יום שני, 24 בספטמבר 2012

כמו באמריקה: שוטרים יקריאו זכויות לחשודים בארץ?




אחרי שמשטרת ישראל אימצה מדים כמו של ה- NYPD... הגיע הזמן... ללמוד גם כמה משיטות העבודה הטובות, ומניסיונה של ה – NYPD... כולל כיצד מתייחסים ב- NYPD, לעבירות המהירות.  עובדה מעניינת - שברשימת 27 הגורמים העיקריים לתאונות ברחבי העיר ניו יורק, הפלא ופלא... "מהירות מופרזת" לא מופיעה!!!!

ודיי לחכימא ברמיזא!

הייתי מציע למשטרה גם לאמץ את ערכי ה- CPR, המופיעה על כל ניידת משטרתית שם (לא שהם מקיימים את זה... אבל טוב לתזכורת מה אמור להיות):

מוטב מאוחר מאשר אף פעם!

במשטרת ישראל לא מסודרים, או סתם מטרידים?



ספטמבר 2000
קיבלתי "כפל קנס" מהמטה הארצי של משטרת מדינת ישראל, עם טענה שכיוון שלא שילמתי ברירת קנס ע"ס 270 ₪ על דו"ח משנת 1997... ולכן, עליי לשלם כעת, 3 שנים אחרי, סך 540 ₪.

עם קבלת המכתב, היה ברור לי, כמעט מעל לכל ספק, שאין מצב שלא שילמתי את הקנס המקורי...; לך תוכיח. למזלי, ניהלתי בשנים ההם מיני-ארכיון ושמרתי כמעט כל מסמך אישי.

חיפוש בתיקייה המתאימה העלה את הדו"ח המקורי, מנובמבר 1997(!!!)... ועליו חותמת הבנק "שולם", שבוע אחד בלבד לאחר קבלת הדו"ח.



אוקטובר 2012
אדוני השוטר, אינני אשם

יום חמישי, 20 בספטמבר 2012

חוויית קיץ. 1999



ב- 0745 יצאתי, עמוס בתוך Van לבן של מחנה הקיץ, לשתי נקודות איסוף ספרים, עבור הספריה.

ב- 1000 עברתי את ה- GWB... ונסעתי מערבה על כביש80.
ב- 1100 הגעתי ל- Toll... ו- "ברוכים הבאים לפנסילבניה".
Exit 52 צפונה ל- Rt. 209 ואח"כ Rt. 402... וב- 1200 הגעתי ל- Rt. 6, שתוך 15 דקות הביא אותי ל- Honesdale.
בחרתי את הדרך הזו, מתוך כמה אפשרויות, בגלל הנוף עוצר הנשימה.

הגעתי למסקנה שתחושות ורגשות הם תמיד אינסופיים! אי אפשר לצמצמם למילים.  אז מכיוון שאני לא יכול לתאר כלום... אנסה, קצת, לתאר מה שראו עיניי ועל מה חשבתי...

שני הכבישים (209 ו- 402) עוברים במקבצי יישובים קטנים; בתים בודדים ובמין כפרים.  יערות אינסופיים, אגמים, וכבישים מתפתלים על הגבעות וההרים.

עבורי — זה כמו בסרטים; עבור האנשים שחיים שם, בטבע, העיר הגדולה זה כמו בסרטים.

ב- Honesdale עצרתי במרחב המוכר, משנים קודמות.  נכנסתי ל- K-mart לתת פילם לפיתוח.  נכנסתי לשירותים, והמשכתי למחנה.

ב- 1300 נכנסתי ל- "כפר".  נאמר לי שבין 1400 ל- 1500 יגיע מנהל המחנה.
בינתיים פגשתי במנהל המחסן והלוגיסטיקה וילדיו, שבאו לסדר את מעונם.  קיבלתי צרור מפתחות, ובהם מפתח ל- Golf cart.  העונה לא התחילה, והמקום עדיין שליו ושקט.  טיילתי, הסתובבתי, שאפתי, הבטתי והאזנתי לקולות החדשים והמחודשים.  כמעט צרחתי ת ע נ ו ג... ומחאתי כפיים בסיפוק בכל פעם שראיתי משהו מוכר.  אכן אין-סוף...

כיוון שהמחנה עדיין ריק מאדם... החיות, שזה להן ביתן הטבעי, עדיין מרשות לעצמן לטייל להנאתן, וללא דאגה מבני האדם המטרידים.  ממש לידי, ראיתי שתי איילות, רקון אחד, שתי ארנבות חומות, Chipmunk – חיה קטנה וחמודה בגווני חום, עם פסים; שנראית ממשפחת הסנאים... קטנה וזריזה ביותר.  וכמובן, עוד כלמיני ציפורים.

מזג האוויר נפלא.  מעונן חלקית, אבל "10".
לאחר הסיור הראשוני במחנה, לקחתי את הרכב ונסעתי ל- Hancock, NY.
התעכבתי כ- 10 דקות ליד מכונת המיחזור, להכניס כ- 150 פחיות ריקות מהעונה שעברה.  קיבלתי עליהן 7 דולר ו- 90 סנט.  עשיתי קניות ב- 14$, ושילמתי רק 7.90$.  חזרתי למחנה ואכלתי משהו.

עם ה- Ground Caretaker מעולם לא הסתדרתי.  האיש הקשוח גר במקום כל ימות השנה ושומר על המקום, עם אשתו, ילדיו ונכדיו.  בדר"כ אנחנו לא מסתדרים; יש איזושהי מתיחות בינינו, לעיתים מידיי קרובות.
אך הפעם, כשראה אותי, לבד, ככה מסתובב בחוסר מעש... הציע לי להצטרך לבנו, אשתו והילדים, לשייט בסירת-מנוע באגם, ולדוג דגים.  הצטרפתי.  אנשים נחמדים.  התפעלתי לראות את הילדים, כבני 4-5... דגים דגים.

1945 - מי האגם נראו כמו מראה נקיה להפליא... ואנחנו פשוט שטנו במהירות בתוך התמונה הזו, כמו שרואים רק בסרטים. מדהים!  אני קצת מקנא באלה שחיים פה; איזה שקט, נוף, חיות וכו'.  ה- Caretaker סיפר שבחורף, האגם קופא, וכדי לדוג, הוא קודח חור ("כמו בסרטים") בשכבת הקרח על פני האגם.  הקרח עלול להגיע לעובי של 45 ס"מ. וואוו.
2130 – ראינו שקיעה יפה וחזרנו לחוף.

2330 – שכבתי לישון.

סנטראל פארק, 1999



גן החיות לילדים - Tisch Children's Zoo - בו פינות ליטוף והאכלה.

אני יושב על ספסל עץ, לאחר הכניסה הקלאסית, ליד ה- "חנייה" של עגלות הילדים.  לידי 8 עגלות.  לאחת מהן קשור בלון ורוד.  שתיים מקופלות על הרצפה. מאחוריי שיח גדול המשפיע צל.

ברקע ציוצי ציפורים בשלל קולות.  חלקם מזוייפים — כבר הבחנתי ברמקולים בין השיחים.  למרות זאת, המקום מהמם.

מזג האוויר נהדר היום.  אני מביט לשמיים בהירים, עד מעוננים חלקית.  חם — אבל בלי יותר מידיי לחות.

נעים לי.

הגן מלא בילדים והורים.  מזרקות ושפריצים של מים, באינטראקציה עם הילדים.  אפשר לקחת, חינם, גרגרי האכלה ולהאכיל את הכבשים והעיזים.

חלק מהגדרות שנראים כמו בולי עץ ענקיים ועתיקים, בכלל עשויים אבן, כמו גם גזע העץ העצום המקבל פני האורחים בכניסה.  בלוטי אלון ענקיים — מלאכותיים — מפוזרים בכל פינה, ועליהם שלטים עם שם הפינה, ו/או האתר.

ברווזים בצבעים שונים.  יש גם עם מקור כחול.  ציפורים, יונים, צבי-מים, פרה, חזיר, ארנבות, פרגיות, ועוד כלמיני עופות, עצים ושיחים ירוקים. פינות ישיבה.

כמובן שאני מצלם את היופי הזה.

... לידי נשארו רק ארבע עגלות.

שילוב הצמחיה והמים יוצר אחלה ריח שכזה.
השבילים בגן — מעפר עם המון קליפות עץ מסוגים שונים.

... נעלמה עוד עגלה. נשארו שלוש, כולל זו עם הבלון.
עוד אני כותב... לא נשארה לידי אף לא עגלה אחת.

ברווז חום, קטן... מוציא את ראשו מבעד לגדר... ומחפש מוצא.

בגן המעניין הזה — פסלים של חיות שונות; חלק בצבעים וחלק לא...
ארנבות, צבים, עכביש כל קורי עכביש, שפירית ענקית, ופסלים קטנים של החיות בפינת הליטוף... שנגיעה בהן גורמת להשמעת קולותיהן.

כרטיס הכניסה עלה 3.50 דולר... והוא כולל כניסה לגן החיות לילדים + כניסה לגן החיות הרגיל, שנמצא מעבר לשביל.

הייתי רעב... אז עברתי מהר בין חלקי הגן.

A Garden of Butterflies – מאחורי השלט, חלקת פרחים קטנה, בשלל צבעים: צהוב בהיר וצהוב שמש, ורוד וסגול, אדום-כתום, וכתום-צהוב. פרחים שמזכירים לי את אלו שהפרח מורכב, בעצם, מהמון פירחונים קטנים, שאפשר ללקט בעדינות, עם האצבעות, כאשר, כמו עם זרועות מנוף, מושכים את הפרח (את הפירחונים) מלמעלה; הפרח כולו – אוסף הפירחונים – באריזה/צבירה קטנה – נמצא ביד, שמור בקצה האצבעות. ואז... כמו שעשיתי כשהייתי צעיר בשנים... מעיפים הכל לשמים, ומקבלים גשם פרחים צנוע וצבעוני.