למה התפטרתי מהעבודה... ולמה אני מצטער שנאלצתי ללכת הביתה

יום העבודה התחיל, כרגיל, ב- 0645. ב- 1123, "החתמתי" כרטיס... אמרתי שלום, להתראות, שנה טובה, וכתיבה וחתימה טובה... והלכתי הביתה.

קודם כל אגיב למה אני מצטער...

... כי למרות שזו הייתה עבודה פיזית (ומשלמים רק 23 ש"ח לשעה (קצת מעל שכר מינימום), זעה מרובה, בלי איוורור מתאים, בלי אור בשירותים ועם דלת שצריך להאבק איתה... בלי כלים מתאימים לביצוע העבודה והמטלות (ולמרות שמנהל המחסן אמר לי, אישית, שיביא עוד כלים, במועד נקוב (והוא לא הביא)), ועם חוסר סיוע וחוסר פירגון מצד ההנהלה (כי מנסים לחסוך בהוצאות תפעול)... אהבתי את האנשים איתם עבדתי (מסוג האנשים הפשוטים, שאני מכבד ומעריך). בגדול, היה לי טוב לעבוד שם ואיתם.

למה התפטרתי?

(ויש לקחת בחשבון שיש עוד פרטים ורקע למקרה הזה, ששבר, מבחינתי, את גב הגמל)...

... ביום חמישי, לפני שבוע, כבר רציתי להתפטר, בעקבות איומים שהשמיע מנהל המחסן לעובדים המסכנים (למה מסכנים? ראו לעיל למה אני מצטער). מנהל המחסן מצפה שהעובדים יהיו בכוננות עבודה סביב לשעון. אין שעות עבודה ברורות, ומהיום להיום העובדים נדרשים, מידי פעם, לעבוד שעות נוספות... ולא משנה אם עשית כבר תכניות למשהו אחר.

"מי שהולך עכשיו, כרז המנהל ברמקול... שלא יחזור. רוווקים, נשואים, גברים, נשים, עם או בלי ילדים".

והיו שהלכו ולא חזרו.

העבודה שוחקת... וההנהלה דורשת עמידה בלו"ז... ולא רק שאיננה מסייעת, אלא היא גם מקשה על מילוי המשימות.

בשבוע שעבר (יום חמישי), אמרתי, בפגישה עם מנהל המחסן... שהאיומים שלו + חוסר התנאים וחוסר הסיוע לעובדים... הוציאו לי הרבה רוח מהמפרשים. בשבוע שעבר - הייתי רק שבועיים בעבודה... וכבר היה ניתן לראות (וכך גם חזרתי ואמרתי לו), שאני בחור אחראי, רציני, מסור, מתמיד וכד'.

... וחוסר הכלים, לדוגמא, מקשה על העבודה והתפוקה. בתגובה אמר מנהל המחסן, שבשבוע הבא (לפני יומיים), הוא יביא עוד שתי עגלות חדשות להרמת משאות (מלגזה ידנית). אז גם זה לא התקיים.

המנהל, שהשכיל לראות שאני יכול לתרום לו לא מעט... אמר "אני לא אשכב על הגדר בשביל אף אחד"... ו- "אני לא מחזיק אף אחד בכח"... אבל, הציע לי שני תפקידים אחרים, אם נראה לי.

בסופו של דבר החלטתי להישאר במקומי (מחלקת "גיבוי")... וקיוויתי, שעצם זה שפרשתי לפניו את המועקות ושיקפתי לו את היחס שאנחנו העובדים סופגים... יסייע במשהו להמשך.

מנהל העבודה הישיר שלי תהה, ואמר: אתה לוקח הרבה על עצמך (האיומים על העובדים האחרים וכו')... אתה אולי חבר באיזה ארגון זכויות אדם? השבתי: "בערך", (כשאני חושב כבר זמן רב, ולאחרונה סופסוף נוצר קשר, עם ארגון "קו לעובד").

באותה פגישה, בשבוע שעבר, הזכרתי שוב (ובעדינות... because I am Not talking-back), שאין אור בשירותים (כולל באיזור הלוקרים) וגם את דלת הכניסה היה טוב אם היו מסדרים...; והמנהל אמר, שהוא מנהל איזה דיון בעניין, עם הנהלת הבניין (חבל, וזה לא אמרתי לו, שזה מתנהל על גבם של העובדים; ושהיה מעולה, אם המנהל ידאג להזמין בעל מקצוע, שיסדר את הדלת והתאורה... ואח"כ יגיש חשבון ויפצח במשא ומתן עם הגורם האחראי; הרי, לכאורה, רווחת וטובת העובדים נחוצה לעבודה פורייה ויעילה יותר).

מחר, זה יהיה שלושה שבועות מאז התחלתי לעבוד שם.

ביום הראשון, אם אינני טועה, כבר טעמתי מה זה "פריקת מכולה", יחד עם שאר צוות העובדים המצומצם.

ומאז... כל כמה ימים... האחראים לניהול המחסן, כאילו "טועים"... ולא מזמינים את החבר'ה מהחברה לפריקת מכולות.

במקום שצוות המחסן (ואני בתוכם) ינפיק סחורה למח' הזמנות... כדי שהלקוח יקבל, בהקדם, מה שהזמין... עסקנו לא מעט, בכל מיני עבודות אחרות -- שעם קצת תיאום, לקיחת אחריות, עבודת צוות, מדיניות התנהלות וכו'... היו יכולות להחסך מאיתנו והיינו מקדישים את זמננו לניפוק סחורה -- שבזמן הזה (לפני החגים) כ"כ עמוס... וכמעט בלתי אפשרי להדביק את קצב ההזמנות.

פשוט כואב הלב לראות התנהלות כזו; התנהלות שגם פוגעת בעובדים, גם בהנהלה, גם בחברה, והכי חשוב - - - בלקוחות!!!

וזה לא חד-פעמי... שהתקלה "קרתה"; אין הפקת לקחים, ואין תיקון הדרוש תיקון.

זאת ועוד...

המחסן "ממוחשב"... רק שהמחשבים מהדור הקודם, התוכנה מבוססת "דוס", והמדפסת העיקרית היא מדגם שמתאים לבית, ולא לעסק עם כמות הדפסות אדירה.

מישהו רוצה כ"כ לצמצם בעלויות תפעול... שהוא פוגע מכה אנושה בריווחיות החברה.

"הרווח התפעולי של החברה הסתכם ברבעון השני של 2011 ב-7.9 מיליון דולר לעומת 7.6 מיליון דולר ברבעון המקביל אשתקד, עליה של 3%.

לאחר תאריך המאזן הכריזה החברה על חלוקת דיבידנד בסך 2 מיליון דולר המהווים 8.54 סנט למניה , אשר יחולק ב-6 בספטמבר 2011. זה הרבעון השישי ברציפות בו החברה מחלקת דיבידנד."

בחברה בסדר גודל כזה... חובה שיהיה איש אחזקה ואיש מחשבים רציני... והטיפול בעובדים יהיה משודרג מעט... כי כידוע, עובדים שטוב להם, מאושרים יותר ותורמים יותר.

בקיצור... חלק מהעניין הסבוך הזה... זה שההנהלה לא לוקחת על עצמה את אותה אחריות שהיא דורשת מהעובדים, שיש להם הכי הרבה מה להפסיד.

בסוף היום, גם כשההנהלה מודה בטעויות... העובד ישלם!!!

יש צפי להגעת מכולות למחסן... ועל פי זה, בדר"כ, מתאמים הגעת הפורקים למחסן (וככה "אנחנו" - עובדי המחסן, יכולים להמשיך לנפק סחורה).

אתמול... היו, אם אני זוכר נכון, שתי מכולות שהפורקים פרקו... ואז שיחררו אותם, מעט לפני שהגיעה מכולה שלישית.

פרקנו את המכולה (מאות קרטוני הסחורה, מגיעים דחוסים בתוך המכולה, משום-מה... ולא מסודרים על "משטחים" שמלגזה יכולה לפרוק בקלות). אתמול, לא אמרתי מילה ולא צייצתי, אלא עמלתי עם הצוות לרוקן המכולה.

הבוקר...

הגיעה מכולה... וגם הפעם, לא קראו לצוות הפורקים המקצועי (בזמן שכמות ההזמנות פשוט אדירה, וחייבים לנפק סחורה.

לפני כמה ימים, מנהל המחסן איים (ושוב, בלי לתת כלים ולסייע), שאם כמות ההזמנות לא תרד לשביעות רצונו... נדרש להגיע לעבודה גם ביום שישי!!!

פשוט מזעזע אותי... התעלמות ההנהלה משרשרת האספקה הפגומה, שבאחריותם ובניהולם!!!

לא מנהלים את העסק כמו שצריך... לא דואגים לביצוע מטלות ראוי... לא מאפשרים לעובדים להנפיק סחורה... ומענישים את העובדים על כך!!!

הבוקר, לפני שהמכולה הגיעה... ישבתי לרגע לסדר את ערימת "רשימות הדרישה" להנפקת סחורה (שהצטברה מימים קודמים)... וקיבלתי ביקורת (מה אני יושב ומבזבז זמן)... ובטון לא ראוי... מעוד מנהל שמסתובב לו במחסן ומטיל ביקורת לא ראוייה, במקום לתת כלים ולסייע.

השבתי לו, במתינות ובנחת, שאנחנו (צוות העובדים) עושים כמיטב יכולתנו (בתנאים הכפויים עלינו)!

עברו כשעתיים... והגיעה מכולה.

באופן מעצבן ולא מפתיע... גם הבוקר, לא הוזמנו פורקי המכולות.

מנהל העבודה המבקר... שם-לב, שכל עובדי המחסן (3-4) מגוייסים לפריקת המכולה... ואין מי שיטפל בהנפקת הסחורה.

ראיתי ושמעתי אותם (המבקר ומנהל העבודה הישיר שלי) מסתודדים בצד. "המבקר" שואל, למה לא הוזמנו פורקי המכולות, כדי, שוב, שאנחנו נתפנה לנפק סחורה... ומנהל העבודה הישיר שלי אמר לו: "עליי" (האחריות).

