"... הגשמת ההרמוניה
העליונה של השלום נמסרה כאן מידי ה' דוקא לאותה רוח ולאותה פעילות שחדלי מעש, חסרי
מחשבה ושכחי חובה – המתעטפים באיצטלא של "רודפי שלום" – אוהבים לקרוא לה
"הפרעה לשלום" ומגנים אותה בשל כך.
"שלום" הוא נכס יקר ואדם חייב להקריב לו את הכל, את כל זכויותיו
ואת כל נכסיו; אך לעולם אל יקריב לו את זכויותיהם של אחרים ולעולם אל יקריב לו את
זכויות הטוב והאמת האלוהית. שלום אמת בין
הבריות תלוי בשלום כולם עם ה'. מי שמעז
להיאבק עם אויבי הטוב והאמת האלוהית, הרי בעצם מאבקו זה הוא מלוחמי ברית השלום
בארץ. מי שכובש את פניו בקרקע למען השלום
המדומה עם הבריות ומניח להם לעורר מדנים עם ה', הרי בעצם אהבת השלום שלו הוא נעשה
חבר לאויבי ברית השלום בארץ. לא אדישות
ההמונים, אף לא דמעת הכאב שניגרה בחוסר מעש בפתח המשכן, אלא מעשהו האמיץ של פינחס
הוא שהציל את העם והשיב לו את השלום עם ה' ותורתו ועל ידי כך החזיר על כנו את
היסוד לשלום אמת".
(פירוש רש"ר הירש. פרשת "פינחס", במדבר כה, יב)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה