7 תובנות למורה מאת יאנוש קורצ'אק

7 תובנות למורה מאת יאנוש קורצ'אק

אהד נתנזן

היה זה יום אוגוסט חם, הדוקטור הזקן, הלא הוא יאנוש קורצ'אק, צעד בראש ילדיו להשמדה.  "מאתיים הילדים לא צעקו ולא בכו.  איש מהם לא נמלט, הם רק התרפקו על מורם ומחנכם שיגן עליהם.  אבני הרחוב בכו למראה תהלוכה זו" (מן הגטו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1974, עמ' 67). – מתוך אחת העדויות על פינוי בית היתומים. 

לא לחינם יש עדויות רבות לתהלוכה זו.  דמות זו של הדוקטור הזקן הייתה משמעותית ובעלת הדים רבים עוד בחייו.  דמות של רופא, מחנך ואדם גדול.

לנו, אנשי החינוך, יש הרבה מה ללמוד מדמות רבת הוד זו.  דברים רבים שאמר וכתב עוד רלוונטיים לימינו.  במאמר זה אסקור שבעה עקרונות של קורצ'אק שנותנים לנו הסתכלות רחבה של מחנך ואדם דגול שהבין ש"לתקן את העולם פירושו לתקן את החינוך".

1. היחס לעובדים ה"טכניים"

מה המשקל שאנו בבית החינוך נותנים למנקה, לשומר או לאב הבית? בבית היתומים היה מקובל העיקרון שכל העובדים נכללים בצוות החינוכי.  המנקה, הכובסת והשוער היו מוזמנים לישיבות הפדגוגיות.  יש לציין שהמעמד המכובד מצא את ביטויו בימי הכיבוש כאשר כל העובדים נשארו עד יומו האחרון של בית היתומים.

2. שותפות המנהל בעבודות ה"בזויות"

קורצ'אק מסביר מדוע הוא אסף את הכלים בתום הארוחות על אף שהוא גרם יותר נזק מאשר הועיל בכך.  הירידה ל"שטח" נתנה לו את המבט של ה"מלצר".  משם הוא רואה אלו צלחות שבורות, מה החסרון בשולחנות ועוד.  דברים שרואה המנהל כאשר הוא מתפקד בתפקידים אלו נותנים זווית ראייה ייחודית וכנה.  שכל אחד יעשה את הנמשל לעניינו.  כל זאת, בנוסף לגישתו העקרונית שכל התפקידים שווים.

3. זכות הילד לכבוד

אנו מטפטפים תמיד שהגדול חשוב מן הקטן.  לכן הילד תמיד רוצה להרגיש "גדול".  בתרבות שלנו המבוגר הוא הגדול החזק והילד הוא החלש, העוצמה נמצאת אצל המבוגר והילד הוא הכנוע.  המבוגרים דנים על הילדים: המחוקקים, המדינאים ואף אנשי החינוך; אך מי ישאל את הילד מה יש לו לומר? אנחנו אלה שדואגים לו, אנו אלה שיודעים מה שטוב בשבילו, אנו מצווים אותו ובעצם... אנו מזלזלים בו.  הילד הוא יישות בפני עצמה ולא רק מבוגר עתידי.  "הרעיון הכללי המוליך: הילד הוא אדם השווה בערכו לנו".

4. על בית הספר והתלמיד

רבות נכתב על בית הספר – אבל רק עבור המבוגרים.  לא כותבים על בית הספר עבור התלמידים והרי הם אלו שצריכים לחיות שם ולהסתדר! אולי אם התלמיד היה מכיר את תולדות בתי הספר: מה היה בעבר או מה יכול היה להיות, היה מעריך יותר את בית הספר שלו.

מכל מקום, יתרונות רבים יש לבית הספר ביחס לתלמיד אף שאינו תמיד מודה בכך.  בבית הספר הכול בשביל התלמיד: האולם, הכיסא והכיתה מיועדים לתלמיד.  שעת הלימודים של המורה מוקדשת לתלמיד והוא לא אמור לשמוע תשובות כגון "אין לי זמן אליך" או "אתה עוד קטן".

בנוסף, בית הספר מסדר את היום. יודעים הילדים לאן הם הולכים, מתי, מה קודם ומה אחר כך.  סדר זה עוזר לסדר הטוב ולרוגע הנפשי של הילד.

התלמיד אוהב חופשים וחגים, אוהב כששולחים אותו הביתה מוקדם, אבל, בגילוי לב, הוא יודה שהוא רוצה להיות תלמיד ולא משהו אחר.

5. הכול טמון ברצון... או שלא

לפעמים אנו כהורים אומרים לילד "כנראה שלא רצית מספיק".  לצערנו, לא תמיד זה נכון, לפעמים הוא רוצה ובאמת איננו יכול.  לפעמים אנו טוענים שהוא מוכשר אבל עצלן.  צריך לדעת שלפעמים ילד מוכשר לדבר אחד אך אינו מוכשר בדבר אחר.  צריך מצד אחד לדחוף למצויינות אך מצד שני להכיר במציאות.

בנוסף, בית הספר הוא המצאה, חידוש.  כבר הרבה זמן מלמדים בצורה מסוימת ומצפים לרמה אחידה.  האם מי שלא מתאים לסגנון זה הוא לא בסדר?!אנחנו החלטנו שהוא צריך להצליח במקצועות מסוימים בצורה שאנחנו בחרנו.  תלמיד שלא מתאים לסגנון מקובע זה הוא לא בהכרח לא בסדר, אנחנו במקרים מסוימים קצת לא בסדר שאנחנו מנסים להכניס פיל לקופסה שאיננה מתאימה לו.

6. בריאות

המבוגרים חושבים שילדים אינם דואגים לבריאותם.  שאלמלא שמרו עליהם הם היו כולם קופצים מהחלונות, נדרסים בכבישים ושוברים רגל.  זה לא נכון.  הילדים רוצים להיות בריאים וחזקים כמו המבוגרים אלא שאינם יודעים תמיד כיצד לשמור על עצמם.  אם יסבירו להם, הם יעשו זאת.  לכן, החינוך לבריאות צריך להיות בזהירות, מבלי להפחיד יותר מידי ומבלי לאסור יותר מידי על מנת שלא יצא ההפך.

7. כשרנות

יש מכשיר שמודד חום, יש מכשיר שמודד כח אבל אין מכשיר שמאבחן כשרון.  אך בוודאי, לכל ילד יש כשרון ייחודי משלו וכל אחד מוכשר בכל מיני תחומים.  הכשרון נמצא אך לא תמיד גלוי.  לתגובתו של המורה או הסביבה יש משקל גדול בגילוי הכשרון או בהטמנתו.  לעיתים תגובה מלעיגה או אפילו תגובה כגון "כתבת לבד או שמישהו עזר לך?" דיה בשביל לקבור את הכשרון עמוק בתודעה.  לא לחינם "גילוי הלב בבתי הספר מועט כל כך".  האמונה והפרגון חשובים.

חייו של יאנוש קורצ'אק לא היו פשוטים כלל וכלל כפי שהעיד על עצמו "קשים היו חיי אבל מעניינים.  דווקא חיים כאלה ביקשתי מאלוהים בימי נעוריי".  המניעים של הדוקטור היו אלטרואיסטים "איני קיים כדי שיאהבוני ויוקירו אותי, אלא כדי שאפעל אני ואוהב.  אין הסביבה חייבת לעזור לי, אלא אני חייב לדאוג לעולם, לאדם".  יאנוש קורצ'אק היה רופא ונשאר רופא.  התחיל כרופא ילדים בבתי החולים וסיים כ"רופא ופסל של נפש הילד".

לאיזה מסר של קורצ'אק אתם מתחברים?!

הציטוטים לקוחים מתוך:

"מן הגטו", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1974, עמודים 67, 133, 151, 166, 105.

"כתבים פדגוגיים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1954, עמודים, 1-11, 23-24, 45.

"קורצ'אק – נסיון לביוגרפיה", יואנה אולאצ'אק רוניקייר, הוצאת זמורה ביתן, 2013.