יום שני, 25 בנובמבר 2013

כיסחתי קצת את ה- Pinky Toe שלי



יום ראשון בבוקר, 24 לנובמבר, תוך כדי הליכה מהירה בבית, הצלחתי ברוב כישרון, לדפוק את האצבע הקטנה של רגל שמאל באחד הרהיטים, דיי חזק.  במבט ראשוני לא נראה שום דבר חריג, וחוץ מהכאב המעט מוכר, לא היה כלום.

הלכתי ליום עבודה מלא, של 10 שעות.  נעלי העבודה הבריאות שמרו על כף הרגל... אולם, באמצע היום כבר הרגשתי כאב חד ולא כיפי, ובהמשך קצת תחושה של חוסר תחושה ואולי נפיחות.  רק בסוף יום העבודה... כשהחלפתי לסנדלים, בדרך הביתה... נראתה האצבע המסכנה, עם שטפי דם, והאזור היה נפוח.

רופא המשפחה, אליו הוכנסתי בין התורים... שלח אותי מיד לבדיקה ב- "מוקד רפואה דחופה" של קופת החולים... ואכן, בצילום, נראה בבירור שאחת העצמות, נשברה.

ממצאי האורתופד:
רגישות והמטומה (שטף-דם) בבוהן 5 רגל שמאל ללא דפורמציה וללא חסר N.V דיסטלית.  בצילום – שבר בגליל מקורב בוהן 5, לקיבוע ללא תזוזה.

תכנית טיפולית:
רגל מורמת, קומפרסים קרים, דריכה לפי כאב בתמיכת קביים.  נגד כאבים לפי הצורך.  מעקב רופא מטפל.  בקורת אורתופד בקופ"ח בעוד שבוע.  בהחמרת המצב, יש לשוב למוקד.

בינתיים קיבלתי 3 ימי מחלה למנוחה בבית;  ולגבי המשך מנוחה, במקרה הצורך, בתיאום עם רופא המשפחה.


אני חייב לציין לטובה, את החוויה במוקד, בו הייתי בפעם הראשונה. דורה - הגב' בקבלה הייתה רגועה, אדיבה וסבלנית (למרות שהיו עוד מטופלים להם הייתה צריכה לתת מענה (ולכולם, בנחת וברוגע))... וענתה בנחת לכל שאלותיי (איפה האורתופד? איפה עושים צילום? איך הולך התור אצל האחיות? ועוד.).

הרופא היה בסדר.  צוות הרנטגן היה ידידותי וחביב להפליא (הנשים בקבלה והטכנאי).  וגם האחות ג'ניה, שחבשה אותי בחיוך נעים, בעדינות ובמיומנות.  לג'ניה אמרתי שאני מופתע לטובה, שכולם כ"כ אדיבים ונחמדים... והיא תהתה: "למה ציפית?".  אמרתי לה שאני מקווה שהם תמיד ככה, ולא רק היום.  גם לדורה אמרתי תודה רבה מאוד, כשיצאתי מהמקום, מדדה לאיטי לאוטו.

ברוך ה'.



אז מה למדנו?
-         שצריך להיזהר.
-         שאצבעות כף הרגל (כמו כף היד) מורכבות מעצמות קצרות המכונות "גלילים"... ובאנגלית קוראים לגלילים: Phalanges of the foot.
-         שלכל אצבעות הרגל קוראים "בוהן", ובאנגלית Toe... ולאצבע הקטנה קוראים באנגלית, גם, Pinky toe.
-         השבר אצלי, הוא בעצם שנקראת (ע"פ מיקומה) "בגליל המקורב"... ובאנגלית קוראים לזה: Proximal phalanx.
-         את האצבע הקטנה אי אפשר לגבס... אז חבשו וקיבעו לי אותה לאצבע השכנה.  המליצו לנוח בבית, עם רגל מורמת (גם בשכיבה), גם כדי להקל על כאב או לחץ, וגם כדי שפחות דם יזרום לאזור הפגוע, ובכך זה יוריד הנפיחות, וההבראה תהיה טובה יותר.  ולשים קרח על המקום הפגוע.
-         שיש להודות על דברים טובים.  אני מודה לאל על כך שלא נגרם לי נזק חיצוני (חתכים, פצע פתוח, דימום חיצוני וכד').  תודה לאל, שכמעט ולא כואב לי, למרות הנזק.  ותודה לאנשי המקצוע (כולל רופא המשפחה) שטיפלו בי באופן כה ראוי.
-         איכשהו, הכל לטובה.

