מאמר המשך ל- "המבקר שמאס בחייו".
"מנהל דורשני
תובע מעובדיו מדדי ביצוע של תפוקה, איכות, עלויות, עמידה בזמנים ועוד. העובדים נדרשים לעבוד ברצינות ובמקצועיות
ולהשיג תוצאות. אלו הן כמובן דרישות
לגיטימיות לחלוטין, שהרי ניהול אינו ניהול, כהגדרתו, ללא הצבת דרישות, יעדים,
מטרות ואתגרים.
ואילו מנהל דורסני דורש
דרישות שאינן לגיטימיות, אינן עומדות במבחני ההגיון הסביר, ההוגנות, המידתיות
והכבוד האנושי הטבעי. ניהול דורסני עשוי
להשיג תוצאות מיידיות, אך בטווח הארוך הוא הורס את כל ערכי הארגון ואת התשתיות,
הארגונית והאנושית. אפשר להקביל את הניהול
הדורסני לרודנות מדינית. לרודנים יש
הישגים – הישגים המפארים אותם ומבססים את בטחונם ואת אושרם ועושרם הם, על חשבון
רווחתם וחירותם הממשית והכלכלית של תושבי מדינתם.
הפוגען מומחה בהצגת
עשייתו הדורסנית כעשייה דורשנית, חיובית ומוצדקת.
יכולתו המניפולטיבית, העדר עכבות שלו ויכולתו הרטורית משמשים אותו היטב
בבניית מצג כוזב זה" (עמוד 164)
"על פי רוב
הפוגען רהוט בדיבורו ובעל כושר מילולי גבוה, מצטיין במניפולציות ובתמרונים ומומחה
בתעתוע... טעות היא ללכת שבי אחרי הדיבורים ומצג השווא ולהתעלם מהתנהגותו
ומפעולותיו. יש להתייחס לא למה שהוא אומר
כי אם למה שהוא עושה ולתוצאות פעולותיו" (עמוד 99)
"מחקרים בעולם
מעריכים כי כל תלונה על התעמרות מייצגת מעל תריסר מקרים מקבילים שלא הוגשה בהם
תלונה. אדם צריך לא מעט אומץ כדי להתלונן,
או לא מעט יאוש...
כשמוגשת לארגון תלונה על התנהגות פוגענית, בידיו שלוש אפשרויות תגובה:
א.
לקיים הליך מסודר לבדיקה מקצועית של התלונה, בלי קשר למקומו של הפוגען
בהיררכיה הארגונית.
ב.
לסלק את הנפגע ולהגן על הפוגע ולחזקו.
ג.
להתעלם או למוסס את העניין בתהליכי שווא.
מחקרים מעידים כי על
פי רוב הארגון בוחר באפשרות השניה או באפשרות השלישית. יתרה מזאת, כשהארגון מקיים בדיקה, בחלק נכבד של
המקרים הבדיקה אינה הוגנת, אינה מקצועית והיא מחמירה את מצבו של המתלונן.
מחקרים מצאו קשר בין
איכות הניהול ובין התרחשויות שליליות של התעמרות, הצקות והתעללות פסיכולוגית
בעבודה. ככל שהניהול איכותי ומקצועי יותר,
כן יתרחשו פחות אירועים פוגעניים מעין אלה..." (עמ' 151-152)
הציטוטים הנ"ל הועתקו, ברשות איתן מאירי, מחבר הספר "המגפה
השקטה במקומות העבודה. התעמרות, הצקה,
התנכלות, התעללות פסיכולוגית: להכיר,
לדעת, להתמודד".
המחבר כתב לי:
צר לי
על מה שעברת בעבודה. אתה רשאי לצטט מהספר ככל
שתרצה... באיחולים חמים להצלחה בהמשך הדרך.
קטעים נרחבים מהספר ממש מתארים במדוייק את החוויה שעברתי, וההשפעות על
כל הצדדים, כולל הנזקים שההתנהגות של "פיט" גורמת לחברה. הרבה ממה שנכתב תואם לחוויות שעברתי בעבודה הקודמת,
ממנה פוטרתי לפני כחודש. הקטעים הנ"ל
מתארים דיי במדוייק את "פיט" – הפוגען התורן, והעוזר הנאמן שלו
"נון"... ואופי "הניהול" שלהם.
המחבר כאילו היה שם וראה איך "פיט" מתנהג. התיאור ממש מדהים ומעציב בדיוקו; איך "פיט", במיומנות מדהימה, מצליח
לסובב את כ-ו-ל-ם על האצבע הקטנה. מדהים לראות איך למרות תחלופת העובדים הגבוהה,
והכנסות החברה הנמוכות באותה תקופה... "פיט" יוצא ללא פגע מכל ביקורת,
למרות שהוא הוא המנהל הבכיר בשטח, והוא הוא זה שאמור לקחת אחריות על המצב. נראה היה כאילו יש לו חסינות, מאיזה גורם-על
במערכת, ללא שום הגיון והצדקה.
אם לסבר את האוזן, בדוגמא אחת ויחידה, על הבעייתיות העמוקה במקום
העבודה ההוא...; היינו צוות של 22
עובדים. בשנה ורבע, באו והלכו, פוטרו
והתפטרו 25 עובדים!!!
... כשחבורה מצומצמת מאוד של עובדים, מאנשי שלומו של "פיט",
ומוותיקי העובדים, נשארים במקום העבודה, למרות מקרים לא מעטים (שעובדים אחרים היו
עדים להם) שחלקם מעורבים בשחיתות ובהתנהגות פוגענית כלפי עובדים אחרים, שכללה הטחת
עלבונות וקללות, מבלי ש- "פיט" אמר להתנהגות הזו דיי.
לעיתים אף היה נדמה כאילו "פיט", יחד עם עובדים אחרים, נהנים
לראות את העובדים מתגוששים, וש- "החזק" (מחבורתו של "פיט")
מתעלל ב- "חלש".
עצוב.
הנה עוד קטע (מצונזר) מכתב ההגנה שלי, אותו הקראתי בשימוע שערכו
לכבודי במקום העבודה האחרון (עמדתי במשך כ- 25 דקות, והקראתי לאט, מסמך מפורט בן 8
עמודים, בו אני פונה ל- "פיט" ואומר):
"כמו
במקרה של יו"ד, ואחרים; תהליך
הדה-לגיטימיזציה שאתם עושים לעובדים, ראוי לביקורת,
וראוי שתהיו סובלניים לשמוע ביקורת, מבלי לחשוב ולהניף תמיד את חרב הפיטורין.
ב- 13 לאפריל זימנת אותי לשיחה. איזה מסר חיובי ומפויס ניסית להעביר לי כשאמרת
שאין טעם שאציף המצוקות והבעיות שלי "למעלה" (למנהלת משאבי אנוש
ולמנכ"ל החברה)... ושאתה "לא מפחד מאף אחד" (או שאף אחד לא מפחיד
אותך)?? אמרת שאם אני רוצה לדבר על בעיות,
"הכל צריך להישאר בבית", כאן, בסניף פ"ת... מבלי שדבר יזלוג
החוצה?!
לא פלא ש- 99% מהעובדים מדברים על מצוקותיהם,
בחברה, רק כשהם בדרך החוצה; בדר"כ ביוזמתם (התפטרות); וגם לאחר מכן, העובדים מקפידים לשמור על פה
סגור, מתוך חשש.
באופן ניהולכם הצלחתם, אתה ו- "נון", להפחיד
את העובדים. אתם גורמים להם להבין שאם הם
מתלוננים על מצוקות ובעיות... הם עלולים למצוא עצמם במצוקה גדולה יותר, אם רק יעזו
להביע מחאה.
מניסוח
סעיף 5 (במסמך ה- "זימון לשימוע") עלול להשתמע כאילו לאחר
כל השיחות, עם כל הגורמים הבכירים בחברה (כולל ובעיקר איתך – "פיט")...
סירבתי ליישר קו. שוב ושוב אתה טוען כאילו
אינני עובד ביעילות, וזאת למרות "רצון כנה ואמיתי לסייע בפתרון הבעיות"
שהעליתי והיצפתי?!
בשיחת
המשוב, אמרת, באופן ובטון מוחלט, ואני מצטט אותך: "אני לא יכול
להתחשב; אתה צריך להבין את זה". כשמחיתי... תיקנת ומיתנת את עצמך, ואמרת שתשתדל
להתחשב במצוקות העובד.
מאז השיחת המשוב, ניתקת מגע ולא השבת
לפניותיי.
בתחילת
שיחת המשוב, לבקשתי, הבעת הסכמה לתת לי עותק של שיחת המשוב... – עותק שהיה יכול
להיות חיוני ביותר, במיוחד לקראת השימוע הזה;
אך למרות בקשות חוזרות ונשנות, אליך, ל- "נון", ולנציגת משאבי
אנוש... לא קיבלתי את המסמך, עד רגע זה.
... ולבוא
ולומר שהיה לך (כאילו) רצון כן ואמיתי לסייע בפתרון הבעיות – זה הרי שקר מוחלט!!!
וכך סיימתי את
"הנאום" שלי:
- עקב היחס שלכם אליי בחודשים האחרונים, וטענות השווא, כנ"ל... אני
בספק שהשימוע הזה נעשה תוך נכונות מלאה לשקול את טיעוניי, בלב שלם ובנפש חפצה,
ולא רק כלאחר יד וכמס שפתיים בלבד.
- צר לי לראות את מצג השווא שיצרתם אתם, רק בכדי להציג אותי באור כה שלילי.
ניכר שהתאמצתם למצוא פגמים בהתנהלותי, תוך הפיכת טפל לעיקר.
- אני שמח שלמרות ההתנהלות של "פיט" ו- "נון",
ולמרות המכשולים שהוצבו בדרכי, עמדתי ביעדים ושמרתי על כללי ה- "אתיקה",
כפי שהציג אותם המנכ"ל ובעלי החברה, בחוברת "קוד התנהגות עסקית
ואתית":
"מהי
אתיקה? תרשו לי לצטט את "ידידי"
מר אבן שושן: "התורה המתארת את הטוב שיבחר לו האדם, ואת הרע שעליו
להתרחק ממנו".
- אני שמח שלמרות חיצי הביקורת
ולמרות מצג השווא הלא יאומן שהצגתם, הצלחתי, לאורך כל הדרך, לשמור על הערכים
המובילים של החברה:
אכפתיות ויחס אישי,
יושרה, מקצועיות, אחריות ומחוייבות. קשר
עם לקוחות, תוך יצוג הולם של ערכי החברה.
תרבות דיבור מכובדת, נימוס, סובלנות וכבוד כלפי העובדים והלקוחות. איכות והגנת הסביבה. אבטחת מסמכים וגריסתם. ועוד.
כמה חודשים קודם, ב- 11 למרץ, בסיעתא דשמיא, זומנתי לשיחה ב- 4 עיניים
עם מנכ"ל ובעלי החברה, כדי שאוכל לשפוך את אשר על לבי, ולשתף את האיש...
כשהמטרה היא, שיפור ויעול העבודה ותנאי העבודה.
בסיום הפגישה, הציע המנכ"ל שאפגש גם עם מנהלת משאבי אנוש, שבמקרה
הייתה פנויה.
לאחר שנה שאני עובד בחברה, זו פעם ראשונה שנפגשתי עם שני האישים
הבכירים הללו. הפגישה הראשונה הייתה טובה
יותר מהשניה, אולם גם השניה נטעה בי תקווה מסויימת ואופטימיות זהירה.
ב- 23 למרץ, כתבה לי הרל"שית של המנכ"ל:
המנכ"ל
מעוניין להיות מעודכן בנעשה בשטח, בעיקר אם קיימים ליקויים. אתה יכול לכתב אותי גם במיילים. עד כה הוא לא עדכן אותי ששלחת מיילים אבל יכול להיות
שהוא העביר אותם לטיפולה של סמנכ"לית משאבי אנוש. אם אתה מרגיש לא בנוח אתה יכול לשלוח לי את המייל
ואני אעביר אותו למנכ"ל.
ב- 8 לאפריל, אני שולח עוד אימייל למנכ"ל, וכותב בין ביתר:
כששאלת
אותי, האם אנחנו מדברים בישיבות התפעול... עניתי שלא כ"כ, כי התחושה הייתה שאין
אוזן קשבת, רצינית ואחראית לפתור בעיות ולהעניק כלי עבודה מתאימים; אך מאז שיחתנו, קיבלתי אומץ, ואני מדבר יותר...
ובאורח פלא, יש תחושה ש- "פיט", לאט לאט, מתקלף משריון ההכחשה... ומתחיל
להקשיב. אני מאוד מקווה, שבעקבות ההקשבה, יבואו
גם מעשים בפועל, בשטח. אני מאוד מקווה שגם
"צוק", שהצטרף לצוות פ"ת, מביא רוח רעננה, ניסיון הגון, וכלי עבודה
מתאימים, לשיפור העבודה והשירות.
אז התחלתי לדבר יותר, ולהשתתף יותר, כפי שהמליץ המנכ"ל... אבל
נראה שכאן כבר עליתי ל- "פיט" על העצבים. כלפי חוץ ובפומבי הוא הראה כאילו נורא אכפת לו,
וכאילו הוא מתייחס לזה ברצינות ובכובד ראש... אולם, באורח פלא, במקביל, התחיל
"נון" (מנהל העבודה בשטח) להעיק ולהציק לי יותר ויותר... כש-
"מ" מחממת את האווירה ומוסיפה שמן למדורה.
הנה מה שכתבתי בפרק 3, בשאלון ההכנה למשוב, חודשיים קודם לשימוע, ב-
27 לאפריל 2014:
ציפיות והערות נוספות / ציפיות ותקוות:
אני מקווה להשיב על
המשוב הזה גם בשנה הבאה (2015)... כך שאני מאחל לעצמי להמשיך לעבוד בחברה,
בבריאות, ושבמהלך השנה הקרובה נזכה לראות שיפור משמעותי בהתנהלות מערך הלוגיסטיקה,
לטובת צמיחת ורווחיות החברה. שיפור שיבוא
לידי ביטוי ב:
-
סביבת עבודה נאותה, נקיה, מאווררת, ומסודרת (משרד, מחסן, ושירותים).
-
פחות ניצול ויותר תגמול שכר עבודה הולם (אני מדבר על המינימום הראוי,
ועדיין לא על "בונוסים")
-
עם עובדים קבועים ומיומנים, שירצו לעבוד, ולא רק לבוא לעבודה.
-
שנזכה לכלי עזר נוספים לתפעול המשימות והשירות ללקוחות.
-
שנזכה ליותר שיתוף פעולה, בניצול משאבים (כולל מיקסום מיחזור ושימוש
חוזר של נייר).
-
שיגיעו עוד לקוחות, שירצו להישאר לקוחות שלנו לאורך זמן – בשמחה.
-
שבעקבות העבודה וריבוי המשימות יהיו עוד מתפעלים מקצועיים... ושיהיה
יותר שיוויון בנטל ביניהם.
-
שיגיע כבר הזמן שהחברה תטמיע טכנולוגיות (בסיסיות), כמו שמקובל
במדינות "הייטק", מבחינת מחשוב, תוכנה ותשתיות.
-
שנזכה ליותר רצון טוב לעשות טוב, מצד המנהלים ובעלי התפקידים הבכירים
בשטח... וליחס טוב יותר, מועיל יותר, אנושי יותר, מתחשב יותר, אחראי יותר, מקצועי
יותר, הגון יותר, מעריך יותר, קשוב יותר...
-
אני מקווה שיורשה ויאופשר לי להמשיך ביוזמות ההתייעלות ושיפור תהליכי
העבודה, שעשיתי במהלך השנה החולפת. יש עוד
המון מקום לשיפור הקיים.
-
הלוואי ותהיה מצד המנהלים, קנאות ל- "איכות", לא פחות
מהרדיפה שלהם ל- "כמות" ותפוקה.
-
חשוב, לא פחות, שידעו לאזן בין הכמות לאיכות. בטח שלא להמעיט בערכם של אילו המקפידים על
איכות העבודה.
-
ועוד.
ב- 8 למאי, אני שולח
עוד אימייל לעוזרת המנכ"ל ולמנהלת משאבי אנוש... בתקווה שמשהו יוכל לסייע לי,
בהורדת הלחץ והמצוקה הגוברת שאני חווה באופן אישי, בסביבת העבודה, מכיוון
"נון" ו- "פיט".
בדיעבד, מסתבר, אולי, שלא הייתה להם כל כוונה להתערב?! או ש-
"פיט" ברוב מיומנותו המניפולטיבית הסיט את כל האש לכיווני; וכך אני
כותב:
נראה לי שבאימייל זה, אני מסיים לשפוך את לבי על
המצב (ועדיין מצפה לישועה):
יש יחס מתמשך, בעיקר מצדם של "פיט"
ו- "נון", של זלזול ודה-לגיטימיזציה (שבא לביטוי בדרכים שונות) כלפי
החומר האנושי (העובדים). היחס, במוקדם או במאוחר, נותן אותותיו. היחס
בעיקר בא לידי ביטוי, ביחס מתנשא ומזלזל כלפי העובדים... וביחס, עקיף, גם בשיחות
פנימיות. צוות הניהול הוותיק מדבר על כך שהעובדים לא איכותיים, לא עובדים
מספיק, לא רציניים...; חלק מהביקורת נשמעת גם כלפי העובדים שהם דווקא היותר
רציניים והיותר אחראים... ובכך משפילים אותם ודואגים, כמעט בזדון, להוציא להם את
החשק לעבוד ולהיות טובים. תחושות המירמור (ובצדק) גבוהות.
הנה רשימה של 16 עובדים שעזבו או
הועזבו בשנה האחרונה (אולי יש עוד)?!
...
מדובר בכמות עובדים המהווים יותר
מ- 50% מכח העבודה בסניף פ"ת.
ועוד לא דיברנו על האנרגיות והזמן
המושקע בלהכשיר עובדים חדשים...
היחס המזלזל בא לידי ביטוי גם
בדיבורים וביטויים משפילים ומעליבים, ישירות כלפי העובדים (כפי שפירטתי בעבר (כולל
מתוך חוויה אישית))... מצד מ., ר., וא.... [השניים האחרונים, בעיקר בעבר...
כשאחרון לפעמים מייעץ ל- מ., כיצד לקבוע את גורלם את העובדים – "אז תפטרי
אותם" (כאילו היא היא בעלת הסמכות)]. גם עובדי מחסן וותיקים, מסתובבים
כמו שריף במקום... "ומחנכים" את החדשים איך לזלזל ולהתחמק מעבודה.
כדי לסבר את האוזן... הנה רשימת
פנינים, שנשמעו ונשמעים, מידי פעם במשרד, בדר"כ מפי "מ", על לקוחות
ועובדים (בדר"כ שלא בפניהם)... אך לצערי גם באופן ישיר כלפי עובדים,
כמו אותה פעם שהוטח כלפי עובדת (שכבר פוטרה מאז): "חולת נפש":
לך תז**ין, יא דפוק, חוצפן, מטומטם,
אהבל, מי אתה שתנהל אותי, תדאג להעיף את הזבל שלך מכאן (סיננה על הסחורה של
הלקוח), אני שונאת אותם, כו* אמא שלך, אין לי כח לדבר איתו; שיקפוץ לי; מטונפת (על
נציגה של לקוח)... ועוד ועוד פנינים...
על עובד הניקיון: "שתוק כבר...
עוד משוגע".
זה לא עושה טוב לאף אחד. לא
עושה טוב אפילו לשמוע את זה. זה לא מועיל לעבודה חיובית ומקצועית... אלא
ההפך הוא הנכון. עצוב מאוד.
היחס המזלזל בא לידי ביטוי גם
בעובדה, שאחרי כ"כ הרבה פניות בנושא ניקיון... במקרר של העובדים, בחדר האוכל,
עדיין נחים בשלווה זבובונים מתים, מסביבות פסח (שלא לדבר על רמת תחזוקה וביקורת
נמוכה).
כל בעלי האחריות, הוותיקים, מיומנים
בכסת"ח... ויש להם מענה מדופלם מדוע לא לעשות, מדוע לא לשפר, מדוע לא זזים
דברים, מדוע המקום לא נקי, מדוע המצב לא כ"כ נורא, וכו' וכד'.
"הם" הבכירים והוותיקים
יותר בשטח – דוגמא לחיקוי... ורק "אנחנו" – העובדים... חבורת מתלוננים
סדרתיים - ללא הצדקה??!!
לצערי, אני מבחין בקשר ישיר, בין
הזלזול במשאבים, לזלזול בעובדים, לזלזול בלקוחות. עצוב.
צר לי שאני נאלץ לכתוב לכם ככה.
