רס"ן דניאל (דני) גומז, ז"ל

סיפור חייו של דני (אתר "יזכור")

במלאות 8 שנים לנפילתו, התכנסו המשפחה והחברים לאזכרה השנתית... וכך סיפר אחד מחבריו של דני (י"ט מנחם-אב ה'תשע"ד):

"... בסוף המלחמה ההיא, עזרתי להחזיר אותך הביתה.  אני יודע שזה היה מבצע צבאי, עם שם מפוצץ וכל המסביב.  אבל, מבחינתי, זה היה באמת לעזור להחזיר אותך הביתה, והייתי גא שהכבוד נפל בחלקי.

באותו אחר-הצהרים של יום ראשון קראו לי לטייסת, ובבת אחת התחלפה לי כל השאננות, של הרגשת סוף המלחמה, בדריכות מהמחשבה לחזור לאותו מקום שבו הפילו את המסוק שלך, ערב קודם.

אחרי חציית הגבול, טסנו נמוך בתוך אחד הוואדיות, כשמסביבנו הרים מתפוצצים, ואחד המפקדים צועק עלינו בקשר, לעוף משם החוצה.  בלי להצליח אפילו לדבר עם הכוח, ראיתי מימין טור של חיילים, באמצע שדה מלבני מוקף עצים, ופשוט נחתנו שם.  ראיתי בזווית העין את האלונקות מתקרבות למסוק, ואני זוכר ששמחתי שהן כולן מכוסות בשמיכות, והרגשתי הקלה ששמרו על כבודך.

בדרך חזרה לשטחנו ירינו נורים בלי הפסקה, וראיתי את קירות הוואדי רק לסירוגין.  אחרי שחצינו את הגבול, השתרר פתאום שקט מוחלט בקשר, ובכל הדרך הארוכה ל- "אסף הרופא", מה שהרגיש כמו מסע הלוויה אווירי.

ערב לאחר מכן הייתה ההלוויה שלך.  אחריה כולם נסעו לבית במושב, וביקשתי מחבר שיחכה לי כי קצת פחדתי להיכנס לבד.  עמדתי בכניסה על השביל המרוצף, ובדיוק עבר מולי אביך, ניגש לאמך, ואמר לה: "אמרו לי שהטייס שהחזיר את דני נמצא פה היום"... ואני אמרתי: "כן, זה אני".  אביך ניגש אליי, החזיק אותי בחיבוק ארוך, אמר תודה, ואני הרגשתי שאני מתפורר לו בין הידיים."

לקריאה נוספת:

-         מרכז "דרך ארץ", לזכרו של דניאל

-         היום הקשה ביותר: 24 חיילים נהרגו, מסוק הופל (13 לאוגוסט 2006)

-         הבחנתי במשהו פוגע במסוק, שהפך לכדור אש והתרסק (אתר "גבורה")

-         "הרגשתי שפוגע בי חץ במקום הכי עמוק" (אתר "חיל האוויר")

-         מלחמת לבנון השניה (וויקיפדיה)