פנית פרסה אסורה / 2

בהמשך למאמר קודם בנושא זה, ולמחיר שפניית פרסה כזו עלולה לגרום... נדהמתי לראות במו-עיני... אוטובוס של חברת "הסעים ותיור" ידועה (מס' רישוי xx-391-xx), עושה פניית פרסה דומה, ביום שלישי, 19 למאי 2016, בסביבות 0920 בבוקר;  לכאורה, בניגוד ברור ל:

א.    תמרור 429 - המוצב במקום - המורה "אסורה הפניה שמאלה.  עד לצומת הקרוב, כולל הצומת".

ב.     תמרור 203 המוצב מעל הרמזור - "סע ישר... פנית פרסה אסורה".

ג.      "חץ ישר" המסומן על הכביש (ממשפחת "סימון על פני הדרך" - 813) המורה "היכנס לצומת ועבור בו רק בכיוון החץ שסומן בנתיב שממנו נכנסת לצומת"

ד.     סעיפים 21 ו- 22, לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961

תמרור 429

למידע נוסף, ראו לוח התמרורים + תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 ("נבו").

מפת גוגל

האוטובוס נסע, מצפון לדרום, ברחוב ז'בוטינסקי בגבעת שמואל, עד לצומת הקרוב לכביש 471, והמפגש עם דרך בר אילן... וברמזור הראשון, ביצע פניית הפרסה שמאלה, וחזר צפונה, ברחוב ז'בוטינסקי... כדי לאסוף תלמידי בית ספר, בדרך לטיול שנתי.

מפה גוגל

עקב ממדיו, ומגבלות התמרון בצומת שאינו מיועד לפניה שכזו... חסם האוטובוס ועיכב את התנועה ממזרח (על דרך בר אילן), להם כבר היה אור ירוק... עד שהתיישר והמשיך צפונה.

תמרור 203

סעיף 21 ב' לתקנות התעבורה, קובע:

כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא –

(1)   יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך;

(2)   יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא יתן מקום לגרום נזק כאמור;

(3)   יפריע את התנועה ולא יעכבנה;

(4)   יסכן חיי אדם.

סעיף 21 ג' קובע:

לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.

סעיף 22 א' קובע:

עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור...

מפה גוגל

בשעה 1424 שלחתי אימייל מפורט לחברה.

בשעה 1447, קיבלתי תגובה ראשונה:

צהריים טובים, תודה על פנייתך, העברתי את תלונתך לגורמים הרלוונטיים.  תודה שהסבת את תשומת ליבנו.  יום טוב ונסיעה נעימה ובטוחה.

תכלס העברתי לחברה את כל הפרטים הרלבנטיים.  כמה שעות לאחר מכן, פנה אלי קצין הבטיחות הראשי של החברה וביקש שאתקשר אליו למחרת.  ניסיתי, אך ללא מענה מצדו.  שלחתי שוב אימייל ועם נכונות לקשר, אולם, עד כה עברו 12 ימים... ולא זכיתי לכל מענה.

היה קצת מפחיד לראות את הנהג, רגע לאחר ביצוע העבירה, מעמיס כ- 50 ילדים בדרכם לטיול שנתי 3 ימים.  במקרה הזה, ב"ה, הם כולם חזרו בשלום!

מפעל חיים / מילון אֶבֶן-שוֹשָן

מתוך נימוקי השופטים לפרס ירושלים:

"מילונו של אַבְרָהָם אֶבֶן-שוֹשָן הוא מזה עשרים שנה הכלי אשר בעזרתו נהג התלמיד, המורה וכל מי שרוצה לדעת עברית ולהשתמש בה כראוי, לעמוד על משמעויותיהן של המילים ועל שימושן הדקדוקי.  בשקידה ובתבונה אסף המחבר את אוצרה של העברית הנהוגה בימינו בכתב ובדיבור, על מכמניה השאובים ממקורותינו הספרותיים, על חידושיה ועל המלים הזרות שחדרו אליה, מלשון השירה ועד המלים הפשוטות ביותר, וערך אותם מלאכת מחשבת.  אַבְרָהָם אֶבֶן-שוֹשָן השכיל וניסח לראשונה בתולדות המילונאות העברית בצורה מדויקת ונכונה את מובנם של שמות צמחים וענייני טבע ושל מונחים מתחום הטכניקה, המדע והאומנויות.  – – זכותו הגדולה של אֶבֶן-שוֹשָן שהבין את המהפכה אשר באה על הלשון עם תחייתה, ושמי שהעברית היא לשונו היומיומית ולעיתים היחידה, זקוק למילון מסוג חדש אשר כלל לא נתנסינו בו, ושהיה צריך לייצרו יש מאין כמעט".  – –

מתוך נימוקי השופטים לפרס ישראל:

"אַבְרָהָם אֶבֶן-שוֹשָן נתפרסם בציבור העברי בארץ ובתפוצות בשל מפעלו המילוני הגדול, החדשני ורב ההיקף.  כבר בראשיתו, עם צאת הכרך הראשון של "מילון חדש" בשנת תש"ח, הפתיע בחדשנותו, והתברר, שאין כאן עוד מילון עברי, אלא מהפכה בשדה המילונאות העברית.  אֶבֶן-שוֹשָן סלל דרכים חדשות בדרכי עריכת המילון, הקיף עצמו בחבורה של יועצים מלומדים, לשם דיוק ההגדרות המקצועיות ובהירותן – – באוצר המילים כלל אֶבֶן-שוֹשָן לא רק את אוצרות הלשון העברית מן המקרא, מלשון חכמים, מן פיוט ומימי הביניים, אלא גם דלה את מילים וצירופי הלשון, שנתחדשו והמתחדשים בתקופתנו, במיוחד מיצירותיהם של סופרים ומשוררים, ואף מן הסלנג לא משך ידו.

– – מילונו של אֶבֶן-שוֹשָן הנהו מפעל חלוצי רב-ערך, שהטביע את חותמו על המילונאות העברית ושינה את פניה.

          – – עושרם ודייקנותם של מילוני אֶבֶן-שוֹשָן עשו להם שם בחיי העם בישראל ובתפוצות, אשר שום מפעל מילוני אחר לא זכה לו.  הם נתקבלו כאסמכתה בענייני משמעותן וצורתן של המלים העבריות, כתיבן ונטיותיהן.  מילוניו הריהם תרומה נכבדה ומתמשכת להתפתחות הלשון העברית ולהרחבתה.

          – – בשנת השלושים למדינת ישראל, שהיא גם שנת השלושים לראשית מפעלו המילוני, אנו שמחים להמליץ על הענקת פרס ישראל לחבר האקדמיה ללשון העברית, אַבְרָהָם אֶבֶן-שוֹשָן"

הנ"ל הועתק מדש עטיפת המילון שברשותי (7 כרכים) / מהדורת...

לקריאה נוספת:

-         מילון אבן-שושן

-         עטיפה (ספר)

"פנית פרסה אסורה"

בצהרי יום ראשון, 3 לאפריל 2016, נסעה נהגת בכביש 4, מדרום לצפון... ובצומת פרדסיה עשתה פניית פרסה שמאלה, כדי לחזור לכיוון דרום.  תוך כדי כך, נכנסה לנתיב נסיעתו של רוכב אופנוע, שהגיע מצפון; הלה התנגש בעוצמה ברכב, וקיפח את חייו (ידיעה ראשונה ברוטר,עם תמונות מהמקום).

יומיים לאחר מכן, ביום שלישי, 5 לאפריל, התפתח ברוטר דיון ער למדי (באשכול אחר, הכולל סרטון התאונה)... מי אשם, ואילו עבירות עברו ההרוג ז"ל., והנהגת.

לצערי, רבים מהמגיבים ביקרו את מהירות הנסיעה של הרוכב... ורק קומץ מגיבים דיברו לעניין וציינו שבמקום ישנם 2 תמרורים המורים, לכאורה בבירור, שכיוון הנסיעה בצומת, הוא ישר, בלבד... ואסור לפנות שם שמאלה!

צומת פרדסיה, לכיוון צפון

תמונת גוגל

על הכביש, בכל אחד משני הנתיבים צפונה, מסומן חץ (תמרור 813, מקטגוריית "סימון על פני הדרך" (חלק 8, בלוח התמרורים. להלן)), המורה על  "כווני הנסיעה המותרים בנתיב", ומנחה את הנהג: "היכנס לצומת ועבור בו רק בכיוון החץ שסומן בנתיב שממנו נכנסת לצומת".

לוח התמרורים (PDF) הישראלי

ודברי הסבר

תמרור 203

מעל הרמזור, בצומת פרדסיה, מוצב תמרור הוריה מס' 203 (ראו לוח התמרורים, חלק 2, כנ"ל), המורה לנהג: "סע ישר בצומת או בתנועה שלפניך.  אם החץ מופיע בכיוון אלכסוני, סע בכיוון החץ...; הוצב התמרור מעל רמזור יחולו הוראות הרמזור על התנועה המותרת על פי התמרור.  פנית פרסה אסורה" (ההדגשה בצהוב – שלי, ואיננה מופיעה במקור).

לקריאה נוספת:

-         חובת הזהירות (וויקיפדיה)

-         תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 ("נבו")

-         "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"

-         357 הרוגי תאונות בשנה - 2015 הייתה קטלנית במיוחד

-         נפגעים בתאונות דרכים (אתר הלמ"ס)

הציונות האכזרית של הפינוי

הציונות האכזרית של הפינוי

מאת ארי שביט ("הארץ")

8 ליולי 2004

ההתבטאויות הנשמעות עכשיו בימין הקיצוני הן חמורות.  חלקן פליליות.  הן מחייבות תגובה נחרצת של רשויות אכיפת החוק.  ואולם הבעיה שההתבטאויות הללו חושפות היא אמיתית.  אי אפשר לטאטא אותה אל מתחת לשטיח.

תמצית הבעיה היא זאת: תוכנית ההתנתקות עומדת לחולל קטסטרופה הומניטרית.  כבר בשלב הראשון התוכנית תפגע אנושות בזכויות האדם של שמונת אלפים נשים, גברים וילדים. בהמשך היא תרמוס את זכויות היסוד של כ-80 אלף בני אדם נוספים.  התוכנית תחריב את בתיהם ואת מפעל חייהם של רבבות.  היא תמיט אסון אנושי חסר תקדים על כמאה אלף ישראלים.

אסור להתבלבל – אין מדובר בטרנספר.  טרנספר הוא מעשה גירוש שבני עם אחד עושים בבני עם אחר.  ואולם מדובר על מעשה ממלכתי דרקוני, שכמותו לא עשתה שום מדינה דמוקרטית באזרחיה בדורות האחרונים.  מדובר על החלטת מדינה להרוס עשרות קהילות; על תוכנית שלטונית למחוק תריסרי כפרים; על העלאתם של דחפורים דורסניים על בתי מגורים.

אין פירוש הדבר, שהפינוי פסול.  אדרבה, הפינוי הכרחי.  ואולם הלגיטימיות שלו אינה מובנת מאליה.  היא דורשת הוכחה והנמקה.  ומכיוון שכך, דווקא אלה התומכים בתוכנית ההתנתקות מוכרחים להתמודד עם הממד האלים שלה.  דווקא אלה המאמינים בנסיגה מוכרחים להכיר במחיר האנושי העצום שהיא עומדת לגבות.  על העומדים לעקור להתייצב באומץ מול עיניהם הבוערות של העומדים להיעקר.  עליהם להבין, שהם עומדים להרים יד על אזרחים-אחים.  הם עומדים להמיט חורבן על עולם שלם.

אפשר להגן על אכזריותה של תוכנית ההתנתקות בכמה וכמה דרכים.  אפשר לטעון, שמלכתחילה ההתנחלויות הוקמו בחטא.  שהן ניצבות מחוץ לגדר של המשפט הבינלאומי.  אפשר לטעון, שההתנחלויות גורמות עוול בלתי נסבל לפלשתינאים.  שהן נכפו גם על הציבור הישראלי.  אך כל הטיעונים האלה לא ינחמו את אלה ששרשראות הברזל של אריאל שרון יחרשו בקרוב את יישוביהם.  הם לא יטשטשו את העובדה, שהרוב הישראלי עומד כעת לשבור את לבו של מיעוט ישראלי משמעותי.

כך שבסופו של דבר, הצדקת-העל לאכזריותו של הפינוי היא אחת: תוכנית ההתנתקות היא תוכנית הצלה לאומית.  אם לא תיושם, הבית הלאומי היהודי ייקלע לסכנה קיומית-דמוגרפית.  כיוון שכך, מעמדה המוסרי של תוכנית ההתנתקות כמעמדה של מלחמת קיום.  ובדיוק כפי שמלחמת קיום מעניקה הצדקה למעשים אכזריים מסוימים, תוכנית מדינית קיומית מעניקה הצדקה למעשים אכזריים אחרים.  מבחינה זו, דין מפוני גוש קטיף כדין מפוני בית הערבה.  במובן מסוים, מוגבל, עקורי יש"ע הם הם מגש הכסף הנוסף שעליו תוגש לנו מחדש ההזדמנות לקיים כאן מדינת יהודים.

המתנחלים אמורים לדעת זאת היטב: הציונות היא תנועה אכזרית.  הניסיון לכונן ריבונות יהודית בסביבה קשה ובשלב מאוחר מאוד בהיסטוריה מחייב אותה לשמר רוח מהפכנית קשוחה.  זאת הסיבה לכך, שפעם אחר פעם היא דורסת את העומדים בדרכה.  פעם אחר פעם היא דורשת מיחידים לוותר על הצדק האישי שלהם למען הצדק הכולל שלה.  אלא שהפעם, בניגוד לעבר, הציונות אינה דורשת את ליטרת הבשר מהאריסים הפלשתינאים של עמק יזרעאל.  הפעם התנועה הלאומית היהודית דורשת מיהודים לשלם את מחיר שרידותה.  היא דורשת מבניה שלה להקריב את בתיהם ואת גינותיהם למען המשך קיומה.

הצבתה של תוכנית ההתנתקות בתוך הקשר היסטורי ראוי לא תפייס את סהרורי כהנא.  היא לא תעצור את הטרוריסט השוקד כבר עתה על הכנתה של חגורת נפץ ישראלית ראשונה.  ואולם הענקת משמעות לאומית למפעל הנסיגה עשויה להפוך אותו לפחות שרירותי, פחות ערל לב.

הענקת פשר ציוני למעשה ההתנתקות תאפשר גם הידברות עם הרוב הגדול והדומם של אנשי יש"ע.

המתנחלים אינם אויב.  הם גם אינם שקים של תפוחי אדמה שאפשר לטלטל אותם ממקום למקום.  על מדינת ישראל להכיר בזכויותיהם, בתרומתם ובכאבם. דווקא בבואה לפנות אותם עליה להרכין ראש בפני אסונם.

הופיעה במקור בקישור:

www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=448807