מי אשם במלחמה? מי אשם בטבח הנורא? מי אשם על אלמנות, יתומים, פצועים, חטופים, הרוגים?
אולי אשמים אלה שמסיבות פוליטיות החליטו
להכיל את חמאס, להסדיר את שלטון חמאס ברצועה, מתוך שיקולים פוליטיים, שהתבררו כלא
נכונים.
אולי אשמים אלו שהתעלמו מפעולות טרור
בלתי פוסקות של חמאס, והסתפקו בהגנה פסיבית, מפני חדירה תת-קרקעית או ימית.
אולי אשמים אלו שזלזלו בשיגור רקטות
ובלוני תבערה, בלתי פוסקים, אשר הקדימו את הטבח.
אולי טעות חמורה לחשוב שחמאס מורתע.
אולי אלו שעשו את עצמם כלא יודעים מיהו
מנהיג חמאס, ששוחרר בעסקת שליט, ושהוא נשאר טרוריסט ידוע ומיליטנטי.
ואולי חמור מאוד שזלזלו בהתראות שכבר
שנה חמאס מתכונן באופנים שונים.
ובכלל, שמא האשמה היא גירוש גוש קטיף.
לכל אחד תיאוריה משלו, כל אחד מאשים
מישהו אחר. יקימו ועדת חקירה ויחליטו.
ואולי לא יצליחו להכריע.
לכן יש רעיון טוב יותר: כל מי שיודע
שהוא אשם, יקום ויכריז קבל עם ועדה שהוא אשם.
יפרסם זאת בכל אמצעי התקשורת.
יודיע ויבכה. ימכור כל רכושו כדי
לפצות קצת את הנפגעים. יתפטר מכל משרה
ציבורית.
לא נדרוש ממנו להתנהג כפי עשו בעם
ישראל בדורות קדמונים, שילבש בגדים קרועים, יגלה ממקום למקום בגשם ובשלג, יישן
בחוץ בשרב ובקור, יסתפק בפרוסת לחם ובמים שיתנו לו אנשים רחמנים.
לא. לא נדרוש ממנו.
אבל אולי בכל זאת יקומו האשמים, יאזרו חיל ויכריזו: ידינו שפכו את הדם
הזה. ואז תהיה להם כפרה מן השמים ומן
הארץ.
[פורסם בגליון 1457, עמוד 8, של השבועון "באהבה ובאמונה", פרשת
"אחרי-מות, כה ניסן ה'תשפ"ד]
