מחיר פּתי בֶּר בטעם שוקו בפתח תקווה: פער של 188% בין הזול ליקר

 

אני בדר"כ קונה את זה ב- "אושר עד" (ברקוד 7290000074153), שם המחיר הרגיל של המוצר הוא 8.90 ₪.  הבוקר, כשנכנסתי לקארפור, ראיתי שיש שם מבצע 2ב20 ובחרתי לקנות שם.  המחיר הרגיל לא עניין אותי ולא הסתכלתי.  בהגיעי לקופה התברר שהמבצע מתייחס לברקוד אחר... והזדעזעתי לראות שהמחיר שם עומד על 16.50 ₪!!! כמובן שביקשתי מיד זיכוי והשארתי את המוצר בחנות.

זה לא "סתם" יקר – זו הפקעת מחירים; וזה לא המחיר היקר ביותר ברשימה.  "רמי לוי בשכונה" מוכר את זה ב- 17.90 ₪... ובתחנות הדלק Yellow (בבעלות חברת "פז") המוצר נמכר ב- 19.90 ₪.  פער של 188% בין המחיר הזול ביותר למחיר היקר ביותר.  חברת "פז" היא גם הבעלים של "סופר חביב" – שם נמכר פתיבר בטעם שוקו ב- 15.90 ₪ בלבד.

לרשימת החנויות בהן ניתן לרכוש את המוצר, ולהשוואת המחירים... ראו באתר אפליקציית CHP (עליה אני ממליץ בחום).  האפליקציה מסייעת לא רק במציאת המחיר הזול ביותר... אלא גם מראה היכן ניתן בכלל למצוא את המוצר (אם לא אזל שם מהמלאי ומהמדף... ואם החברה לא עשתה מניפולציה שיווקית ומראה כאילו יש לה את המוצר בזול, אך הוא כלל לא במלאי (גם בזה כבר נתקלתי) ** וחשוב לציין שבעיה כזו זו בעיה בדיווח נתוני החברות השונות, ולא תקלה באפליקציה, שרק משקפת אותם).  נכון, לפעמים לא שווה לנסוע במיוחד, רחוק, רק כדי לקנות בזול... אבל ידע זה כח, ועם מידע נכון אפשר לחשוב ולהחליט נכון.

לקריאה נוספת: ראו בויקיפדיה אודות "פתי בר (בצרפתית: Petit Beurre; בעברית: "חמאה קטנה"), והביסקוויט (Biscuit) המקורי".

"כך נראית מערכת אשר איבדה את הבושה": הליכוד ומדינת ישראל 2004-2025

מאי 2004.  מיכאל רז-שטיינקריצר מפרסם את ספרו: "פרקליטות נגד יהדות: על סף תהום.  על שלטון הקליקות ובעיית הצדק במדינת ישראל.  הרשעות חפים מפשע: נזקים, השלכות, ותימוכין מהמקורות" (כתבת "ערוץ 7" ופרטים ב- "סימניה").

רז-שטיינקריצר מדבר על סדומישראליות (שם כותר באנגלית: "Israelism against Judaism"), מציע דרכים תיקון... ומזכיר ל- "עם ישראל" את תפקידו עלי-אדמות:

"חוקי הקיום של העם היהודי מתבססים ותלויים בעשיית צדק.  "צדק צדק תרדוף, למעם תחיה וירשת את הארץ" (דברים יט יט).  ועוד נאמר: "דין אחד לכולם לגר ולתושב" – "לא תעשו עול במשפט".  הפרת חוזי התורה שבה ניתנה לנו הזכות להתגורר בארץ ישראל הביאה לחורבן וגלות פעמיים.  אם חפצי חיים אנו, חובה עלינו לסלק מהממסד את המזיקים ההורסים כל חלקה טובה בגין אי-פיקוח הכנסת על מעלליהם.  העם חייב לדרוש מחברי הכנסת, לבחור מבקרים מטעמו על אותם גופים, שבהיעדר פיקוח יעיל הביאו לאסונות רבים".

הספר פורסם ב- 2004.  הבעיות היו ידועות.  "הכתובת הייתה על הקיר".  מה עשו חברי "הליכוד"? כיצד פעלו אז לצמצום הנזקים ולחיזוק הצדק, השלום  והבטחון לעם ישראל? אה... הם היו עסוקים בקידום חיסול ההתיישבות היהודית ב- 26 ישובי גוש קטיף וצפון השומרון, ופינוי כ- 9,280 האזרחים שגרו שם עשרות שנים... שם היה ביתם.

"בסתירה לאמונתם ובניגוד לתכנית חייהם, בלב רותח ובנפש עגומה..." חלק ח: אחרית דבר - המדינה והמפונים (מתוך הדו"ח הסופי של ועדת החקירה הממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש קטיף וצפון השומרון.  יוני 2010).

אפריל 2021: אסון מירון

מאי 2021: פרעות תשפ"א

אוגוסט 2022.  בצלאל סמוטריץ' (כיום שר האוצר): "שנים היינו בשלטון ולא באמת שלטנו.  לא תיקנו את מה שדרוש תיקון ולציבור יש ציפייה לממשלת ימין אמיתית שתתקן את מה שצריך לתקן, תיישם את ערכי המחנה הלאומי כתוכנית עבודה בכל תחומי החיים" (ערוץ 7)... והזהרנו פה ממה שקיווינו שלא יקרה.

אוקטובר 2023: פלישת חמאס לישראל וטבח ה- 7 באוקטובר

מרץ 2024.  ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון מפרסמת את מסקנותיה.  "בדוח הוועדה על בנימין נתניהו, שכיהן כראש הממשלה בעת האסון, הטילה הוועדה אחריות אישית.  היא ציינה כי נתניהו ידע, או לכל הפחות היה עליו לדעת, על הטיפול הלקוי באתר קבר הרשב"י ועל הסיכונים שטמונים בכך למבקרים במקום והיה עליו לפעול לתיקון הדברים.  בנוגע לטענתו כי לא ידע על הליקויים באתר קבר הרשב"י קבעה הוועדה כי "רה"מ ידע שאתר קבר הרשב"י מטופל במשך שנים טיפול לקוי, ושהליקויים עלולים ליצור סיכון להמוני המשתתפים בהילולה שנערכת במקום בל"ג בעומר. אין לקבל את טענת נתניהו לפיה 'לא תפסו אותו בדש המעיל'" (ויקיפדיה)

דצמבר 2025.  "לוין בדרך ללא מוצא".  אחרי עשרות שנים של הפקרות "בכל תחומי החיים"... וכשהמצב הולך ונעשה יותר ויותר גרוע... שר המשפטים וחבריו עדיין מסרבים לקחת אחריות למחדליהם.  "למתקפות על השופטים ולהאשמות בשחיתות הוא צירף הפעם גם את המשטרה: "פעולות חקירה בסיסיות לא נעשו, עדי מפתח לא נחקרו" (Ynet).

"כָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל" / "כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ"

יריב לוין (שר המשפטים) כאילו על הקואליציה בה הוא חבר:

"כך נראית מערכת אשר איבדה את הבושה, אשר יודעת שריחות השחיתות והאיפה ואיפה עולים ממנה, ואשר נאחזת נואשות בשררה ובכוח גם במחיר אובדן מוחלט של אמון הציבור בה ובראשיה. האחראים למחדל ולטיוח לא יוכלו להסתתר לנצח מאחורי גלימות השופטים, וכאשר האמת תיחשף, הם לא יוכלו לומר 'לא ידענו'" (Ynet).

אסון רודף אסון.  הליכוד וחברי הקואליציה הביאו אותנו עד הלום (תרתי משמע), תוך השחתת כל דרך תיקון.  במקום להקים וועדת חקירה ממלכתית לפלישת חמאס... הם עסוקים בסגירת תחנת הרדיו גלי צה"ל.  הבעיה היא שגם לאופוזיציה אין תכנית שיקום.‎  מה שקרה וקורה פה, זה נזק לדורות!

הציבור משווע לעובדי ציבור ונבחרים שיתנו דוגמא אישית-חיובית בסגנון הדיבור, בתוכן, ובמעשה.‎

בפסקת הסיום של מאמרו: "אחריות העם למעשי מנהיגיו" (עם ההקשר המקראי), כתב ד"ר איתמר ורהפטיג מהפקולטה למשפטים באוני' בר אילן:

"עם שמסכים למהלכים של מנהיגיו נושא גם באחריות על מהלכים אלה ואינו יכול להשתמט בטענה כי הוא לא יזם, לא עשה בפועל וכיוצא בזה.  הסכמתו בשתיקה, או אי-התנגדותו, עושה אותו לשותף למעשה או למחדל... הדברים אמורים לא רק בעם ישראל, אלא בכל עם וציבור, מאז ועד ימינו".

חובה על כל אדם הגון, להשמיע קול מחאה.  "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה" (משנה אבות ב טז)

יחסי אחים: "היה בידם למחות ולא מיחו"

 בהמשך ל- "יחסי אחים: בין וַיִּשְׁלַח ל- וַיֵּשֶׁב" (2020)

פרשת וישב, בראשית לז כג-לו, לט א: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.  וַיִּקָּחֻהוּ (ראו להלן הערה 1) וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם.  וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד... וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו... לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.  וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים (ראו להלן הערה 2) סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ (ראו להלן הערה 3) וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה... וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים... וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה".

רש"ר הירש (לז כה): ... ומכיון שמשמע המלים בפסוק כח מורה בהחלט שהסוחרים המדינים – לא האחים – משכו את יוסף מן הבור, והם שמכרוהו לישמעאלים, - הרי הדעת נוטה לפירוש זה.  האחים ביקשו למכור את יוסף לישמעאלים, אך הסוחרים הקדימו אותם, משכו את יוסף מן הבור, ומכרוהו לישמעאלים... אך למרות זה נתלית המכירה בצואר האחים, שכן היא נעשתה ברוחם ובהסכמתם האילמת.  היה בידם למחות ולא מיחו ועכבו.

 

הערה 1 > רש"ר הירש: ויקחהו כתוב רק אחרי הפשטת הכתונת, הוא לא גילה התנגדות – רק בתחנונים ביקש לרכך את לבם, כפי שנראה להלן (מב כא): "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת".

הערה 2 > רש"י: ויעברו אנשים מדינים.  זו היא שיירה אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה.

הערה 3 > רש"י: וימשכו בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים, והישמעאלים למדינים, והמדינים למצרים.

בעקבות מדבקה ישנה של סטימצקי

 מדבקה שנמצאה בספר שהתגלגל לידי

... עיינתי אודות "סטימצקי" (ויקיפדיה).  מצד אחד ציינו השנה (2025) בחברת סטימצקי 100 שנה ליסוד החברה (שאגב, מאז אוקטובר 2006 איננה בבעלות משפחת סטימצקי) – 100 שנה לפתיחת החנות הראשונה של יחזקאל סטימצקי (1900-1983) בירושלים ב- 1925... אך מצד שני גם כתוב ש"בשנת 1920 עלה לארץ ישראל צבי סטימצקי (1875-1962) והקים בה חנות לספרים בתל אביב".  כלומר, החנות הראשונה שנפתחה על ידי מי מבני משפחת סטימצקי, נפתחה ב- 1920, ולא ב- 1925.  במאמר לא כתוב שבאיזשהו שלב איחדו בני המשפחה כוחות והקימו יחד את החברה המוכרת לנו כיום.  בערך "סטימצקי" אמנם כתוב: "מייסדים: צבי סטימצקי, יחזקאל סטימצקי"; אך בערך על "יחזקאל סטימצקי" כתוב "מייסד רשת חנויות הספרים סטימצקי", ללא אזכורו של צבי.  אם צבי ויחזקאל נהיו שותפים והתאחדו מתישהו, מדוע לא ציינו 100 שנה לחברה בשנת 2020?  בשנת 1925, היה צבי בן 50 ויחזקאל בן 25.

צבי הרש צדוק (ע"פ GENI וע"פ כיתוב מצבתו) הגיע לחוף יפו עם אשתו שרה ושני ילדים, באניה "מחמודיה" (לעיתים מופיע "מחמודיא"), ב- 14 לנובמבר 1920.

