יום ראשון, 24 באוגוסט 2014

כביש 6. שירות פרימיטיבי ומפגר. עד מתי??



בנובמבר 2006, קראנו על "כביש 6 - תשלם, ואל תשאל"... ועל כך ש- "דרך ארץ" דרשו תשלום עבור הנסיעות, בלי לתת פירוט על אילו נסיעות מדובר; מתי, ומהיכן להיכן?!
דמיינו לרגע שאתם נכנסים לסופרמרקט, קונים שורה ארוכה של מצרכים. בתום הקניות ניגשתם לקופה וקיבלתם חשבון בן שורה אחת, עם הסכום אותו עליכם לשלם. "סליחה", אתם פונים במתק שפתיים אל הקופאית, "נשמח לקבל פירוט של המצרכים הכלולים בחשבון הזה". "בבקשה", תענה לכם הקופאית במתק שפתיים משלה, "רק שעל הפירוט אנחנו גובים תשלום נפרד".

באוקטובר 2011, שאלתי את נציגי השירות:
אתם מציינים זמן כניסה לקטע הראשון... מדוע לא לציין, לכל הפחות, זמן יציאה מהקטע האחרון?
לקח להם 5 ימים לחזור אליי... ובמקום תשובה ברורה בכתב, קיבלנו שיחת טלפון, כשנציג השירות מגיב "באופן חלקי מאוד, חסר, ולא מדוייק".

מאי 2012.  שירות לקוחות קלוקל - כביש 6 (לא פעם ראשונה).

מי זוכר שעד אוקטובר 2012, קראו ב- "דרך ארץ" (כך כתבו בפירוט הכניסה והיציאה לכביש 6): "בן שמן צפון", במקום "בן שמן".  "באקה צפון", במקום "עין עירון", ו- "קסם דרום", במקום "נחשונים"?!
ברוך ה', שגם העניין הזה סודר כבר.

למה כל דבר צריך להיות בעיה?
לא ברור למה צריך לחוקק חוקים לכל דבר, כשהשכל הישר מורה על הדרך הנכונה;  והרי גם כשיש חוקים, ואין מי שיאכוף אותם, הרי גם אז צוחקים נותני השירותים על הצרכן הישראלי, ועושים טובה כשנותנים מענה.

השבוע (אוגוסט 2014), קיבלנו את החשבון החודשי של כביש 6.  תקופת החשבון: 21 ליולי עד ה- 19 לאוגוסט.  תאריך החשבון: 21 לאוגוסט 2014.  מדוע הנסיעה שעשינו ב- 17 לאוגוסט, לא נכללת בחשבונית?

כמה ימים לוקח למחשב של "דרך ארץ" לעכל את נתוני הנסיעות של המנויים, ולהפיק חשבון מעודכן?

מדוע לא להפיק חשבונות עבור חודש מלא, ולא חלקי חודשים (חלק ביולי וחלק באוגוסט)?  מדוע שתאריך עריכת החשבון יהיה, לדוגמא, ב- 5 לכל חודש, על החודש שעבר... וכך תכלול החשבונית את כל הנסיעות של החודש החולף?

אם הנסיעה שעשינו ב- 17 לאוגוסט, לא נכללת בחשבונית, לתקופת חשבון שבין ה- 21 ליולי ל- 19 לאוגוסט... הרי, לכאורה, שתקופת החשבון שגויה ומטעה, הלא כן?

טיול צפוני תלול מסלול



למטיילים הנוסעים ממעלות דרומה, לכיוון כביש 6, עורק התחבורה הראשי, הקרוב ביותר, היורד דרומה, הוא כביש 70, במערב, המקביל ממזרח לכביש 4.

אנחנו ממליצים לנסוע אחרת (ראו מפה):
מכביש 89, דרך צומת תפן, נסענו דרומה עם כביש 854, העולה לא.ת. תפן ויורד לצומת כרמיאל וכביש 85.  פנינו דרומה, בצומת כרמיאל מערב, לכביש 784.  זהירות ממצלמות המהירות, שתקעו שם בסוף העולם (ראו מידע חיוני בסוף המאמר).  לא הגעתי מוכן, ואני מקווה שזה לא יעלה לי ביוקר.  לקראת סוף הכביש ראינו משמאל את "אתר אשכול" (אולי שווה ביקור בטיול הבא?!).
עלינו, במחלף המוביל על כביש 77 לכיוון צומת ישי וכביש 75... מערבה, דרך הפקק הקבוע והמעצבן... לצומת השומרים, ושמאלה לכביש 722, בדרך לצומת התשבי ויקנעם.

לנוסעים צפונה, לגליל המערבי... אנחנו ממליצים, לקחת בחשבון את כביש 864 (אפשר להנות ממנו גם בכיוון ההפוך, ולהנות באותה מידה)... ולעלות מכביש 85, דרך כפר ראמה, צפונה.  הנוף לכיוון מערב-דרום-מערב (לכיוון כרמיאל ובקעת בית כרם) הוא מן היפים בארץ.  הישוב חָרָשִׁים נמצא "על הדרך", שנחשב אחד המקומות הגשומים ביותר במדינה.

בקעת בית הכרם. מבט מהר הארי דרומה (וויקיפדיה)


לתצפית נוף, באזור מעלות, לכיוון מערב והעיר נהריה... מומלץ לנסוע מהישוב מעונה, דרך כביש 8833, לישוב עין יעקב (הנה עוד מסלול טיול מעניין באזור: עין כחולה בגליל: טיול עם נוף נדיר).

אמנם כמעט בלתי אפשרי לתכנן את זה... אבל כדאי להגיע לנקודות התצפית הללו ביום בהיר, וכשהראות טובה.  לנו, התזמון היה פחות מוצלח.


לקריאה נוספת וליידע כללי:

כבישי ישראל מסווגים לפי כבישים ארציים, בינעירוניים, אזוריים ומקומיים. מספור הכבישים נעשה על פי חלוקה זו:
כבישים ארציים - ממוספרים בספרה אחת או שתיים.
כבישים אזוריים - שלוש ספרות.
כבישים מקומיים - ארבע ספרות.

מצלמות המהירות הדו-כיווניות על כביש 784:
-         "בכביש 784, שנחשב לכביש "אדום" ומסוכן, הוצבה מצלמה משוכללת במיוחד: מצלמה דו-כיוונית שיודעת לצלם גם את הנהגים מתרחקים וגם את אלה הבאים מולה מיד לאחר העיקול, וזאת הודות לפס מגנטים שהותקן בכביש" (גלובס)


יום שישי, 15 באוגוסט 2014

אלף מחבלים תמורת חטוף אחד – Never Again ??



פרופ' אסא כשר אומר בנחרצות באולפן:
לא יקרה יותר שמשחררים אלף מחבלים תמורת חטוף אחד. לא יקרה! (מקור: רוטר)

מה ביבי אומר על זה?
"עסקת שליט" הייתה העסקה השלישית, שביבי עשה כראש ממשלה... והמטורפת ביניהם.


מצד אחד, נראה ש- "הימין" הוא אלוף העסקאות והשחרורים.  זה יכול להיראות כדבר שלילי, או סתם חוסר מזל... אולם, מצד שני, זה אולי מראה שרק לימין יש יותר אומץ להחזיר בנים הביתה, גם במחיר מופקע.

יהי רצון שיהיה שלום במהרה.
יהי רצון שחיילינו ואזרחינו ישמרו מכל צער ונזק... ולא נזדקק לשלם מחיר יקר, בשום צורה.  לא אלף בשביל אחד, וגם לא מאה.

בריאות ובשורות טובות

רס"ן דניאל (דני) גומז, ז"ל





במלאות 8 שנים לנפילתו, התכנסו המשפחה והחברים לאזכרה השנתית... וכך סיפר אחד מחבריו של דני (י"ט מנחם-אב ה'תשע"ד):

"... בסוף המלחמה ההיא, עזרתי להחזיר אותך הביתה.  אני יודע שזה היה מבצע צבאי, עם שם מפוצץ וכל המסביב.  אבל, מבחינתי, זה היה באמת לעזור להחזיר אותך הביתה, והייתי גא שהכבוד נפל בחלקי.

באותו אחר-הצהרים של יום ראשון קראו לי לטייסת, ובבת אחת התחלפה לי כל השאננות, של הרגשת סוף המלחמה, בדריכות מהמחשבה לחזור לאותו מקום שבו הפילו את המסוק שלך, ערב קודם.

אחרי חציית הגבול, טסנו נמוך בתוך אחד הוואדיות, כשמסביבנו הרים מתפוצצים, ואחד המפקדים צועק עלינו בקשר, לעוף משם החוצה.  בלי להצליח אפילו לדבר עם הכוח, ראיתי מימין טור של חיילים, באמצע שדה מלבני מוקף עצים, ופשוט נחתנו שם.  ראיתי בזווית העין את האלונקות מתקרבות למסוק, ואני זוכר ששמחתי שהן כולן מכוסות בשמיכות, והרגשתי הקלה ששמרו על כבודך.

בדרך חזרה לשטחנו ירינו נורים בלי הפסקה, וראיתי את קירות הוואדי רק לסירוגין.  אחרי שחצינו את הגבול, השתרר פתאום שקט מוחלט בקשר, ובכל הדרך הארוכה ל- "אסף הרופא", מה שהרגיש כמו מסע הלוויה אווירי.

ערב לאחר מכן הייתה ההלוויה שלך.  אחריה כולם נסעו לבית במושב, וביקשתי מחבר שיחכה לי כי קצת פחדתי להיכנס לבד.  עמדתי בכניסה על השביל המרוצף, ובדיוק עבר מולי אביך, ניגש לאמך, ואמר לה: "אמרו לי שהטייס שהחזיר את דני נמצא פה היום"... ואני אמרתי: "כן, זה אני".  אביך ניגש אליי, החזיק אותי בחיבוק ארוך, אמר תודה, ואני הרגשתי שאני מתפורר לו בין הידיים."



לקריאה נוספת:
-         מלחמת לבנון השניה (וויקיפדיה)