בדו"ח (צבעוני ותקדימי), מציגה ראשת המועצה - ליזי דלריצ'ה - לתושבי
גני תקווה את "כל המידע
על הנעשה ביישוב בשנה האחרונה" (ראו קישור לדו"ח באתר המועצה).
בפתח הדברים, מצהירה ראשת המועצה על
מציאות(?!) שרבים מהתושבים (עדיין) לא מכירים:
"מועצת גני תקווה ואני כעומדת בראשה רואים את עצמנו מחויבים לכם,
התושבים, ורואים בעבודתנו שליחות ציבורית לכל דבר וענין: אנו מחויבים לשרות יעיל, איכותי,
מהימן, הוגן וללא משוא פנים. לשם כך הטמעתי
בקרב עובדי המועצה את תודעת השירות, הכוללת חווית שירות, רמת שירות גבוהה, מודעות אישית
וראיית התושב כלקוח לכל דבר ועניין".
בעיניי רבים מתושבי גני תקווה ההצהרה הזו נראית כחלום רחוק.
הנה תמונה שצולמה היום (22.1.2015), בשכונתנו – מיכל איסוף נייר מלא לגמרי:
... ולא בפעם הראשונה.
הנה שתי תמונות שצולמה בעבר: מחזורית איסוף בקבוקי הפלסטיק מתחננת
לריקון ומתקן קרטונים:
כשפנינו בעבר למועצה (מוקד, מנכ"ל המועצה, שפ"ע)...
נענינו, בתירוצים שונים, ביניהם... שהבעיה בה נתקלות משאיות האיסוף, היא שרכבים
עומדים במקומות האסורים לחניה, וחוסמים גישה.
בעבר, בעניין אחר, פנינו למועצה וביקשנו שתהיה אכיפה איכותית, ואפילו
התעניינו האם דו"חות אכן ניתנים לעבריינים, ובאיזו תדירות, והאם יש מעקב אחרי
עבריינים מועדים. ביקשנו, במקרה הצורך,
החמרה באכיפה... כדי שניקיון וסדר ישררו בשכונתנו ויהיו מנת חלקנו... ולא הפקרות
ועבריינות. באחת ההזדמנויות נעננו, שהמועצה אוכפת "רק במקרה של סכנת חיים", ולא
בשגרה (במילים האלה ממש). לא רק שלא חל
שינוי מהותי, או לא חל שינוי כלל... אלא מידע שהועבר לגורמים בלשכת ראשת המועצה
"דלפו" לשטח והגיעו לידי העבריינים, שהתעמתו עם האזרחים הטובים
שהתלוננו.
ההדלפה הייתה מעשה בזוי הראוי לכל גינוי; כך לא יעשה במוקם המתיימר למתן
שרות יעיל, איכותי, מהימן, הוגן וללא משוא
פנים, הכולל תודעת שירות ברמה גבוהה, מודעות אישית וראיית התושב כלקוח לכל דבר ועניין!!!
לא יתכן שעקב קומץ עבריינים, מאות תושבים יסבלו מהזנחה ולכלוך.
... ואם התירוץ על עבריינים לא עבד... אז היה תירוץ תורן אחר, שעקב
פקיעת חוזה על החברה הקבלנית, הפינוי מתעקב.
אם מישהו באמת מעוניין להיות קשוב לתושבים... הייתי מציע לגב' דלריצ'ה ליישם
שני צעדים פשוטים וקלים ליישום:
בנוגע לעברייני החניה... ועקב מצוקת החניה בשכונתנו;
אולי אין מקום לאסור חניה היכן שממוקמים מיכלי המיחזור, אלא להציב
שילוט בולט (כולל ליווי באכיפה איכותית, מקצועית ובוגרת)... מתי חל יום הפינוי,
ובכך לאשר חניה, בכל יום וזמן אחר.
בנוגע לפקיעת חוזה מול החברה הקבלנית;
מן הסתם מועד פקיעת החוזה ידוע מראש; ראוי ורצוי להתארגן מראש, כדי
שהתושבים לא יפגעו, והשירות ימשך ללא תקלות.
יש עוד לא מעט לעשות, אך זה תהליך שחייב להיות מובל ע"י המועצה;
מדובר גם בתהליך חינוכי שחייב להיות מוטמע בין התושבים. זה פרוייקט שחייב היה להתחיל לפני שנים...
ונראה שעדיין מתעכב, עקב התנערות עקבית וחוסר רצון לפעול, ברצינות ובאחריות אמיתיים וכנים.
בענייני איכות הסביבה ואחריות... כדאי למועצה גם ללמוד מהערים השכנות
קרית אונו ופתח תקווה, בהן פרוייקט המיחזור חי ובועט, בצורה טובה; כשבקרית אונו
(הוותיקה יותר בפרוייקט הירוק) ניתן למצוא מיכלי מיחזור גם לפסולת רטובה, שקיות,
זכוכית, מתכת.
ונושא אחרון, לעת עתה, לתשומת-לב גב' ליזי... בנושא אחריות ציבורית;
בשנים האחרונות, נראה שרשויות החוק והאכיפה מדירות עצמן, כאילו בכוונה,
מאיזורים מסויימים ביישוב, בפורים (כולל כמה ימים לפני ואחרי החג). נאמר לנו בעבר שיש "שוטר קהילתי",
אולם נראה שהוא לא כ"כ פעיל בפורים... כאשר עשרות צעירים מתגודדים להם, במשך שעות
רבות, ומפוצצים "צעצועים מסוכנים", נפצים וחזיזים למיניהן, באחד הצירים
והככרות הראשיים בישוב.
כ- "ספק מקומי" בעבר, מי כמוני יודע את ההתלהבות סביב נושא הצעצועים המסוכנים; כמוכר, כקונה, כמפוצץ, וכצופה. אבל, על הרשות המקומית, שאמורה
לדאוג לתושבים, כולל אנשים מבוגרים, ילדים, ואפילו בעלי חיים... מטרד הרעש
הוא בלתי נסבל. בשנה שעברה, הגיעו שוטרים
כמה פעמים, אבל החבר'ה הצעירים עשו צחוק מאנשי החוק, והמסיבה נמשכה עד לשעות
מאוחרות.
ראוי ונכון, שגורמי סדר ואכיפה ישהו במקום כל זמן שידרש, כדי לאפשר חיים
תקין.
לסיכום:
היחס שקיבלו תושבים בשכונה מסויימת, של גני תקווה, במשך שנים רבות...
היה יחס של זלזול מתמיד ומתמשך. נציגי המועצה
הקפידו, כבר מתוך הרגל, להסיט את תשומת הלב מהאימפוטנציה של המחלקות השונות, ואולי
חוסר החשק לעבוד ולתת תמורה למשלמי המיסים... ורק אמרו שהתושבים אשמים במצב (ניקיון,
חניה, ועוד).
קישור לרשומה הזו, אני מתכוון, בלי נדר, להעביר ללשכת ראש המועצה...
ואם אקבל מענה מתאים, אשמח לשתף (להלן בתגובות).
כמובן, שראש המועצה או מי מטעמה יוכל להגיב ישירות.
... אבל המבחן האמיתי יהיה בשטח, ועל כך נדווח, בלי נדר, בהמשך.
