יום חמישי, 20 בספטמבר 2012

חוויית קיץ. 1999



ב- 0745 יצאתי, עמוס בתוך Van לבן של מחנה הקיץ, לשתי נקודות איסוף ספרים, עבור הספריה.

ב- 1000 עברתי את ה- GWB... ונסעתי מערבה על כביש80.
ב- 1100 הגעתי ל- Toll... ו- "ברוכים הבאים לפנסילבניה".
Exit 52 צפונה ל- Rt. 209 ואח"כ Rt. 402... וב- 1200 הגעתי ל- Rt. 6, שתוך 15 דקות הביא אותי ל- Honesdale.
בחרתי את הדרך הזו, מתוך כמה אפשרויות, בגלל הנוף עוצר הנשימה.

הגעתי למסקנה שתחושות ורגשות הם תמיד אינסופיים! אי אפשר לצמצמם למילים.  אז מכיוון שאני לא יכול לתאר כלום... אנסה, קצת, לתאר מה שראו עיניי ועל מה חשבתי...

שני הכבישים (209 ו- 402) עוברים במקבצי יישובים קטנים; בתים בודדים ובמין כפרים.  יערות אינסופיים, אגמים, וכבישים מתפתלים על הגבעות וההרים.

עבורי — זה כמו בסרטים; עבור האנשים שחיים שם, בטבע, העיר הגדולה זה כמו בסרטים.

ב- Honesdale עצרתי במרחב המוכר, משנים קודמות.  נכנסתי ל- K-mart לתת פילם לפיתוח.  נכנסתי לשירותים, והמשכתי למחנה.

ב- 1300 נכנסתי ל- "כפר".  נאמר לי שבין 1400 ל- 1500 יגיע מנהל המחנה.
בינתיים פגשתי במנהל המחסן והלוגיסטיקה וילדיו, שבאו לסדר את מעונם.  קיבלתי צרור מפתחות, ובהם מפתח ל- Golf cart.  העונה לא התחילה, והמקום עדיין שליו ושקט.  טיילתי, הסתובבתי, שאפתי, הבטתי והאזנתי לקולות החדשים והמחודשים.  כמעט צרחתי ת ע נ ו ג... ומחאתי כפיים בסיפוק בכל פעם שראיתי משהו מוכר.  אכן אין-סוף...

כיוון שהמחנה עדיין ריק מאדם... החיות, שזה להן ביתן הטבעי, עדיין מרשות לעצמן לטייל להנאתן, וללא דאגה מבני האדם המטרידים.  ממש לידי, ראיתי שתי איילות, רקון אחד, שתי ארנבות חומות, Chipmunk – חיה קטנה וחמודה בגווני חום, עם פסים; שנראית ממשפחת הסנאים... קטנה וזריזה ביותר.  וכמובן, עוד כלמיני ציפורים.

מזג האוויר נפלא.  מעונן חלקית, אבל "10".
לאחר הסיור הראשוני במחנה, לקחתי את הרכב ונסעתי ל- Hancock, NY.
התעכבתי כ- 10 דקות ליד מכונת המיחזור, להכניס כ- 150 פחיות ריקות מהעונה שעברה.  קיבלתי עליהן 7 דולר ו- 90 סנט.  עשיתי קניות ב- 14$, ושילמתי רק 7.90$.  חזרתי למחנה ואכלתי משהו.

עם ה- Ground Caretaker מעולם לא הסתדרתי.  האיש הקשוח גר במקום כל ימות השנה ושומר על המקום, עם אשתו, ילדיו ונכדיו.  בדר"כ אנחנו לא מסתדרים; יש איזושהי מתיחות בינינו, לעיתים מידיי קרובות.
אך הפעם, כשראה אותי, לבד, ככה מסתובב בחוסר מעש... הציע לי להצטרך לבנו, אשתו והילדים, לשייט בסירת-מנוע באגם, ולדוג דגים.  הצטרפתי.  אנשים נחמדים.  התפעלתי לראות את הילדים, כבני 4-5... דגים דגים.

1945 - מי האגם נראו כמו מראה נקיה להפליא... ואנחנו פשוט שטנו במהירות בתוך התמונה הזו, כמו שרואים רק בסרטים. מדהים!  אני קצת מקנא באלה שחיים פה; איזה שקט, נוף, חיות וכו'.  ה- Caretaker סיפר שבחורף, האגם קופא, וכדי לדוג, הוא קודח חור ("כמו בסרטים") בשכבת הקרח על פני האגם.  הקרח עלול להגיע לעובי של 45 ס"מ. וואוו.
2130 – ראינו שקיעה יפה וחזרנו לחוף.

2330 – שכבתי לישון.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה