יום ראשון בבוקר, 24
לנובמבר, תוך כדי הליכה מהירה בבית, הצלחתי ברוב כישרון, לדפוק את האצבע הקטנה של רגל
שמאל באחד הרהיטים, דיי חזק. במבט ראשוני
לא נראה שום דבר חריג, וחוץ מהכאב המעט מוכר, לא היה כלום.
הלכתי ליום עבודה מלא,
של 10 שעות. נעלי העבודה הבריאות שמרו על
כף הרגל... אולם, באמצע היום כבר הרגשתי כאב חד ולא כיפי, ובהמשך קצת תחושה של
חוסר תחושה ואולי נפיחות. רק בסוף יום
העבודה... כשהחלפתי לסנדלים, בדרך הביתה... נראתה האצבע המסכנה, עם שטפי דם,
והאזור היה נפוח.
רופא המשפחה, אליו
הוכנסתי בין התורים... שלח אותי מיד לבדיקה ב- "מוקד רפואה דחופה" של קופת
החולים... ואכן, בצילום, נראה בבירור שאחת העצמות, נשברה.
ממצאי האורתופד:
רגישות והמטומה (שטף-דם) בבוהן 5 רגל שמאל ללא
דפורמציה וללא חסר N.V דיסטלית. בצילום – שבר בגליל
מקורב בוהן 5, לקיבוע ללא תזוזה.
תכנית טיפולית:
רגל מורמת, קומפרסים קרים, דריכה לפי כאב בתמיכת
קביים. נגד כאבים לפי הצורך. מעקב רופא מטפל. בקורת אורתופד בקופ"ח בעוד שבוע. בהחמרת המצב, יש לשוב למוקד.
בינתיים קיבלתי 3 ימי
מחלה למנוחה בבית; ולגבי המשך מנוחה,
במקרה הצורך, בתיאום עם רופא המשפחה.
אני חייב לציין
לטובה, את החוויה במוקד, בו הייתי בפעם הראשונה. דורה - הגב' בקבלה הייתה רגועה,
אדיבה וסבלנית (למרות שהיו עוד מטופלים להם הייתה צריכה לתת מענה (ולכולם, בנחת
וברוגע))... וענתה בנחת לכל שאלותיי (איפה האורתופד? איפה עושים צילום? איך הולך
התור אצל האחיות? ועוד.).
הרופא היה בסדר. צוות הרנטגן היה ידידותי וחביב להפליא (הנשים
בקבלה והטכנאי). וגם האחות ג'ניה, שחבשה
אותי בחיוך נעים, בעדינות ובמיומנות. לג'ניה אמרתי שאני
מופתע לטובה, שכולם כ"כ אדיבים ונחמדים... והיא תהתה: "למה
ציפית?". אמרתי לה שאני מקווה שהם
תמיד ככה, ולא רק היום. גם לדורה אמרתי תודה
רבה מאוד, כשיצאתי מהמקום, מדדה לאיטי לאוטו.
ברוך ה'.
אז מה למדנו?
-
שצריך להיזהר.
-
שאצבעות כף הרגל (כמו כף היד) מורכבות
מעצמות קצרות המכונות "גלילים"... ובאנגלית קוראים לגלילים: Phalanges of the foot.
-
את האצבע הקטנה אי אפשר לגבס... אז חבשו וקיבעו לי אותה לאצבע
השכנה. המליצו לנוח בבית, עם רגל מורמת
(גם בשכיבה), גם כדי להקל על כאב או לחץ, וגם כדי שפחות דם יזרום לאזור הפגוע,
ובכך זה יוריד הנפיחות, וההבראה תהיה טובה יותר.
ולשים קרח על המקום הפגוע.
-
שיש להודות על דברים טובים. אני מודה לאל על כך שלא נגרם לי נזק חיצוני
(חתכים, פצע פתוח, דימום חיצוני וכד').
תודה לאל, שכמעט ולא כואב לי, למרות הנזק.
ותודה לאנשי המקצוע (כולל רופא המשפחה) שטיפלו בי באופן כה ראוי.
-
איכשהו, הכל לטובה.
בריאות ובשורות טובות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה