יארצייט ראשון – י' אלול ה'תשע"ט (10 לספטמבר 2019)
1.
מאת הנכדים המתגעגעים:
בס"ד
כשנהיה גדולים, נרצה להיות גומלי חסדים ממש כמו סבא שלנו.
אבל לא סתם גומלי חסדים, אלא עם כל הדקויות וכל תשומות-הלב,
אבל לא סתם גומלי חסדים, אלא עם כל הדקויות וכל תשומות-הלב,
ההקשבה האמיתית –
ממש כמו שסבא שלנו היה.
כשנהיה גדולים, נרצה להיות מפנקים ממש כמו סבא שלנו.
אבל לא סתם מפנקים, אלא עם כל השטיחים, המסטיקים,
אבל לא סתם מפנקים, אלא עם כל השטיחים, המסטיקים,
הפופקורן מהשוק והכסף על זה שהבאנו לו את החדר שלנו לאירוח –
ממש כמו שסבא שלנו היה.
כשנהיה גדולים, נרצה להיות תלמידי חכמים ממש כמו סבא שלנו.
אבל לא סתם תלמידי חכמים, אלא עם כל דקה פנויה שתהיה ניגש ללימוד,
אבל לא סתם תלמידי חכמים, אלא עם כל דקה פנויה שתהיה ניגש ללימוד,
נדגיש, נצבע, נחזור, נשנן, נקום מוקדם רק בשביל כמה שעות לימוד –
ממש כמו שסבא שלנו היה.
כשנהיה גדולים, נרצה לעמוד בזמנים ממש כמו סבא שלנו.
אבל לא סתם עמידה בזמנים, אלא להיות עם שני שעונים,
אבל לא סתם עמידה בזמנים, אלא להיות עם שני שעונים,
לכבד את הזמן של אחרים, לדעת לנצל כל רגע ורגע –
ממש כמו שסבא שלנו היה.
כשנהיה גדולים, נרצה להיות עם חכמת חיים ממש כמו סבא שלנו.
אבל לא סתם חכמת חיים, אלא חכמה במתמטיקה, עצות לדייטים,
אבל לא סתם חכמת חיים, אלא חכמה במתמטיקה, עצות לדייטים,
סיפורים על החיים ועל מה שאנחנו צריכים לקחת מהם,
שליפה של ידע עצום במקום הנכון ובזמן הנכון –
ממש כמו שסבא שלנו היה.
כשנהיה גדולים, נרצה לקיים מצוות ממש כמו סבא שלנו.
אבל לא סתם קיום מצוות, אלא הנחת תפילין לחבר,
אבל לא סתם קיום מצוות, אלא הנחת תפילין לחבר,
צדקה, טיולים, רגישות לזולת –
ממש כמו שסבא שלנו היה.
כשנהיה גדולים...
2.
מיומנו וחוויותיו של בעל-אחיינית:
13:06, ערב שבת קודש פרשת "וְאֵלֶּה
תּוֹלְדֹת יִצְחָק", כֹּחַ מר-חשוון ה'תשע"ח, טוֹב
בנובמבר 2017. שדרות זלמן שזר, חזית בנייני האומה, ירושלים. אנחנו ממתינים לאוטובוס
הפרטי, בדרך לשבת
משפחתית-אינטימית אי-שם, לרגל יום ההולדת ה- 80 של ר'
יצחק הכהן שטרן, הי"ו. אני פתאום קולט את יופי הבריאה הזה, את צבעי העלים:
האדום, הצהוב-כתום, והירוק... ואת השמש המנצנצת מבעד לעלים. צילמתי.
בדיעבד הסתבר, שדוד יצחק צפה בי מרחוק, צופה בעץ, והתפעם. הופתעתי, כאשר דוד יצחק, בדבריו לציבור בני
המשפחה, במהלך השבת... ציין את העץ... ואת העובדה ש- "מישהו" שם לב לעץ,
לצבעים, וכו'. דוד יצחק ניסה לעורר את הציבור לשים לב לפרטים כאלה
בעולם; להסתכל סביב, להיות ערני... ולהודות על הטוב.
יהי זכרו ברוך
ת.נ.צ.ב.ה
