המשתמש בספר מכאן ואינו מחזירו למקומו –
אל יָהִין שוב להכנס הנה לספריה!
[חתימת-ידו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, 1891-1982]
לא להטריח את אחרים!
תמונה ששלח לי הבחור י.א., מספריית ישיבת "מרכז הרב".
"רַבִּי אוֹמֵר: אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ
יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם?
כֹּל שֶׁהִיא תִּפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ, וְתִפְאֶרֶת
לוֹ מִן הָאָדָם"
כאן התכוונתי לסיים
את המאמר. רציתי "רק" להוסיף
מידע על הפועל הלא-שגרתי "יָהִין", שהרב השתמש
בו. לא האמנתי שזה יהיה כל-כך מאתגר.
פתחתי את מילון אבן שׁוֹשָׁן – מקור ידע עשיר, מהחשובים – אך להפתעתי לא מצאתי המילה. דפדפתי לכאן ולשם. יגעתי, אך לא מצאתי.
בצר לי, פניתי למורה
ללשון רועי חממי, שהתלבט, אמר ששורש הפועל כנראה ה.י.ן... והיפנה אותי לבדוק באתר
"האקדמיה ללשון העברית". שם מצאתי: "הֵהִין,
בניין הפעיל" – מֵעֵז (ספרותי).
חזרתי ל- "אבן שׁוֹשָׁן". בעמוד 492 כתוב: "הֵהִין, הִפ' מן הין". המורה חממי צדק! פתחתי בעמוד 516. מצאתי: "הין, ראה הון". עלעלתי לעמוד 498 ומצאתי:
המדהים הוא, שהבחור י.א.
שלח לי את התמונה ביום שבו הזדעזעתי לשמוע בקורת לא בונה על התנהלותי וגישתי, ולצערי
לא בפעם הראשונה... כאילו הספריה שבאחריותי לא מספיק בשימוש. איך יודעים שהספריה לא בשימוש? "ספריה", כך אמרו המומחים, "איננה
מוזיאון. הספרים אצלך נראים חדשים
ומתוחזקים מידיי. מסודרים ויפים
מידיי. אנחנו רוצים לראות ספרים בלויים
משימוש. אנחנו רוצים שהמעוניינים יוכלו
להוציא ספרים מחדר העיון וילמדו תורה כאוות נפשם, היכן שרק ירצו. כן! לא נורא אם הספרים לא יחזרו למקומם. העיקר שילמדו".
שלשה ימים קודם-לכן
קראנו בבית הכנסת את פרשת מסעי. בעל-הקורא
חזר וקרא אחרי הקהל: "חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק" עם סיום ספר במדבר... וקראנו בהפטרה (השניה מבין שלוש הפטרות הפורענות שלפני תשעה באב), בספר ירמיהו, פרק ב:
"שִׁמְעוּ דְבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. כֹּה אָמַר ה' מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ... הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי... שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד נְאֻם ה'...".
מפרש המלבי"ם:
"ותופשי
התורה" ראוי שידעו את ה' כי זה תכלית הלימוד והם "לא ידעוני". "תופשי התורה", התפישה היא האחיזה בכף
ובא על בעלי התורה בדרך גנאי, ... ר"ל שהתורה להם כאומנות וכקרדום לחתוך בה.
"רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר (על לימוד התורה): אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם" (מסכת אבות, ד ה).
"מאהבת התורה צריך לדקדק שיהיו לו ספרים כרוכים נאים, והוא בכלל
מצות זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות.
ואיתא בשם ספר חסידים שהוציאו לחכם אחד מקברו וחבטו אותו במקלות על שהיו
ספריו קרועים ולא נתן לאומן לכרוך אותן ולתקנם... חיוב גדול לנהוג כבוד
בספרים...".
(מתוך ספר "קב הישר", פרק נד)
מאהבת התורה, חייבים לשמור על ספרים במצב נקי ומתוקן. לא להוציאם מהספריה, מבית המדרש, ומחדר העיון
(שהספרים שם מיועדים לעיון ולימוד בחדר, ולא מחוץ לחדר). חובה להחזירם למקומם בצורה מסודרת. מי שלא מסוגל להתנהג כך ולכבד את הספרים
והציבור, שלא יָעֵז להכנס לספריה!
לקריאה נוספת:
-
אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת...
-
מיומנו וחוויותיו של בִּיבְּלִיּוֹפִיל
חובב (סְפָרִים מְסַפְּרִים)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה