יום רביעי, 29 באוגוסט 2012

עליות וירידות


נובמבר-דצמבר 2000

1.
... ח. הסבירה לי, פחות או יותר, איך להגיע לבנין ואיך להגיע לספריה (בשלוחת Touro, ברחוב 23), בקומה השניה.  לגבי הבניין, ההסבר של ח. היה, כך מסתבר בדיעבד, כשבאים מהשדרה השישית... ואני באתי מהחמישית.  ראיתי כניסה ל- Touro, עליתי לקומה שניה, ולא ראיתי כלום! "אולי יש עוד מדרגות" הרהרתי.  ירדתי לשומר ושאלתי איך מגיעים לספריה?! "בכניסה השניה" אמר.  יצאתי לרחוב, פניתי ימינה, עד הכניסה השניה (שגם עליה כתוב Touro.  נכנסתי ועליתי לקומה 2 – לספריה.  "אין את שו"ת בר-אילן" נאמר לי. "אתה לא סטודנט ב- Touro; אני חושבת שלא תוכל להשתמש בשירותי הספריה... וגם אם תוכל להשתמש במחשב, אז לא תוכל להדפיס יותר מ- 3-4 דפים..." קישקשה לי במוח, הספרנית. "אולי תמצא מבוקשך בחדר המחשבים, בקומה 3", הוסיפה.  יצאתי לעבר המעלית הקרובה שראיתי. נכנסתי ולחצתי "3".  המעלית ירדה ל- "B".  הדלת לא נפתחה.  לחצתי והחזקתי את "3"... וב"ה הגעתי, חזרה, לקומה "3".  הדלת נפתחה... ומצאתי את עצמי ב- "ריבוע" מטר על מטר, ושלוש דלתות, נעולות.  חשבתי... מה לעשות...;  ירדתי, אם אינני טועה, במעלית חזרה ל- "2"... ומצאתי את עצמי באותו "ריבוע" (שכחתי להזכיר שלפני המעלית, בהתחלה, אחרי הביקור בספריה, הגעתי ל- "ריבוע", ורק אח"כ למעלית).  שתי דלתות היו נעולות, כולל זו ממנה באתי.  השלישית, למדרגות A, הייתה פתוחה.  אמרתי לעצמי, OK... פעם ראשונה בבניין... אני קצת בלחץ...; ארד לקומת הכניסה ואשאל את השומר איך להגיע לקומה "3" או "חדר המחשבים".  בקיצור, ירדתי... עד שהגעתי לדלת.  עוד לפני שפתחתי אותה, אני זוכר שחשבתי לעצמי: "משהו כאן לא בסדר"... ומיד אח"כ פתחתי את הדלת (כאילו בתנופה)... ואופס... לתדהמתי, פשוט מצאתי את עצמי בחוץ — ברחוב.  ברחוב 24.  לעזאזל!  האגפתי את הבנין דרך השדרה השישית, וחזרתי לשומר, שאמר: "אני חושב, שעם המעלית הזו (והצביע) תגיע לקומה "3" — למחשבים".  נכנסתי למעלית... עליתי בהיסוס... ואכן הגעתי לקומה שלישית. ב"ה.  עוד התפתלות במסדרונות... והגעתי.  ישבתי שם, בלי הפרעה, כשלוש שעות; והיה לי הספק בכלל לא רע, ב"ה.

2.
הייתי צריך להגיע מקומה 11 של ה- Tower (2W40) לקומה 4 (1W39).
למי שלא יודע, מדובר בשני בניינים המחוברים ביניהם, אך הקומות נמצאות במפלסים שונים.  קיבלתי הנחיות, ואכן הגעתי ליעד וחזרתי בשלום:
ירדתי לקומה 10.  פניתי ימינה, עד הסוף.  ימינה עד הדלת.  פתחתי הדלת, ועליתי 7-8 מדרגות.  שמאלה עד המעלית.  ליד הדלת היה כתוב "קומה 12"!!!  ירדתי לקומה 4.  יצאתי מהמעלית, ופתחתי הדלת מולי, בדרך לפגוש לרגע מישהו, שלא פגשתי קודם (בענייני עבודה).  בלי לטעות ולתעות, מצאתי המקום! 5 דקות, וכבר הייתי בדרכי חזרה;  מקומה 4 עליתי ל- 12, ירדתי חצי קומה ל- 10, ועליתי ל- 11...
הכל אמת!

תשובה


יוני 1999

... שוב עלו בי מחשבה ורעיון, לערוך טבלה מפורטת, כמין ווידוי בכתב, של תרי"ג המצוות ומידת קיימי אותם.

מצוות "עשה", לפי:
1.    מצוות שאני מקיים תמיד, או בדר"כ
2.    מצוות שאני מקיים חלקי (לא תמיד) ולפעמים
3.    מצוות שאני יכול ולא מקיים
4.    מצוות שאני לא יכול לקיים (עבודת ביהמ"ק, כהנים ועוד.)
5.    מצוות שאני מקיים ומרגיש צורך להשתפר

מצוות "לא תעשה", לפי:
1.    מצוות שאני שומר לא לעשות
2.    מצוות שעברתי עליהן, ועליהן אני מבקש סליחה, ורוצה לתקן
3.    מצוות שאני עובר עליהן ושואף להפסיק מיד ולתקן
4.    מצוות שאני לא יכול שלא לא לקיים (ראה סעיף 4 במצוות עשה)

חשבתי לעשות כן ע"פ ספר המצוות להרמב"ם, ובזמן הקרוב. המטרה?? כמו בכל עסק, לנתח את המצב לפרטיו עד כמה שניתן, לחשוף את האמת הכואבת, להתוודות, להשתדל לחזור בתשובה, ולבקש מהקב"ה סליחה וכפרה, מחילה ומחיקת עוונות... בראש ובראשונה על חטאים, עוונות ופשעים שעשיתי בעבר ולא חזרתי לעשותם (לכל הפחות) בשנה-שנתיים האחרונות... ולא בתכיפות שהייתי פושע בהם בעבר.

אחר-כך אבקש לבטוח בה' שיוציאני מאפילה לאורה בכל האפיקים, ואוכל לצעוד בטח בחזרה בתשובה לתיקון המעשים, שלא אכלם בעולם הזה ולא אבוש לעולם הבא.

אמן ואמן. כן יהי רצון.

יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

מחיר הבנזין יזנק בימים הקרובים לשיא של 8.2-8.3 שקלים לליטר

אוקטובר 2007: הנפט ב-92 דולר לחבית, הדולר ב-4 שקלים והבנזין ב-5.97 ש' לליטר; ספטמבר 2012: הנפט והדולר במחירים דומים - אך הבנזין יקר ב-37%

באחד מיומניי ציינתי, לפני כ- 21 שנה:
"בתאריך 14.11.1991 תידלקתי 90.003 ליטר, 96 אוקטן, ב- 153.91 ש"ח בלבד".
כלומר, 1.71 ש"ח לליטר דלק ישראלי.

כך שאם בחודש הבא יתייקר הדלק לרמה של 8.2-8.3 ש"ח לליטר... המחיר יגלם התייקרות של יותר מ- 380% ב- 21 שנה!

יום חמישי, 23 באוגוסט 2012

סנטרל פארק. ניו יורק סיטי. אוקטובר 2004


... יום חמישי בבוקר.  שמים כחולים בלי ענן.  רוח קלה קרה, נושבת בפארק.  גייסו אותי להצטרף כמורה מלווה, ליום טיול של כיתות ט'.  אני יושב כרגע על סלע, ומשגיח על קבוצה של 13 תלמידים, שבמקום להחליק על הקרח... החליטו לשחק American Football.  כיאה לעונת שלכת, הצבעים: צהוב וירוק שולטים בעלים.  יש גם גוונים של חום-בורדו, ומעט מאוד אדום.  אחרי ששתיתי מיץ תפוזים, אני מנשנש את עוגיית ה- Chocolate Chip האחרונה שנשארה לי.  משמאל, על הכביש הפנימי בפארק, עוברות מידי פעם כרכרות-סוסים עם תיירים.  מימין עומדים, מול כני-ציור, שני ציירי-שמן.  דֵּי קר אולי 10-15 מעלות צלזיוס.  מידי פעם עוברים צלמים חובבים למיניהם.  יום ממש אחלה.  השמש זורחת בלי הפרעה.  אני ממש שמח על שצירפו אותי לטיול... אולם מצד שני, כל שעה שאני מפסיד בתפקיד הרגיל שלי העבודה מצטברת.  הבוקר, לאחר שאתמול אחה"צ השגחתי בבחינה במשך כשעתיים, חיכתה לי על שולחן העבודה ערימה של ספרים לטיפול.  חזרה לפארק... אחת המורות הגיעה לצלם את הילדים המשחקים.  שני הציירים התקפלו והלכו.  איש עם שני כלבים קטנים, עברו בריצה.  גברת עם כלב, עם בנדנה אדומה קשורה על צווארו.  אישה, עגלה, ילדה עם מעיל ורוד.  שתי גברות צעירות עוברות יחד, ושתיהן משוחחות בפלאפון (אולי אחת עם השניה?!).  האגודלים שלי קופאים.  בימים האחרונים אני "משתעל כמו סוס".  נשמע לא טוב.  סה"כ אני מרגיש טוב.  ברוך ה' יום יום.  לידי עומד עכשיו צלם, שמחכה שאנשים יעברו... ויוכל לצלם את הגישרון (שאלתי אותו).  כולם מסכימים "יום נפלא".  אישה עם עגלה בצבעים כחול וצהוב, כמו העניבה שלי, עברה.  וואלה, ציור הגשר יצא בכלל לא רע.  הרקע לא משהו. (אני מחייך לעצמי. אף אחד לא רואה את ההתלהבות).  הסתובבתי לאחור, לוודא שבאמת אף אחד לא רואה... והנה גברת אחת, שעומדת לא רחוק (מאחור-הצידה), ומצלמתה מכוונת אליי, מבקשת עכשיו, בפנים מאוכזבות, שאסתובב בחזרה לתנוחת הכתיבה, כדי שהיא תוכל לצלם אותי.  איזה יופי.  אמרתי לגברת שאני גם אוהב לצלם ככה ספונטני, בלי לביים.  היא תיירת מטורקיה.  מההחלקרח נשמעת מעט מוסיקה.  בשמים עובר מטוס.  קולות הילדים המשחקים.  שיחת בני אדם... אני רק מקווה שלא אתקרר.  אני שונא להצטנן.  מישהו עבר ושאל אותי, איך להגיע לגן החיות... וממש מאחוריי יש עכשיו מישהו חשוד.  ראיתי אותו עובר פה לפני כשעה... מחזיק כוס קפה.  חובש כובע קסקט... וכעת, מאחוריי, בישיבה שפופה על סלע, ממלמל קולות משונים.  Great! בעוד כ- 10 דקות נכנס פנימה, לחלק הסגור של ההחלקרח, לארוחת צהרים, ואוכל להתחמם קצת...

אני כבר 20 דקות "בפנים".  ארוחת צהרים.  אני יושב ומנשנש ביסקוויטים "עלית", בטעם שוקולד... וקורא בספר שלי "מערב עד ערב", מאת מרדכי בן הלל הכהן.  האצבעות שלי עדיין קצת קפואות, אפילו אחרי ששטפתי אותן, בשירותים, בקצת מים חמים.

עמודים 315-316, בספר:
          "... גדולה אמונתנו בתקות עמנו כי תבוא, והיא תבוא לא בכח הכסף.  חנם נמכרנו ולא בכסף נגאל.  לא על כן חכה עם ישראל כאלפים שנה, כי תשיג ידו כסף די גאולת ארצו מיד המושל בה.  לא בכסף יקנה עם ישראל את ארץ ישראל;  לא בכסף כי עני עמנו ואין כסף לישראל.  הכסף אינו קונה את ארץ ישראל;  כי לו היתה יכלת ביד הכסף לרכוש את ארץ ישראל, אז אין גוי ואין ממלכה בכל עמי הנוצרים אשר יחוסו כל כספם ולא יבואו לקנות את הארץ הנפלאה ההיא מיד בעליה.  תקות ישראל תבוא סוף סוף בכח צדקת הרעיון הגדול של תחית ישראל, סוף סוף תמלא הדעה הנעלה הזאת את הארץ, וישראל ישוב לתחיה.  אנחנו מקוים כי הימים האלה לא יארכו...".
(הספר יצא לאור בוילנא, שנת 1923)

על דגיגים מאובנים ואנשים


בתחילת אוגוסט התפרסמה ב- TheMarker, כתבה שכותרתה המקורית הייתה: "דלת הסתרים של אדמונד ספרא"... ומאוחר יותר עם הסרת חלק מהתגובות (שחלקם ביקרו מידע שגוי שהופיע בה), אף שונה שמה של הכתבה ל- "משבר הנדל"ן חלף? נכסים ובנין מהמרת על קומת המשרדים של אדמונד ספרא בניו יורק".

השגיאה הבולטת –
נכתב באופן תמוה, שהאיש נפטר לפני "שלוש שנים".
אח"כ תיקנו את זה ל- "13 שנים".
תמוה, כך אני חושב, שגם לא צויין האירוע שהביא למותו... ורק נכתב "הלך לעולמו". טד מאהר, הורשע שגרם לשריפה שהובילה למותו של מר ספרא.
אני זוכר בערך מתי הוא נפטר/נרצח (דצמבר 1999)... לאחר שהבנק נמכר ע"י אדון ספרא ז"ל, ל- HSBC; אז התחלתי לעבוד שם במשרה מלאה.

כ- 3 שנים בבניין הזה. קומה 11.

לא ידעתי שלאדון ספרא ז"ל, היה משרד בבניין.
אני בכלל מופתע (ואולי לא?!) שהמשרד נשאר שם עד עכשיו (כמעט 13 שנה אחרי שהבנק (והבניין) נרכש ע"י HSBC).

מהכתבה, גם לא ברור, מה הקשר בין HSBC  לאדון ספרא ז"ל.
... שהרי אדון ספרא ז"ל, לא עבד ב- HSBC!!!
HSBC קנו מאדון ספרא את הבנק שלו: Republic National Bank, שהיה קיים בכתובת הזו, והיה הבעלים של כתובת זו.

דיי בהתחלה (2000) התחילו לשנות את העיצוב הפנימי של הבניין.

לצערי, אין לי תמונות מתוך הבנין... איך זה היה עד 1999, ואיך נראה לאחר מכן... אבל, רצפת העץ האיכותית, שרואים בתמונה שבכתבה... מזכירה לי מאוד את המקום המעוצב.
רצפה כזו הייתה גם בקופה 11.
יש לי כמה תמונות מהבניין החוצה + תמונות של הבניין.

זה מזכיר לי שב- 11 לספטמבר 2001  הייתי שם.
מהקומה בה היינו, לא יכולנו לראות מה קורה בדרום העיר, ב- WTC.
מדרום, באותו בלוק, בין השדרה החמישית לשישית, 
חוסם את האופק – The Empire State Building.

חזרה לכתבה ולזכרונות...
כששינו את פני המקום... אני זוכר רק שהחליפו את שולחנות העץ העתיקים והיפהפיים, בשולחנות שיש קר ומודרני, במסגרת ברזל מסיבית... ונפטרו מהספריה המרשימה שהייתה בחדר הישיבות (Room A), כולל הספרים, שכמה מהם (וביניהם כמה נדירים), הגיעו גם אליי, לחזקתי.

היה עצוב לראות השינויים - מקלאסי-חם ונשמה... למודרני-קר ומגושם.

והנה בכתבה, ממשיכים עם אותו קו מרושע:
"היה לנו ברור שאם אנחנו רוצים למשוך שוכרים, אנחנו חייבים לשדרג את הבניין - שלא חודש במשך שנים רבות", אומר נציג חברת ההשקעה.
לכן הרסנו את החלק הפנימי של כל הקומות במגדל... היה לי חשוב לקבל עסקה טובה".

למה "קו מרושע"?
כי כשמדובר בכסף... והרי כסף זה הכל בחיים... ובעל המניות חשוב יותר מהפועל במפעל וזכויות עובדים בסיסיות... אז ברור ש- "מארון הספרים המרשים - הכולל את כל כתבי שייקספיר, דיקנס ואפלטון", אוטוטו - "לא ישאר זכר".