האזכור המוקדם ביותר שמצאתי עליו בארץ, בפרוייקט "עיתונות יהודית-היסטורית", מופיע  בעיתון "העולם", 13 לאפריל 1923

דבר, 21 לאוקטובר 1925

מודעה מעניינת (להלן): "... הנני מודיע בזה לקהל הנכבד, כי לא היה אף פעם ואין גם עכשו שום קשר בין הפירמה החדשה "סטימצקי" ובין הפירמה שלי... ונא לא לערבב את שתי הפירמות.  בכבוד רב צְבִי סְטֵימַצְקִי".  מודעות שכאלה התפרסמו באפריל 1928, ביולי 1929, ובאפריל-מאי-יוני 1931.

דבר, 12 ליולי 1929

הארץ, 1 לאפריל 1931

הארץ, 1 ליוני 1931

הפרסום העסקי האחרון של צבי בעיתונות, היה לכאורה ב- 1934, כשצבי בן 59.

צבי נפטר בגיל 86, באוקטובר 1962.  זו מודעת האבל היחידה שמצאתי.  יהי זכרו ברוך.

צָרִיךְ לִנְהֹג כָּבוֹד בַּחֻמָּשׁ

 

אין להניח את החומש במקום לא מכובד.

אין לשבת על שולחן, כסא או ספה שחומש מונח עליהם.

אין להניח על החומש ספרים ומחברות.

אין להפוך חומש על פניו, ואם נמצא הפוך יש להניחו כראוי.

אין להניח את החומש פתוח ולצאת החוצה.

אין לקפל את דפי החומש.

אין לכתוב בחומש.

אין להשתמש בחומש שלא לצורך-לימוד, כגון: להעמידו להגנה מפני השמש.

אין להניח בחומש שום דבר למשמרת.

חומש שנקרע יש למסור אותו לבית הכנסת לגניזה.

(מקור: אינו ידוע)

לקריאה נוספת:

-         כבוד הספרים והלומדים (אוגוסט 2022)

ארבעה שיעורים "על היחס שבין תורה לעבודה" / הרב אילעאי עופרן (2024)

 שיעור 1: ״יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ״ (41:06 דקות)

שיעור 2: ״המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול דרך ארץ״  (43:09 דקות)

שיעור 3: ״הנהג בהם מנהג דרך ארץ״ - מחלוקת ר׳ ישמעאל ורשב״י״  (46:25 דקות)

שיעור 4: ״שתי הלכות ביום״  (45:20 דקות)

זנלכל-יכין: קטע לא ברור

 הסיפור התחיל כשרציתי לבקר ב- "מחלבות רמת הגולן", באזור התעשייה קצרין (מיקום ו- Street View).  הייתי באיזור ורציתי לראות את המקום ולהתרשם מתהליך ייצור החלב.  לא חשבתי על "מרכז מבקרים" אלא רק על מישהו אחראי שם, שיהיה זמין, בתיאום מראש, ויוכל לתת סקירה מוחשית LIVE.

כתבתי להם אימייל (כך למדתי שהמחלבה בבעלות "זנלכל").  תשובתם הייתה: "שלום רב, אנו מודים לך על פנייך לחברתנו ושמחים כי חשבת על מפעלינו.  המפעל אינו עורך סיורים ועל כן לא ניתן לתאם ביקור".  הוספתי ושאלתי: "יש לכם אולי איזשהו מפעל אחר, שמוצריו מוכרים לציבור... שאפשר לבקר בו ולקבל סקירה על תהליך היצור (כמו מפעל השימורים "יכין" באזור התעשייה אלון תבור)?" (מיקום ו- Street View).  תשובה (קצת מוזרה): "לא משהו שאנו יודעים".  השבתי: "תודה.  חבל."

מה שכן... ראוי לציון לשבח, עמוד ה- "צור קשר" שלהם, הכולל גם כתובת אימייל קלאסית (ומענה ראשוני מהיר), וגם מספר טלפון חינם 1800.  יפה מאוד.  ראוי שכל גוף פרטי, ציבורי, ובוודאי ממשלתי יאפשר לציבור ליצור איתו קשר באמצעים הללו.

כתבתי להם ביום שני בערב.  קיבלתי מענה ב- 0748 בבוקר יום שלישי.  יפה.

בהמשך, כשהתעקשתי, בנימוס, אולי בכל זאת אוכל לבקר ולהתרשם מהמפעל: "יש לכם היסטוריה מעניינת, ומפעל מרשים, ואני הקטן מבקש הצצה.  אני רואה אונליין שב- 2015 נערך סיור "לעיתונאים ובלוגרים" במפעל "יכין" באזור התעשייה אלון תבור (הנה סקירה אחת, ואחת אחרת)... – על כך כבר לא קיבלתי כל מענה.

גם התעניינתי למקור השם "זנלכל" (Sanlakol): למה עם S ולא עם Z? מי הגה את השם? האם יש מסמך מקורי-נוסטלגי שאפשר לראות? בויקיפדיה כתוב שהשם בהשראת המילים "הַזָּן אֶת הַכֹּל" מברכת המזון... אולם אם ההשראה והמקור בברכת המזון... אז נראה לי שנכון יותר לנסח זאת ולדייק ש- "מקור השם "זנלכל" הוא ככל הנראה במילים: "זָן (וּמְפַרְנֵס) לַכֹּל" (המופיעות בפסקה הראשונה של הברכה).  ועל שום מה השם "יכין"? – גם על כך, באופן תמוה, לא זכיתי למענה.

"זנלכל" בפרוייקט "עיתונות יהודית היסטורית"

ברכת שנה טובה [לשנת תש"ז] (העולם 24.9.1946)

תערוכה של שמורים מתוצרת הארץ (הגה, 26.11.1946)

מתוך "תעשית השימורים בארץ ובעיותיה" (הארץ, 4.12.1946)

בית החרושת הראשון לשימורים בארץ — "עסיס" — נוסד בשנת 1929, "פרימן" הוקם בשנת 1934 והוא התחיל בייצור שימורי־דגים, כבר לפני המלחמה.  בימי המלחמה נוסדו עוד מפעלים כגון: "שימורי ארץ־ישראל", "זנלכל", "יכין" וכן שלשת המפעלים הגדולים בקיבוצים, "אשד", "גת", ו"רימון".

רימון - סימני דרך / סרטו של מוטק'ה קשת, גבעת ברנר 1980

ברכת מזל טוב (הבקר, 4.4.1949)

ברכת מזל טוב חמה ולבבית לסבא מר אליהו פרומצ'נקו ולאבא ד"ר יעקב פרומצ'נקו להולדת הנכד-הבן.  תזכו לגדלו לבן ראוי למסורת אבותיו.  הנהלת "זנלכל" בע"מ, דב שינפלד.

תמונה של דב שינפלד (1910-1967), ניתן לראות ב "אוצרות".

מזל טוב להולדת הבן (חרות, 20.1.1952)

ע"פ ויקיפדיה:

-         ב- 1986 עברה החברה ממפעלה בחיפה לאזור התעשייה אלון תבור.

-         ב- 1992 נקלעה חברת "יכין" לקשיים כלכליים ונמכרה לאיש העסקים סמי שמעון.

-         ב- 1998 רכשה "זנלכל" את פעילותה של "יכין" בתחום שימורי המזון, ו"זנלכל" הפכה את המותג "יכין" למותג העיקרי והרחב שלהם.

-         חברות בנות: יכין-חק"ל.

בכתבה "מפעל, חיים: סיפורה של הכלכלה הישראלית" (ישראל היום, 2020), אין שום אזכור לשם "זנלכל".  יו"ר חברת "יכין" קובי שינפלד, מספר ש- "יכין היא אחת מחברות תעשיות המזון הוותיקות והגדולות ביותר בישראל.  החברה, שהוקמה ב־1927, ייצרה בעיקר לפתני הדר ופירות אחרים, והתוצרת יועדה ליצוא לאנגליה.  דב שינפלד, אבי, הצטרף לחברה בשנות ה־40 כשותף של חברת עלית, ובשנת 1947 רכש את החברה".

חבל שהדברים הללו, אודות ההיסטוריה המיוחדת, המעניינת, והעשירה הזו, לא מופיעים ב- "אודות יכין" באתר החברה, אוטוטו 100 שנה לחברה.  מעניין שהלוגו המפורסם לא מופיע בויקיפדיה אודות "זנלכל"; אלא דווקא בויקיפדיה אודות "יכין-חק"ל", שאיננה לכאורה יצרנית השימורים, כנ"ל.

עוד בפרוייקט "עיתונות יהודית היסטורית", מצאתי מודעה מינואר 1969 (מעריב), שהזכירה לי את מרכז הקניות "יכין Y סנטר" בפתח תקווה (מיקום ו- Street View):

דרושים באופן דחוף מלגזנים (ייליסטים).  נא לפנות לביח"ר יכין חברה לתעשית שימורים בע"מ פתח תקווה ליד בית חולים בילינסון.

בעמוד ה- "צור קשר" של החברה המנהלת של מרכז הקניות כתבו: "נשמח לעמוד לרשותך בכל שאלה או בקשה".  כתבתי להם, תהיתי מדוע הם לא מציינים שבעבר עמד שם המפעל הידוע, על עברו המפואר?  אך גם משם לא קיבלתי כל מענה.

ע"פ תקנון האתר ומדיניות הפרטיות נראה שהמקום בבעלות "קבוצת יכין ו/או חברות בנות ו/או חברות קשורות"... ושם מצאתי כתובת אימייל עם סיומת: yakhin.co.il – הכתובה באופן שונה מכתובת אתר חברת השימורים: yachin.co.il.  כך גיליתי שמדובר באתר של "קבוצת יכין" שבאודותיה גם כתוב: "יכין נוסדה בשנת 1927", כמו שמספר קובי שינפלד בכתבה כנ"ל... אך בעמוד ה- "צור קשר" כתוב בהדגשה:

קבוצת יכין אינה קשורה למותג השימורים והתרכיזים "יכין".  לפניות מסוג זה יש לפנות לחברת "זנלכל".

מאוד מבלבל!

בהודעה/כתבה ב- "גלובס" (אוגוסט 1998) נכתב: "חברת זנלכל, הפועלת בתחום היצירים והרכזים, חתמה על הסכם מיזוג עם קבוצת יכין תעשיות...".

קשורים? לא קשורים? אולי הם נפרדו מאז, שוב?

התקשרתי ל- "קבוצת יכין" (מספר רגיל.  לא 1800 חינם).  במרכזיה (0) לא היה מענה.  בשלוחת ההנהלה (7) ענתה לי אשה שלא הזדהתה (למרות שהתעניינתי: עם מי אני מדבר).  שאלתי מדוע הם לא כותבים ב- "אודות" מרכז הקניות, גם אודות בית החרושת "יכין" שהיה שם בעבר, שעל-שמו שם מרכז הקניות? האשה שנהייתה חסרת סבלנות אמרה: "אני לא יודעת אם היה שם מפעל או פרדס... וזה לא רלבנטי".  פה היא הצליחה לבלבל אותי, והתחלתי לגמגם.  אם אני שואל... אז זה רלבנטי...; מדוע לא לציין שמרכז הקניות ממוקם על שטח שהיה פעם פרדס (הזמנים משתנים [ולא שאני מסכים עם זה]... והרשויות המירו את יעוד הקרקע מחקלאי למסחרי, כמו בשטחים נרחבים ביותר בפתח תקווה בפרט, ובארץ בכלל) או לציין שהיה שם פעם מפעל שימורים מפורסם, בעל אותו שם; למה להסתיר מידע על כך? ממה נובע קשר השתיקה, לכאורה?

מוזר מאוד.  חבל.  מזמן לא נתקלתי בחווייה כ"כ חריגה.

 

לקריאה נוספת:

-         לוגו (ויקיפדיה).  מה מקור המילה ״לוגו״ (אאא), ועוד מאמרי "לוגו" באתר אאא הנהדר.

-         "קניאל תעשיות פח" היה עוד בית חרושת ידוע בפתח תקווה.  היה ממוקם בזמנו לא רחוק מ- "יכין".  (מיקום ו- Street View, הופקדה תוכנית "מתחם קניאל" (2023), סרטון)