דבר תורה לפרשת "קרח", ה'תשע"ד

מתוך ״ספר הפרשיות״ / אליהו כי טוב, לפרשת ״קרח״:

״אם ראית דור דעה שאין כמותו בכל הדורות שנפל בשטות זו; אם ראית שהאריכה תורה בסיפור המעשה הזה ונתנה לו סדר מלא – אל תאמר שבאו הכתובים לספר בגנותם של ישראל חס ושלום, לא.  שאין תורה קרויה בשמה אלא על שם הוראת חכמה ודעת תבונות שבה בלבד, שילמד כל אדם בכל הדורות לידע את דרך האמת וילך בה, ויכיר את דרך הטעות ויישמר מפניה.

כשגאל ה׳ את עמו, הוציאם ממצרים ועשאם לגוי בפני עצמו – לא בשביל להוסיף עוד אומה למשפחת שבעים אומות עשה כן, צבא כשאר הצבאות של עמים אחרים, אלא בשביל לעשותם צבאותיו – צבאות ה׳, בשביל כך גאלם.  אף הוא עשאם חטיבה אחת בעולם, גוי שונה מכל הגוים, צבא מיוחד במינו שיעודו אחד – לשנות פני תבל כולה עד אשר יכירו וידעו כל באי עולם כי ה׳ הוא האלקים לבדו עליון לכל ממלכות הארץ״.

הפטרת פרשת ״קרח״, מתחילה בספר שמואל א׳, פרק י״א פסוק י״ד.

כשקוראים הפסוקים הראשונים בפרק, מבינים את הרקע להמלכת שאול.

"וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ, וַיְשַׁלַּח בְּכָל-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל... וַיִּפֹּל פַּחַד-ה' עַל-הָעָם, וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד" (פסוק ז׳).

מלבי״ם:  ״צמד בקר וינתחהו – ויורה להם בזה גם כן למוד השכל שכמו שלא יחול רוח חיים בגוף החי רק בהיות אבריו שלמים ודבוקים איש אל אחיו, לא כן כשיתנתח לגזרים יהיה לנבלה ולא יחיה עוד.  כן לא תחול רוח גבורה וחיי העם המדינים רק בהיותם צמודים יחד ואִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, יַעְזֹרוּ מכל צר הצורר על אחד מאיבריהם, לא כן אם יתפרדו הם כנתחי הבקר... על זה אמר ויצאו כאיש אחד כי השכילו מוסרו ונתחברו כאילו כולם אברי איש אחד אשר ירגיש כל אבר הפרטי בצרת הגויה כולה״.

מצודת דוד:  ״כאיש אחד - במהירות רב ובהסכמה אחת״.

משנה:  אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כ"ט): "ה' עז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".

לקריאה נוספת:

השלום בתורת החסידות ("דעת")