כואב לי.
בתוך עמי אני יושב, ומתייסר.

"המדרגות שמובילות אל משרדו של ספרא עשויות שיש, שבו משובצים מאובנים של דגיגים".
נציג חברת ההשקעות הישראלי (IDB), לא התבייש לומר בזלזול:
"כש- HSBC מכרו לנו את הבניין, הם דרשו לשלב בחוזה סעיף שלפיו אם נהרוס את המדרגות האלה, נפקיד את הדגים המאובנים במשרד עורכי הדין שלהם. למה? יש דברים שאני לא שואל."

אפילו ל- HSBC, כך מסתבר, יש דברים חשובים יותר מכסף... עד שהיה חשוב להם לצרף לחוזה מכירת הבניין את הסעיף לשימור הדגים המאובנים.

לעומת ההתנהגות הבזוייה של הישראלים... אני זוכר שכשמר ספרא, כשמכר את הבנק (ב- 1999)... ידעו מקורבים לספר, שיש בחוזה פרטים שמטרתם שימור מרכיבים מסויימים במיוחדותו של הבנק ושמירה על זכויות עובדים מסויימות.

שנשמע בשורות טובות במהרה בימינו, בבריאות וברווחה... ושאזכה לראות  בקרוב את הספרים שלי, שוב מסודרים על מדפים (במקום איך שהם ארוזים, כעת, (בקרטונים), במחסן)... ויהי רצון שיהיה לי נחת לראות את הספרים של מר ספרא ז"ל, שוב, במקום של כבוד.

לענייננו,
מזל גם, שאחד הבניינים (מהארבעה המרכיבים את הבניין) מיועד לשימור... אחרת גם זה בטח היה נהרס ומוחרב, בלי למצמץ בכלל... הרי, כאמור, צריך להרוס כדי "לקבל עסקה טובה".

כמה ימים לפני פרסום הכתבה הנ"ל, התפרסמו שתי כתבות, באותו עיתון:
31 ליולי: "ניהול כושל, יהירות משכורות עתק והימורים: כך שרף דנקנר 17 מיליארד שקל מכספי הפנסיה והחסכונות. כל הכישלונות הניהוליים שהובילו להתדרדרות קבוצת האחזקות שבשליטת נוחי דנקנר"


מצב פיננסי חמור?
האם אנחנו לא מדברים על אותו דנקנר ואותה חברת IDB?
איך חברה עם מצב פיננסי כה חמור, מקבלת מימון של 400 מיליון דולר?
יולי 2012, ניו יורק: "נכסים ובניין השלימה קבלת המימון לבניין HSBC בכ-400 מ' ד'".

רפי ביסקר, יו"ר דירקטוריון נכסים ובניין, אמר היום: "קבלת מימון בהיקף של 400 מיליון דולר נעשית כשנתיים לאחר שהמגדל נרכש במחיר כולל של כ-350 מיליון דולר והיא מבטאת את מערכת הקשרים הטובה של קבוצת IDB עם המערכת הפיננסית הבינלאומית".

ומי מעניק את המתנה הזו של IDB???

"הבנק, אשר ידוע בניהול הסיכונים המוקפד שלו, הודה כי רשם הפסדי מסחר כתוצאה מאסטרטגיית גידור כושלת;... בשיחה עם האנליסטים רמז דיימון כי ישנם עובדים בבנק שעלולים לאבד את משרותיהם כתוצאה מההפסד".

האם "המערכת הפיננסית הבינלאומית" השתגעה, ועושה עסקים חסרי אחריות עם חברה במצב פיננסי כה חמור כמו IDB?

ומה על "האיש הקטן", העובד הפשוט והמסור??
מישהו לוקח אחריות, ש- "ישנם עובדים בבנק שעלולים לאבד את משרותיהם כתוצאה מההפסד".

איך יוצא, שלענק אחד, חשובים "מאובנים של דגיגים"... והאחרים, לא מנידים עפעף, ברומסם את העובדים – בני האדם העובדים למענם?!?!