יום שני, 4 בדצמבר 2023

בית חנון, 1943 +

"בית חנון שבדרום":  כתבה בעתון "הארץ", יום שני ה' שבט תש"ג, 11 לינואר 1943.  עמוד 2.  מאת: פ. עזאי.

נטיה חדה מדרך־המלך, זו דרך הים הקדומה העולה מצרימה, עליה בשביל־שדות צר – והגענו לנקודה בית־חנון.  לפי שעה אין כאן כלום, חוץ ממרחביה שאין לו קץ ושיעור, חוץ משדות חריש, שעברו עליהם מחרשות בראשית – יתד עץ ודורבן וגמל עם חמור מושכים אותן.  לפי שעה אין כאן כלום, חוץ מחרם העשוי עץ העומד במורד הגבעה ומלמטה לו מקדח הבאר, שיכרוה־יקדחוה כאן בקרוב.

על אדמת פלשתים אנחנו.  הלא רק לקצות גבולותיה הגענו: לעקרון, לגת, לגבולות אשדוד.  ועדין עזה רחוקה ומקומות שאר סרני הפלשתים מנוחשים ניחוש היסטורי בלבד.  ואנו הלא להתישבות פנינו, להתישבות בדרום ובנגב.

*

וכאן היא בית־חנון.

האם בדרך זו עבר שמשון בשאתו את שערי העיר הפלשתית שעקר אל מקום מושבו שבשלוחות הרי יהודה? בלי משים אני מחפש את העקבות הגדולים והעמוקים באורח שדות זה.  ואני נפעם לרגע, כי נדמה היה לי בשכחה היסטורית של כהרף עין, שראה ראיתי עקב רגלו של שמשון.  ואחר כך נתבהר לי המקום והמעמד.  ואני מפוכח שוב ורואה את המראות כהוויתם: שביל שדות, ששני חריצים, מעשי אופנים של עגלות, עוברים בו ועתה עדיין לחלוחית של גשם עומדת בהן.  ובין השדות, החרושים – חלקה קטנה על גבעה, שאיש בעברו לא היה שם בה עין, חלקה לא חרושה, ובמדרון הגבעה החרם, מקום הבאר העתידה לבוא.  וזו עתידה להיות בית־חנון.

עזה מופיעה מרחוק כשהיא לוטה ערפלים כחולים־מקסיפים.  עיר קדומים עזה.  נאות־ישוב ירוקה בתוך האין קץ החשוף הזה של השדות.  עשרה קילומטרים מבית־חנון לעזה בדרך האוויר, אך בכביש, שיסלל כאן בעתיד, ודאי תהיה הדרך קצת רחוקה יותר.  עתה, בצהרי יום חורף חמים ויבש בערבות הדרום האלה, מנצנצים העצים הירוקים המצטופפים במבואות העיר ומשרים רוח של נאות־מדבר במרחביה האפור מסביב, שעינו כעין האדמה החרושה.

מי יוכל לנחש את החיים העתידים לפכות כאן בעוד זמן מה על גבי אדמת בית־חנון? חברי הפועל־המזרחי, שיזכו בפנינת אדמה זו, יאצילו מרוחם על המקום.  הבתים הלבנים שיוקמו כאן יאירו מרחוק לעיני כל עובר דרך, כמו שבתי יבנה האירו את עיני בעברי, מערבה ממנה, בתוך הבקעה, בכביש הראשי המוליך מראשון־לציון לעזה.  בתי מדות, בתי מסכנות לצדם, ואורווה ורפת אף הם.  והלא צעירה היא יבנה החדשה השוכנת ליד גן־יבנה הגדולה ממנה בכמה שנים.

ובקרוב בימינו תתנוסס כמוה גם בית־חנון.

*

הקרקע ראוי לכל גידול, אומר הפרשן והמסביר.  מים לרוב בכל אשר נקדח.  הלוא רק שמונה וחצי קילומטרים מכאן ועד לים.  תרצו בנסיעות – תגדל האדמה פירות לרוב; במטעי־שלחין? עם קידוח הבאר ועם בוא המים אפשר יהיה לגדל ירקות ומספוא ותבואה בהשקאה.  שדות־בעל? האם אין כאן גידולי בעל בכל אשר נפנה? אלא, האם כדאי יהיה הדבר לאחר שימצאו המים? ומקווים, שאלה ימצאו עוד מעט.  כבר הספיקו לקדוח עוד לעומק 40 מטר.  ועוד מעט, עוד מעט ימצאו גם המים.

ואדמת בית־חנון היתה פרושה לנוכח העין בכל גדלה, בכל אלפי הדונאמים שלה.  עדיין לא מעובדת כהלכה, רק חריש של שעת חירום נעשה בה.  אבל עוד מעט ויעובד בה וירונן בה.  אדמת ישראל היא, אדמה לישב עליה, לעבדה ולשמרה לנצח.

פ. עזאי


"פ. עזאי" הוא שם העט של המשורר פינחס אהרן אלעד-לנדר (1902-1987), ב"ר נפתלי צבי מרופשיץ (ע"פ מצבתו בבית העלמין חולון, ב- "לקסיקון הספרות העברית").  מעניין אם ומה הקשר המשפחתי שלו ל-  רבי נפתלי צבי מרופשיץ (1760-1827), מח"ס "אילה שלוחה", ששם משפחתו היה הורוביץ – אותו אימץ בבגרותו.  שם משפחת אביו היה – רובין.

עוד על נפתלי צבי הורוביץ מרופשיץ, ראה באנצי' היהודית באתר "דעת".  וכן במאמרו של הרב ד"ר יצחק אלפסי, סיני, גיליון ק', 1987.

פנחס אלעד-לנדר, כתב את המילים לפזמון המפורסם "מָלְאוּ אֲסָמֵינוּ בָּר" (1932).  לחן: דוד זהבי.

מָלְאוּ אֲסָמֵינוּ בָּר וִיקָבֵינוּ יַיִן

בָּתֵּינוּ הוֹמִים, הוֹמִים מִתִּינוֹקוֹת

וּבְהֶמְתֵּנוּ פּוֹרָה –

מָה עוֹד תְּבַקְּשִׁי מֵאִתָּנוּ מְכוֹרָה

וְאֵין, וְאֵין עֲדַיִן?

מָה עוֹד תְּבַקְּשִׁי מֵאִתָּנוּ מְכוֹרָה

וְאֵין, וְאֵין עֲדַיִן?


לקריאה נוספת, ראו 3 דוגמאות לישובים שהיו אולי "כוונות טובות" בהקמתם, אך הם עדיין (דצמבר 2023) על הנייר בלבד, גם עשור לאחר ההצהרות הראשונות, ובניגוד חריף להבטחות.  דיבורים לחוד ומעשים לחוד; ו- "הכל/יהיה בסדר".  במקום לעבות ולהרחיב ישובים קיימים, ולתכנן 100 שנה קדימה, עסוקים ב- "ימין" בהקמת ישובים קטנטנים חסרי עתיד התפתחותי, ובתרגילי הסחה מבעיות עומק.  הממשלה מנצלת לרעה את זכרונו הקצרצר של הציבור.  הזוי לגמרי שהציבור נופל בהבטחות האלה שוב ושוב.  חברי הממשלה והכנסת מפזרים הבטחות והכרזות... וכאילו היישום והביצוע – מהם והלאה.  מתנהלים כאילו הם באופוזיציה, וכאילו אין להם סמכות וכוח לביצוע.  בידקו מי היה ראש הממשלה אז – יו"ר איזו מפלגה, ומי היו חברי הקואליציה... ותבינו מי המכשול האמיתי להתפתחות עם ישראל בארצו.  ממש לא יאומן כי יסופר.  כמו שנאמר (משנה מסכת אבות ג יז): "כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו".  כשרואים את יחס "המדינה" לעצים במדינת ישראל (יוני 2023: לאן נעלמו העצים בערי ישראל?), יבין כל בר-דעת את עומק וחומרת הבעיה:


אופיר (חנון) [עוטף עזה]

מתי הכל התחיל? רעיון הקמתו של היישוב החדש שרוקם עור וגידים בימים אלו, החל בשנת 2014 בהובלתו של ראש המועצה, תמיר עידאן, יחד עם ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו.

דצמבר 2021: הולנת"ע, החליטה להמליץ על הקמת היישוב חנון.

ינואר 2022: אושר: ישוב חדש יוקם בעוטף עזה.

פברואר 2023: בשורה מבורכת או הסחת דעת: היישוב החדש בעוטף עזה מעורר מחלוקות בקרב תושבי האזור.  ההחלטה להקים יישוב חדש בעוטף עזה מסיימת תהליך רב שנים. בקרב תושבי האזור יש גם מי שמתנגדים לה, ורואים בה תרגיל הסחה מבעיות העומק (מקור ראשון)

אוקטובר 2023: דווקא עכשיו (בזמן מלחמת "חרבות ברזל" בעזה): אושרה הקמת יישובחדש בעוטף עזה.

