בכל נער פוחז עם אקדח קפצונים. אבל בדעת הקהל הפלסטינית, וגם זו הישראלית, לצערי,
נחרת הפסד צורב ישראלי וניצחון של חמאס. עולם
הפוך.
לישראל יש בעיה נוספת. משמעותית.
תודעת ההלקאה העצמית פושה בה ומתחזקת מדי
שעה. הציניות והפסימיות מכלות בה כל חלקה טובה.
חוסר המודעות לכך שהאויב קורא כל אות בתקשורת
הישראלית ומשתמש בה לצרכי תודעה גורם לכך שפוליטיקאים, אנשי צבא (מכהנים ובדימוס) והרבה
מאוד עיתונאים מברברים עצמם לדעת מבלי להבין את הנזק אותו הם גורמים לתודעה הישראלית
והכוח שהם נותנים בידי האויב.
ואתן כמה דוגמאות... ויסלחו לי מראש הנעלבים:
אלמוג בוקר הוא כתב מאוד אהוד בצד העזתי
של המתרס. כל אות שהוא כותב, מתורגמת מייד
לערבית ומופצת בכל ערוץ פלסטיני אפשרי. ומה
הבעיה בכך? אלמוג נוטה להעצים (כנראה קצת יותר מדי) את הפעילויות הקשורות בצעדות השיבה
ואין לי ספק שלא ממניעים רעים.
הוא פשוט לא מבין שהדיווחים שלו משיגים
אפקט אדיר בצד השני ומוסיפים המון שמן למדורה. העזתיים ממש חוגגים למקרא דיווחיו ואנשי יחידות הצמיגים
שואבים עידוד רב מפרסומיו. הוא המדד שלהם לכך
שהפעילות שלהם מוצלחת ומשפיעה. החשש בקרב תושבי
העוטף, אותו הוא מיטיב לתאר הוא בדיוק מה שהם מבקשים להשיג. ואם זה מצליח להם, אז הם ממשיכים בפעילות ומעצימים
אותה. מי שקצת עוקב אחרי העזתיים ברשתות החברתיות,
יבחין בכך מייד.
דוגמא נוספת: התפטרותו של שר הביטחון ליברמן,
מייד לאחר הפעולה שנחשפה בח'אן יונס.
באמת לא יכולת לבחור תזמון אחר להתפטרות?
חמאס הציגה לאזרחיה הישג מדהים. אירוע מביש מבחינתה (חיילי כוח מיוחד ישראלי מסתובבים
בעזה תקופה ארוכה מבלי להתגלות) – הפך, בסופו של יום, לאירוע בו חמאס הצליחה להפיל
שר ביטחון מכהן.
אם היה לתושבי עזה ספק שחמאס "מערבבת
אותם" ולא באמת ניצחה כי הרי, ביננו, לא הצליחו לתפוס את חיילי צה"ל שטיילו
בעזה, אז הנה בא ליברמן ונתן להם מתנה. הגושפנקא
האולטימטיבית. הוכחה ניצחת לכך שמה שיחיא סנואר
אמר זו אמת לאמיתה, שהרי שר ביטחון לא מתפטר סתם... ככה זה עובד חברים.
ובהמשך לאותו אירוע זעקו לפני שבועיים הכותרות
בעיתונים בישראל "לראשונה בהסטוריה, מפקד סיירת מטכ"ל פורש ולא ממשיך בתפקידו"
– הכותרת – זה כל מה שהיו צריכים בחמאס וכעת "עז א-דין אלקסאם" הפילה שר
ביטחון והדיחה את מפקד סיירת מטכ"ל.
למישהו יש ספק מה חושב העזתי המצוי על זה?
חמאס מנצחת ובגדול.
ומישהו זוכר את התקשורת הישראלית הצינית
והמנוכרת בעת פתיחת מבצע מגן צפוני, לחיסול מנהרות חיזבאללה? נסראללה יכול היה לשתוק
בכיף. עשו לו את העבודה. רק היה צריך לצטט את התקשורת הישראלית ואת הפוליטיקאים
בישראל.
הרבה מן הבעיות שאני מתאר למעלה נובעות
בעיקר מחוסר הבנה. מעצבי המדיניות ומעצבי השיח
התקשורתי לא מבינים ערבית ולא מבינים ערבים. לו רק היו מכירים קצת יותר, לו רק היו מעורים טיפה
יותר, במה שקורה ברחוב הערבי בזירות השונות, חצי מהבעיה היתה מאחורינו.
מעצב מדיניות בעניין תודעה חייב לאכול,
לשתות ולנשום ערבית. ערבית וערבים. יד ראשונה. כל סיטואציה אחרת שקולה למוסכניק שמנסה לבצע ניתוח
מוח בבני אדם. הכישלון מובטח.
מה שממש מעצבן הוא שישראל נמצאת בעמדת פתיחה
נפלאה בכל מה שקשור לתודעה.
בגלל השם שקנתה לה בפיתוחים טכנולוגים,
בצד הערבי יאמינו כמעט לכל דבר שיספרו עליה וזה נכס יקר ערך. יש לישראל "הילה" לא מנוצלת. כזו שיכול
לשנות תודעה והתנהגות של אומה. אם אתה מציג
מצג מספיק אמין על יכולת שיש לך ( או אין לך ), אתה יכול לגרום לאויב להשקיע משאבים
רבים בהתגוננות מפניה ובכך לשחוק אותו ולפגוע במאמץ האפקטיבי שלו.
אם אתה גורם לעם שלם להאמין שכניסה של מחבלים,
דרך מנהרות, לתוך ישראל, היא קץ הקצים. הציבור
ידחוף את ההנהגה שלו להשקיע תשומות בלתי נתפסות בפיתרון האיום, באופן בלתי פרופורציונלי
לאיום עצמו. וזה הצליח כבר בשתי חזיתות. רק לא מהצד הנכון, מבחינתה של ישראל. זה כוחה של תודעה. ולשם בדיוק מכוונים נסראללה, חמאס ואיראן ובלי הרבה
מאמץ או תקציב הם מצליחים להשיג תוצאות משמעותיות. הם פועלים, מתוך משנה סדורה, באופן אחיד, בקול אחד,
באופן ברור וללא הפסקה, מסורים למטרה עד הסוף. ולכן ההישגים ניכרים.
לישראל יש מה ללמוד מהם. עם תוכנית סדורה, עם קצת צבע ואיפור מסביב ועם הבנה
עמוקה של השכונה בה היא נמצאת, ישראל יכולה להפוך למעצמה גם בתחום התודעה. זו לא גזירת גורל.
השקעה ומקצועיות בתחום זה הן יותר ממכפיל
כוח. הן יכולות להביא לישראל את הנצחונות מהסוג
שהיא כל כך מייחלת אליהם וכל כך חסרה אותם.
ואם הגעתם עד לכאן ולא הבנתם למה כל כך
ארוך ולמה כל כך נוקב אז אספר לכם שזה גם פוסט הפרידה שלי. זהו. לפעמים
החגיגה נגמרת. אני תולה את המקלדת....
מקווה שנהנתם והשכלתם. מקווה שרכשתם כלים להבין את הסביבה בה אתם חיים.
מקווה שאתם, כמוני, אופטימיים חסרי תקנה (כי
זה הרבה יותר כיף ככה).
ואולי ביום מן הימים עוד אחזור בדרך כזו
או אחרת.
שלכם.
אבו עלי
