ניסיון חיים וחוויות יומיום: התנסויות ודעות.: פברואר 2023

את המאמר החשוב מצאתי באתר "צֹהר", וברשות הרב שרלו אני מפרסם אותו גם כאן:

בפרשת השבוע, פרשת "בהר" מופיעים כמה מהציוויים הקשורים ביחס לעבדים. כיום אנו חיים בעולם שבו כבר לא קיימת עבדות, אולם עד לא מזמן היה מוסד זה חלק מרכזי בהווי החיים התרבותי. אחד מהציוויים הללו הוא "לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ" (ויקרא, כה מג). האסוציאציה העולה בנו למשמע המונח "עבודת פרך" היא קבוצת עובדים בשדה כותנה, הנתונה למרותם של משגיחים אכזריים, המצליפים על גוום החשוף לשמש הקופחת על ראשם, כשהם נאלצים לעבוד יום שלם ללא מנוחה. לפיכך, בשעה שאנו קוראים כי התורה מצווה עלינו שלא לרדות בעבדים בפרך הדבר נראה לנו מובן מאליו, וכלל לא קשור לתרבות העבודה הנהוגה בעולם המודרני וביחסים שבין מעבידים ועובדים. ונשאלת השאלה האמנם? מעניין לראות בנושא זה את הגדרות עבודת הפרך כפי שהן מופיעות בעיצובן ההלכתי בדברי הרמב"ם: "כל עבד עברי אסור לעבוד בו בפרך" ומיד שואל: "ואיזו היא עבודת פרך?", ועונה: "זו עבודה שאין לה קצבה, ועבודה שאינו צריך לה אלא שתהיה מחשבתו להעבידו ובלבד שלא יבטל". הרמב"ם חודר בעקבות חז"ל לעולמו של המועסק, ובוחן את הגדרות "עבודת פרך" לאור קיומו הפסיכולוגי של העובד. בין שאר הדברים המפריעים לעובד מודגשים שני עניינים בדברי הרמב"ם. תחום אחד היא "עבודה שאין לה קיצבה" לאמור: עובד שאינו יודע מה קו הסיום, מה הסטנדרט שעליו לעמוד בו, מה היקף היצור שעליו לייתר וכדו'. יש לעובד צורך פסיכולוגי חיוני לדעת מה נדרש ממנו בתחום היקף העבודה, וכשצורך זה אינו מתמלא הרי זו בבחינת עבודת פרך.

תחום שני המופיע בדברי הרמב"ם הוא "עבודה שאינו צריך לה". מה שאולי מותר לסמל לעשות בטירונות, אסור בתכלית האיסור כשמדובר ביחסי עבודה. ייתכן וישנה חשיבות צבאית עליונה לכך שחייל לא יתבטל, ומכאן שיש להעסיקו בכל עת, ברם כשמדובר ביחסי עבודה אסור להטיל על העובד משימה שאין בה צורך אמיתי. עבודה המוטלת על העובד רק מתוך הרצון לשלוט בו או להטמיע באמצעותה יחסי מעביד ועובד, גם היא בגדר עבודת פרך. אמנם אין מדובר ב"עבודת פרך" במובן המקובל של המילה, אולם חוסר רגישות ותשומת לב לרצון ולתחושות העובד כמוה כעבודת פרך.

בני אדם מוכנים לעשות דברים רבים כדי להתפרנס, אולם קיים בהם צורך נפשי שהדברים יהיו בעלי משמעות ושמאמציהם לא יהיו לריק. אין ספק כי יש חשיבות לתבוע מהעובדים תפוקה ויעילות, וכשהדברים נחוצים ובעלי משמעות דרישה זו גם מעניקה לעובד חלק מהמוטיבציה לפעול. יחד עם זאת, לא ניתן לצאת מנקודת הנחה לפיה מכיוון שמשלמים לו הרי שניתן לתבוע ממנו לעשות כל דבר. שעות העבודה אמנם שייכות למעביד, אולם לא מעבר לכך. על המעביד להתחשב במה שטבוע בכל אדם מעצם בריאתו בצלם אלקים, ובצרכיו האישיים והמשפחתיים. מעבר לכך על המעביד להתחשב ברצון של העובד לכך שהפעולה תהיה משמעותית ושלעבודה שבה הוא משקיע את מרצו וזמנו תהיה תועלת אמיתית. רגישות זו היא חלק מהאזהרות של התורה ביחסי עובד ומעביד, והיא נמדדת לא רק לאור קריטריונים פיזיים, אלא גם לאור אלה הפסיכולוגיים.

עובדות אלה, המהוות כיום בסיס לכל תיאוריות הניהול הקלאסיות הגורסות כי קיימת תועלת מרובה גם מבחינה כלכלית כשהעובד חש משמעות, היו ברורות לחז"ל כבר לפני אלפי שנים. ברם, חשובה מכך היא נקודת המוצא המורה לנו לא להחניק את הרגישות הפשוטה ואת יחסי האנוש שבין בני אדם.

<עד כאן דברי הרב שרלו>

לקריאה נוספת:

- ספר מומלץ > "המגפה השקטה במקומות העבודה": התעמרות, הצקה, התנכלות, התעללות פסיכולוגית – להכיר – לדעת – להתמודד / איתן מאירי. מהדורה חדשה ומורחבת. הספר מיועד לעובדים ולמנהלים, לראשי ארגונים וחברות, במגזר הפרטי והציבורי, למטפלים, רופאים, עורכי דין, עובדי רווחה ובטיחות וכל מי שנמצא בעולם העבודה, הן כעובד, הן כמנהל. [לרכישת עותק משומש של המהדורה הראשונה, באתר "סימניה"]