נובמבר 2023: הנחת אבן הפינה.  עדית אורלב, מתכננת במקצועה ונציגת החברה להגנת הטבע, תושבת עוטף עזה בעצמה, הוסיפה ואמרה: "אני מנצלת את ההזדמנות כתושבת העוטף, ואומרת - המחשבה שאפשר להמשיך עם כל מה שעשינו קודם, כאילו שום דבר לא השתנה, היא ממש כואבת.  הדברים לא כפי שהיו ולא יהיו כפי שהיו, לא נחזור להיות כמו שהיינו.  זו החלטה עם השלכות כלכליות, שתשפיע על כל אחד מיישובי העוטף, וכדאי לחשוב על זה. אי אפשר להסתכל רק על היישוב הזה כמרחב בודד. אני, כתושבת העוטף, מרגישה שהמדינה לא נתנה לי פתרון, ועכשיו המדינה הולכת להקים עוד יישוב, שגם לו המדינה לא תיתן פתרון. צריך לחשוב על זה שוב, בראייה רחבה יותר". (גלובס)

·        יהיה מעניין לראות מתי תכנס לגור שם המשפחה הראשונה.


רמת ארבל [הגליל התחתון]

שנת 2000: רכישת הקרקע.

יולי 2002: הקמת היישוב אושרה בהחלטת ממשלת שרון ("הליכוד"), יחד עם עוד 13 ישובים חדשים.  מוזמנים הצופים לבדוק, 21 שנה לאחר ההחלטה הנהדרת הזו (יותר מ- 16 שנה מהם של ממשלות בראשות "הליכוד"), איזה מהישובים קיים ופורח היום: רמת ארבל, חרוב הגליל, יששכר, קדמת כנרת, עירון 3, גלבוע 2, גלבוע 3, גבעת אבימור, משמר הנגב ב', חירן, כרכור (בדרום), עירא, רוח במדבר, פארן ב'.

"מהצד השני", עם גיא זהר

2003 > 2005 > 2007 > 2013 > 2021 > 2022 >

יולי 2023:

-         הקרב על רמת ארבל: "רשות האכיפה מתעמרת במתיישבים" .

-         ממשלת ישראל החליטה על ביצוע עבודות מטה לצורך הקמת יישוב חדש באזור רמת ארבל.

-         היישובים האחרונים שהוקמו בגליל התחתון הם מצפה נטופה ומסד אי שם בתחילת שנות השמונים ואחריהם גבעת אבני בתחילת שנות ה-90 (אתר המועצה האזורית הגליל התחתון)

·        יהיה מעניין לראות מתי תכנס לגור שם המשפחה הראשונה.


אביתר (שומרון)

2013 > 2018 > 2021 >

יולי 2021: פונה המאחז בסיכום פשרה עם הרשויות, לפיו תבחן המדינה בהקדם את מעמד הקרקע, ואם יוכר השטח כאדמות מדינה תוקם במקום ישיבת הסדר ומאוחר יותר יישוב.

אוקטובר 2021: המנהל האזרחי סיים את בדיקת הסקר באדמת "אביתר" סמוך לצומת תפוח בשומרון, ומצא כי כ-60 דונמים מהשטח התגלו כאדמות מדינה שניתן להקים עליהן יישוב חדש. על אף סיום הסקר, אדמות המדינה לא הוכרזו בפועל.

נובמבר 2023: בהתנגשות בין 2 רכבים ישראליים בכביש 505 בין עקרבה לצומת מגדלים, נהרגו אפי (אפרים) באואר (32), מחלוצי המתישבים באביתר, ובנו יוסף בן ה-3.  הם הובאו לקבורה באביתר.

דצמבר 2023: המתישבים עדיין מחכים להיתר התיישבות, מהממשלה הכי "ימנית" שהייתה פה בשנים האחרונות (ממשלת ישראל ה- 37)... כדי שיהיה אפשר, סופסוף, לחיות ולפתח את הישוב.

סיפורו של יישוב – אביתר


6,788,804 היו בעלי זכות הבחירה לכנסתה- 25, הנוכחית / 4,764,742 היו מספר הקולות הכשרים / 2,304,964 היו מספר הקולות שקיבלו מפלגות הקואליציה (48.375% מסך הקולות הכשרים).  ב- "הנהגת" הכנסת ה- 25... רוב העם (יותר מ- 51%), איננו נמנה עם חברי הקואליציה – המונה 64 מנדטים – "ימין על מלא".

בפסקת הסיום של מאמרו: "אחריות העם למעשי מנהיגיו" (עם ההקשר המקראי), כתב ד"ר איתמר ורהפטיג מהפקולטה למשפטים באוני' בר אילן:

"עם שמסכים למהלכים של מנהיגיו נושא גם באחריות על מהלכים אלה ואינו יכול להשתמט בטענה כי הוא לא יזם, לא עשה בפועל וכיוצא בזה.  הסכמתו בשתיקה, או אי-התנגדותו, עושה אותו לשותף למעשה או למחדל... הדברים אמורים לא רק בעם ישראל, אלא בכל עם וציבור, מאז ועד ימינו".

עם ישראל, אתם חייבים להשמיע את קולכם!


לקריאה נוספת:

-         פליאה אלבק חסרה לנו (אוגוסט 2015)

-         מדינת ישראל וסאגת קו הרכבת לאילת, 1958-2023