קריאת הפסוק "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע,
אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיה מא ח) – כחלק
מהפטרת פרשת השבוע "לֶךְ-לְךָ" (ספר ישעיהו: פרק מ פסוק כז, עד פרק מא פסוק
טז)... הזכירה לי את מאמרו של יהודה אליצור,
משנת 1942, על שמה הערבי של העיר חברון: ח'ליל אל-רחמן – חברון.
"חברון היא עיר נושנה בדרום ארץ
ישראל, רחוקה מירושלם י"ז מיל... וכאשר שבו הגולים מבבל לכדוה ויאחזו בה
(נחמיה יא כה). אך לא ארכו הימים והעיר
נפלה בידי האדומיים, וכאשר הצליח ה' בידי המכביים להכניע את אויביהם, לכדו את
חברון, שנחשבה אז השניה במעלה לירושלם (חשמונאים א ה סה). אחר החרבן ושנים הרבה אחר-כך לא ישבו שם
יהודים, והיתה עזובה ושוממה עד שבאה ארץ ישראל תחת יד הישמעאלים, ובהיותם גם-כן
יוצאי ירך אברהם שמו פניהם לעיר קברת אברהם, ויבנו את הריסותה ויאחזו בה, ויכנוהו
"כליל" = האהוב, על שם אברהם שיכנו "כליל אללה" = אהוב ה'...".
מתוך
הערך "חברון", מהאנצי' "אוצר ישראל" – הפרוייקט המרתק של
יהודה דוד אייזנשטיין (1854-1956).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה