"שנגיע לימים שכבוד האדם יחזור להיות ערך מוגן"

... כך אמר שר החינוך גדעון סער, בהתבטאות פומבית ראשונה התייחס שר החינוך למסמך שהופץ נגדו: "עברו עלי ימים לא קלים".

הו, הלוואי שכך יהיה... ורצוי שזה יהיה בהקדם האפשרי, שנגיע לימים שכבוד האדם יחזור להיות ערך מוגן.

אבל מה אתה עשית, כשעברו עליי ועל עוד אנשים פשוטים שכמוני "ימים לא קלים", וביקשנו את עזרתך, כשר החינוך?

האם "כבוד האדם" נוגע רק לשרים ואליטות?

באפריל 2009, פנינו אליך (תנועת אומ"ץ ואני, בנפרד)... בניסיון למנוע הענקת "פרס ישראל על מפעל חיים", באותה שנה, לפרופ' מרדכי שני... שאני ורבים אחרים נפגעו ממנו.  ורק השבת לי:

"בהמשך להתכתבות הקודמת העברנו את החומר שלך ללשכה המשפטית , כפי שידוע לי, נושא זה מצוי בתחום טיפולה".

היכן היית, שלוש שנים מאוחר יותר, במאי 2012, כשחברת מפלגתך, מירי רגב, הסיתה את הפורעים בדרום תל-אביב, ואמרה: "הסודאנים הם סרטן בגוף שלנו"?  האם "כבוד האדם" לא רלבנטי עבור סודאנים וקבוצות מוחלשות אחרות, במדינת ישראל?

אני תקווה, שמתוך המצוקה בה אתה שרוי כעת, תוכל, בעתיד, להיות קשוב יותר למצוקות אזרחי ישראל, בפרט... ובסובלנות לגבי שאר בני האדם, בכלל.  אצלנו לא מדובר במסמכים מזוייפים וחד-פעמיים... אצלנו מדובר במצוקות החיים האמיתיים, במדינת ישראל, יום-יום, שנה-שנה... יותר מידי זמן!!!

לקריאה נוספת:

"מהות אהבת רעים הוא שיהיה האדם אוהב כל מין האנושי יהיה מאיזה עם שיהיה"

מתי לאחרונה עשית משהו בפעם הראשונה? (התפטרות מהעבודה)

לאחר כשמונה וחצי חודשי עבודה... בהיסוס ועם דפיקות-לב, מסרתי לידי המעסיק, היום, את מכתב ההתפטרות שלי (ראו בהמשך).  בפעם הקודמת שנפגשתי עם הבוס במשרדו, הייתה לפני כשבוע; הוא השתולל מכעס, צעק נורא, דפק בעוצמה על שולחן העבודה (זה היה ממש  מפחיד), ושלח חיצי-זעם כלפיי... שלא בצדק!

ערב קודם, אתמול, חשתי בהתרגשות מסויימת, לקראת המעמד הנדיר, בו אדם בוחר את עתידו (בסיעתא דשמיא, כמובן... ובהשגחה פרטית)... מאשר המעסיק מחליט זאת עבור העובד.  בשיחה במשרדו, הסכים המעסיק, לשמחתי, לשחררני, כבר למחרת.

(אנחה)... מצוקה 1... ומצוקה 2... ממחישים את חלק מהקשיים שהיו מנת חלקי.  ויש לי עוד מה לפרוק.

הנה ארבעה אתרים שהמידע בהם סייע לי להבין מה עליי לעשות, כדי להתפטר ע"פ החוק:

-         חוק הודעת פיטורים והתפטרות

-         פיטורים או התפטרות מהעבודה - חוק הודעה מוקדמת

-         הודעה מוקדמת לפיטורים או התפטרות ("כל זכות")

-         מספר עצות טובות

והנה המכתב שמסרתי היום למעביד:

בס"ד                                                                     27 לפברואר 2013

לכבוד,

@#$^$&%)&*%$#

הנדון: סיום עבודתי החל מתאריך ה- 8 לחודש מרץ 2013

הריני להודיע בזאת על התפטרותי מהעבודה.  ההתפטרות תכנס לתוקפה החל מיום 8 למרץ 2013, וזאת לאחר סיום ימי ההודעה המוקדמת, כמתחייב בחוק... אלא אם תחליט החברה לשחרר אותי קודם לכן.

אשמח להסדרת כל הקשור לזכויותיי בעת סיום יחסי עובד-מעביד בחברה, ובהם:

1.    אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עובד-מעביד, כחוק.

2.    פרטי קרן הפנסיה אליה הועברו הפרשות הפנסיה שנוכו ממשכורתי.

לסיכום, עבדתי עבורכם משך יותר משמונה חודשים, ואני מבקש להודות לך על האמון שנתת בי, כבר מהיום הראשון.  אני מודה לך על שאפשרת לי להועיל ולשכלל כמה תהליכים בעבודה, לטובת הסניף ועובדיו.

בברכה,

מדוע מועצת גני תקווה מתעלמת מהתושבים שלה?

... בהמשך לפניות ותלונות קודמות (ראו "לקריאה נוספת", בסוף עמוד זה)... הנה מכתב, נוסף, של תושבים בשכונת "ישמח משה", ועוד פניה שלא טופלה ולא נענתה ע"י ראש המועצה ו/או האחראים לאיכות הסביבה והניקיון בשכונתנו.  המכתב, שאומנם מתוארך לאוגוסט 2012... נשלח רק בדצמבר 2012:

2.8.2012

אל:     ראש המועצה המקומית

          מר אבישי לוין

מאת:  א.צ.

          ח.ש.

הנדון: מכולות "לגזם בלבד"

בשכונת "ישמח משה" הוצבו מכולות אלה, בהתחלה, "לגזם בלבד", ובשלב מאוחר יותר הוסבו גם לקליטת שקיות אשפה.  הנימוק לכך, שהמיכלים הטמונים באדמה לא מכילים את כל כמות הפסולת הנזרקת.  מיותר לציין שהמטרה לתגבור מכולות לאשפה ולמנוע לכלוך הרחוב, לא הושגה.  בבדיקה שערכנו מתברר שמכולות "לגזם בלבד" מתמלאות, ואילו המיכלים הטמונים באדמה נשארים ריקים...

אנו, דיירי הבניינים הסמוכים לאזור מפגעים אלה, מתקשים לנהל אורח חיים בריא, וסובלים מריחות קשים ומבעלי חיים הנוברים בתוך האשפה;  ומכאן והלאה יש השלכות בסימפטומים למחלות שונות.

אנו מבקשים ודורשים למצוא תחליף למכולות "לגזם בלבד", במכולות כם מכסה, כמו השירות הניתן לדיירי נוף סביון...

אנו שוב פונים אליך לפעול בדחיפות ובנחישות.  להזכיר לך, הקיץ בעיצומו, ותקופת החגים מתקרבת...

                                                                   א.צ.

                                                                   ח.ש.

העתק:  מנכ"ל המועצה המקומית.

לקריאה נוספת:

-         התעלמות זדונית (16 בנובמבר 2011)

-         זריית חול ולעג לרש (18 באוקטובר 2012)

קישור ל- "זריית חול ולעג לרש"... שלחתנו באימייל (ע"פ רשימת "מי ומה במועצה") לאח"מים הבאים:

לשכת ראש המועצה – אבישי לוין

מנכ"ל המועצה – שרון עזריאל

משה מנשה – מנהל תפעול, פיקוח ואיכות סביבה

מוקד מפגעים – הדסה אברהם

פיקוח – איציק מילאון?

מהנדס המועצה – אילן בר

מנהלת לשכת המנכ"ל - רוחמה בוסקילה

דוברות, פניות הציבור וחוק חופש המידע – דליה שמר

מנהל התשתיות - יצחק רפאלוביץ

רצינו שמישהו ירים את הכפפה... אולם לא זכינו לתגובה;  כאילו המועצה עשתה חרם על השכונה שלנו!

"אנשים לא מתים, וכל שנה של חיים עולה הרבה כסף"

"תוחלת החיים שלנו עולה וזו בעיה. אנשים פה מסרבים למות", כך אמר הכלכלן הבכיר, שלמה מעוז, בפסקה האחרונה של הכתבה.

את תגובתי, סרבו אנשי הצנזורה של גלובס לפרסם.

כתבתי, שהנאצים ימ"ש ידעו גם למצוא לבעיה פתרון סופי ומוחלט.  שמי שלא היה כשיר לעבודה ולא לא מספיק פרודוקטיבי – הושמד!  ככה התפתחה תעשיית המוות ומחנות ההשמדה בגרמניה הנאצית.

אסור לאף אדם (ובמיוחד לא ליהודי) להביע דעה המקשרת בין חיים למוות,
בעניין של פיריון עבודה, עלות ותועלת.

לצערי, אני חש שזה עוד שלב בהידרדרות המוסרית של החברה הישראלית.

גם בגרמניה הנאצית... לא דיברו על תעשיית המוות בשנות השלטון הראשונות
של התעמולה נגד קבוצות האוכלוסיה שונות (יהודים, צוענים, נכים, וכו'), אלא אחרי כמה שנים.

אסור שרטוריקה של מוות תהיה מקובלת, ללא ביקורת נוקבת, במרחב השיח הציבורי במדינת ישראל, ולא בשום מקום אחר בעולם.

לקריאה נוספת:

-         אני מאשים!

-         מה ישראל יכולה ללמוד מדנמרק? שאיפה לעתיד טוב במקום הפחדות