מנהל העבודה הישיר שלי, כאילו לוקח אחריות... אבל לפרוק את המכולה הוא אפילו לא יתן כתף.

החלטתי שזהו זה! גם אני מקבל ביקורת (לא במקום ולא ראוייה)... וגם, צריך להפסיק מה שנדרשתי לעשות ע"י המבקר...  ולסייע בריקון המכולה?!?!? לא ולא!!!

יש שני מנהלים ועוד כמה 4 ראשי צוותים ומנהלי עבודה. חוסר התיאום ביניהם זועק לשמיים.

כולם עובדים תחת קורת גג אחת... אבל כל אחד פועל כאילו השני לא קיים. אין תיאום... אין לקיחת אחריות.

הססתי... ונגשתי למנהל העבודה שלי... ואמרתי: אני לא רוצה לפרוק המכולה... אלא להמשיך בהנפקת סחורה. ואם זה פירוק מכולה או ללכת הביתה... אני הולך הביתה (ובמיוחד לאור הביקורת שספגתי מוקדם יותר, וחוסר התיאום והסיוע)!!!

כן! אני אמור לעשות מה שאומרים לי... אבל לא ככה... לתזז הבנאדם בזלזול!!!

התקשרתי ל- "מבקר" (אף על פי שאין לי כלום איתו) ואמרתי לו מה קורה... ושלאור הביקורת שלו והמכולה וכו'... אני הולך הביתה.

לעזאזל... שיהיה על הראש שלו!!!
הוא אמר שאחכה ואדבר עם מנהל המחסן, שאכן הגיע תוך כמה דקות. סיפרתי לו את השתלשלות אירועי הבוקר... ואמרתי שוב, או שנותנים לי להנפיק סחורה (שנחוצה ביותר)... במקום לפרוק המכולה... או שאני הולך הביתה.

גם הוא אמר (בדיבורים כולם חזקים), שזו טעות שלו שלא הזמינו את פורקי המכולות; והמשיך לומר, מה שמנהל אמור לומר... שאי אפשר שכל אחד יחליט מה הוא עושה ומה לא... וכו'. אז אמרתי שאני הולך!

אגב, בתחילת היום "נמאס לי" גם בעניין אחר... אך הפעם, ישבתי כמה רגעים עם אקסל... ובניתי טופס דיווח חוסרים, שעד עכשיו לא היה... דבר שגרם לכפילויות בבקשות להנפקת סחורה... ובזבוז זמן יקר בחיפוש אחר סחורה ש- "ידוע" שכבר לא נמצאת במחסן.

בדיעבד... זו הייתה מתנת פרידה.

עוד בענייני עבודה...

לצערי הרב... הייתי עד להצקות חוזרות ונשנות לאחד העובדים היותר מסורים ואחראיים. גם ע"י אחד העובדים (לא ראיתי, אבל שמעתי מהעובד עצמו + חברים של העובד המציק), וגם ע"י אחד ממנהלי העבודה... שבאופן קבוע, צעק על העובד, קילל אותו וכינה אותו בכינויי גנאי רעים... וכל זאת בנוכחות עובדים אחרים, בלי בושה!!!

הבחור - פוטר בשבוע שעבר!!!

** יש עוד מה לומר... אבל נראה לי שאסיים עתה (אולי אערוך דברים נוספים בהזדמנות אחרת).

העבודה לא הייתה כ"כ קשה; היא הייתה אינטנסיבית... ולמרות זה עבדתי כראוי והשקעתי מרץ. בסה"כ, היו מרוצים ממני. אני מסור, אכפתי, אחראי, נאמן, חרוץ.

הפסד של החברה, קודם כל... שיש לה מנהלים כאלה; ושנית, כמובן, הפסד שלי.

(אנחה)

** אני חושב, שהיחס והגישה הזו לעובדים בתחתית הפירמידה (ובכלל)... אלא שעובדים (פיזית) ממש ומלכלכים את הידיים ומזיעים (ולמרות הכל נותנים את מיטבם)... נובעת מהעובדה המצערת שלא מתנהגים לבני-אדם כמו לבני אדם (אנחה)... גם פה, במדינת ישראל.

ראו כתבתו של יצחק בן-חורין... שכותרתה: "סחר בבני אדם: ישראל לצד פקיסטן ורואנדה" (28 ליוני 2011):

הדו"ח השנתי של מחלקת המדינה האמריקנית על סחר בבני אדם מציב את ישראל באותה קבוצה עם מדינות עולם שלישי, וקובע כי היא "מדינת יעד לגברים ונשים, הנתונים לעבודת כפייה וסחר בבני אדם לצורכי מין".

"ישראל אינה נכללת ברשימת המדינות הדמוקרטיות המערביות המתקדמות בכל הקשור לעמידה בסטנדרטים המינימליים הנדרשים לטיפול בסחר בבני אדם...".
טוב שהמדינה לא יושבת בחיבוק ידיים (ומעניין לראות איזה עונש יושת על האנשים הללו)... אבל יש עוד הרבה עבודה. אסור להיות שאננים!