 בריאות ובשורות טובות.

יום שבת, 23 בנובמבר 2013

נורמה חברתית של הפקרות וזנות בחברה הישראלית, וההנהגה שותקת



המקום: מדינת ישראל
הזמן: נובמבר 2013

4 לנובמבר:
"הכנסת אישרה: גיל הנישואים בישראל יעלה מ-17 ל-18. החוק נועד להתמודד, בין היתר, עם תופעת השידוכים בגיל צעיר בחברה החרדית והערבית.  הצעת החוק, אותה יזמו חברי הכנסת גילה גמליאל ויריב לוין (ליכוד), נועדה למנוע נישואים בגיל צעיר, כאשר הנער או הנערה אינם בשלים עדיין לקבל החלטה שתשפיע על מהלך חייהם ולעתים החלטה שאינה מרצונם החופשי...;  לפי החוק החדש... בנסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטין או הקטינה או במקרה של היריון או לידה, רשאי בית המשפט לענייני משפחה להתיר נישואים גם לפני שאחד מבני הזוג הגיע לגיל 16...".

יעני, יוזמי החוק דואגים דאגה אמיתי וכנה לחברה המסורתית במגזר היהודי והלא-יהודי??

איזה מסר מקבל הציבור, כשהכנסת מאמצת חוק כזה... בעת שאצל הציבור (החילוני), מקובלת תרבות בילוי והפקרות, בגילאים צעירים יותר?

האם הנער או הנערה, בני ה- 15, בציבור החילוני, בשלים לקבל החלטות, על אופי הבילוי החברתי שלהם, העלולות להשפיע על מהלך חייהם??

ביחס לחלקם באוכלוסיה, באיזה מגזר יש יותר אלימות נגד נשים והפקרות חברתית (כולל אצל הנוער)? בציבור החילוני, או בציבור המסורתי (יהודי ושאינו יהודי)?

20 לנובמבר:
במדינת ישראל 2013 ישנם 200 אלף נשים מוכות.  "לדברי גילה אשרת, יו"ר ויצו ישראל, "מדינת ישראל בצורה עקבית לא מצליחה להגיע לגברים וילדים במשפחות שזוהו כמשפחות נפגעות אלימות. מאחורי הנתונים מסתתרים סיפורים אישיים קורעי לב ועשרות אלפי נשים וילדים הנושאים עימם צלקות פיזיות ונפשיות כל ימי חייהם".

20 לנובמבר:
מתוך כתבה בשם "הסקס של דור הילדים הבודדים" (מגאזין "מאקו"):
"בשנים האחרונות נראה שדור הנערים והנערות הנוכחי מגדיר מחדש את הגבולות. סיפורים על אורגיות בטיולים שנתיים, נערות ונערים מרובי פרטנרים וכאלה שמצלמים סרטוני סקס...
אביגיל פרנקל, עובדת סוציאלית המתמחה בטיפול בפגיעות מיניות מסבירה... לא מדובר בסיפור אישי, אלא בסיפור חברתי... זה מתקיים בכל בית ספר ובכל מערכת. ורוב הנערות שזה קורה להן לא מודעות לזה בזמן אמת. הן בדרך כלל יגיעו אליי בוגרות יותר, במצב של דיכאון, כשהן מתקשות להחזיק מערכת יחסים או עבודה קבועה".

מדוע לא נשמע קולו של שר החינוך?  איפה יאיר לפיד, הידוע בביקורותיו?
מדוע לא נשמע קולו של המבוגר הבכיר במדינה הזו – ראש הממשלה נתניהו?
האם הם מפחדים לומר משהו חכם וחינוכי לציבור? אולי הם מודעים וחוששים לצביעות שתעלה מדבריהם?

בפגישה שהייתה רה"מ עם אייל גולן, לפני כשנה (דצמבר 2012), קיימו השניים שיחה מהנה שכללה חיוכים, צחוקים והומור.  תוכן השיחה נשמר בסוד.

אולי חושבים נציגי ונבחרי "הציבור"... שאין בנורמה המינית הנהוגה בין בני הנוער, ובין בני נוער למבוגרים מהם, שום פסול?

מדוע הפקרותם המינית של בני הנוער במדינת ישראל, פחות חמורה מהדאגה שהייתה לרה"מ ויאיר לפיד, לכבודן של נשות ישראל, אך לפני שנתיים (דצמבר 2011)... כשהתקשורת חגגה (על חשבון הציבור המסורתי) את עניין "הדרת הנשים"?

"המכובדים" דיברו אז, בעד האדרת נשים במדינת ישראל, ונגד "הדרת נשים", ועל הכבוד שיש לתת לאשה, בצורה דיי החלטית ובוטה.  בטקס הענקת עיטור המאבק בסחר בבני אדם, אמר רה"מ נתניהו: "אני מבקש לומר בצורה ברורה וחד משמעית - אני מתנגד נחרץ לתופעה זו.  היא סותרת את המסורת היהודית...".  נשיא המדינה שמעון פרס "השווה את התופעה לעבדות: "נשים מופלות לרעה ופושעים הופכים אותן לשפחות... (ו)ככל שתתקיים עבדות - כולנו נישא בחרפתה".
יאיר לפיד: "זה קדוש בעינינו... (זה) הבסיס הרגשי והאידיאולוגי של חיינו".  על מסורת הצניעות של הקהילה היהודית, הוא אומר: "מדובר בהתנהגות כל כך מופרכת ומטורפת... שוויון האישה הוא קודשי ישראל, ועם קודשי ישראל אף אחד לא יכול להתעסק... כל ניסיון לערער על זכותו של אדם אחר להגדרה עצמית ולחופש הוא ניסיון מגונה ומכוער".

לקרוא ולא להאמין, שרה"מ מדבר על דברים הסותרים, לכאורה, את המסורת היהודית.  נשיא המדינה מדבר על חרפה.  יאיר לפיד מדבר על התנהגות מופרכת ומטורפת ומעשים מגונים ומכוערים. ועל מה... על רצון של אוכלוסיה מסוימת לשמור על צניעות בנותיהם ונשותיהם?!?!?

הניצול בחברה הישראלית הוא נגע ורעה-חולה, בכל המרחב הציבורי.  לא הציבור ולא התקשורת רגישים מספיק כדי להשמיע ביקורת ראויה, ביומיום.  זה קשור לניצול עובדים, וניצול משאבי טבע ומחצבים, זה קשור לבריאות וליחס בציבור למיחזור וזיהום אוויר.  זהו ניצול שקשור ליותר מידי לתחום המאקרו חברתי-כלכלי במדינת ישראל... והביקורת לא נשמעת, או לא נשמעת מספיק.  ראו כתבה מעניינת "על הזווית הכלכלית של הניצול המיני" (גלובס).

להתחתן בגיל 17 זו כבר עבירה במדינת ישראל... אך כשבנות בגיל בית הספר, בנות 14 ו- 16, שוכבות עם בני 40 ו- 60... ונערים ונערות מבלים ב- "אורגיות בטיולים שנתיים"... אה, זו כבר נורמה מקובלת.
אין דמות חינוכית-מנהיגותית שתקום שתמחה?
זו לא התנהגות מופרכת ומטורפת ומעשים מגונים ומכוערים?

"השחיתות הכספית והכלכלית ‏(העלמת מס, הברחת מטבע, קבלת שוחד וכו'‏) איננה נגע פושה בגוף המשטר הכלכלי והחברתי הישראלי, אלא תכונה מהותית של משטר זה.  משטר זה מושחת מיסודו, באשר הוא פרזיטי: המשק ורמת החיים של האוכלוסיה - של 'השכבות הנכבדות ביותר' ושל המוני העם כאחד - אינם מושתתים על מאמצים והישגים ואינם מותנים בהם, אלא מקוימים בחסדם של מענקים, שילומים, מגביות, תרומות ונדבות וסובסידיות, שאותם מחלקים בעלי השררה לפני האינטרסים של ההחזקה בשלטון ולפי מידת קרבתם של המקבלים לשלטון.  האדם במדינה זו מתחנך להרגשה, שאין קשר בין כישרונו, יכולתו, מאמציו והשגיו בעבודה - מזה, ובין התגמול שהוא מקבל - מזה.  הוא מרגיש שלא הפעילות הכלכלית הכשרה - בין בעבודה פיסית או משרדית, בין במסחר, בין בפקידות, בין במקצוע חופשי וכו' - היא הבסיס להצלחה, אלא טובת ההנאה שאפשר להשיג על ידי השתלבות בשחיתות הכלכלית ובמנגנון הפרוטקציות המפלגתיות וההסתדרותיות - ומכאן רק צעד אחד אל המעילה והשוחד.  חברת השנור, חברה הנתמכת, מאבדת את קנה המידה המוסרי לגבי ההתנהגות הכלכלית־חברתית, ככל פילגש מוחזקת המאבדת את התחושה המוסרית".