בשאיפה לחיים בריאים וטובים לכולם,
בדיעבד הסתבר, שהאימייל הועבר ל- "נון", וככל הנראה גם ל-
"פיט"... והמצב שלי רק הלך והחמיר.
נאלצתי ללכת, בתדירות כפולה לטיפולים להפגת מתחים, בעלות של מאות שקלים בכל
פעם (טיפולים שהפיחו בי חיים באופן מיידי);
הטרידו אותי סחרחורות... ותופעות גופניות שמעולם לא חוויתי, כמו
"טיקים" בפנים, ופריחה בגב, שעוד יותר הטריד את מנוחתי (שרק בעקבות תור
למומחה וטיפול מאוד מסויים, זה עבר אחרי כמה שבועות!).
ב- 13 למאי, השיבה לי מנהלת משאבי אנוש:
קראתי את המשוב ואת
כל המיילים ששלחת לאחרונה. הדברים שהעליתי
מאד קשים, ולא נכון יהיה להמשיך ולהתכתב לגביהם במיילים. ביקשתי מ- נ. לדאוג לתת לך קדימות בתיאום שיחות
המשוב, היא תוכל להצטרף לשיחה אם תהיה מעוניין בכך, ונראה איך מתקדמים משם...
"הצגת" המשוב נערכה לי ב- 2 ליוני. למה הצגה? כי היא הייתה אמורה להתקיים יום קודם. הגעתי אז בזמן, וכן נציגת משאבי אנוש, כפי
שתואם קודם, כנ"ל. אולם
"פיט" שיחק אותה כאילו זה לא תואם איתו, והתרגז מאוד, ועשה הצגה שעשתה
עליי רושם שלילי מאוד. "פיט"
אמר שלא יתכן מצב כזה שעוד מישהו חוץ ממנו נוכח בשיחת המשוב, ואין תקדים לזה, ומה
פתאום... ושהוא צריך להירגע... וששיחת המשוב תתעכב עוד. רק בהמשך היום קיבלתי עדכון שזה יהיה למחרת ב-
1200.
למחרת הגעתי כבר ב- 1145... אולם "פיט" היה עסוק, והתפנה רק
ב- 1215.
במעמד זה, למעט כמה מילים טובות (שאינני מזלזל בהן כלל וכלל)... המשיך
"פיט" להטיח בי תלונות ודרישות לא הגונות. למרות שהוא עצמו הבטיח לי עדכון שכר לאחר שנה
(שהסתיימה חודשיים וחצי קודם – בחודש מרץ)... אמר "פיט" שאכן יש לו עכשיו
אישור לתת לי תוספת שכר, (ופה הוא המשיך לדרוך לי על כל היבלות והכאיב לי בצורה
קשה)... ואמר שבשלב זה, הוא יעכב את זה עד למועד מאוחר יותר... וזאת לאור תלונותיי
על המצוקה בה אני שרוי?!?! דבר שעורר בי
את המחשבה, ש- "פיט" גמר אומר לזרוק אותי מכל המדרגות ולפטר אותי, בלי
להעניק לי שקל נוסף.
במקום לעודד, ולזרוק לי איזו עצם... בחר "פיט" להמשיך
ולהשפיל אותי.
ב- 11 ביוני, אני חש שהחבל מתהדק יותר ויותר על צווארי (יש לי עוד
אימיילים המתעדים חלק מההתנהלות)... ואני שוב מבקש עזרה; שלא הגיעה.
את ההודעה לשימוע קיבלתי, אם אינני טועה, ב- 24 ליוני... והשימוע נערך
ב- 26 ליוני.
וב- 1 ליולי, אם אינני טועה, קיבלתי הודעה טלפונית שאני "מפוטר
לאלתר"... ושההחלטה התקבלה בשיתוף ובידיעת מנהלת משאבי אנוש. ביקשתי אם יואילו לתת לי מכתב המלצה... ואמרו שאכתוב נוסח על לא יותר מחצי עמוד. כתבתי, שלחתי, ואמרו שלא צריכה להיות בעיה. עבר יותר מחודש. התקשרתי לפני כעשרה ימים; אמרו שיבדקו.
לקריאה נוספת:
עופר היקר כל מה שכתבת אמיתי ו גם אני כמוך חוותי דברים דומים במקום העבודה למרות כל ההשקעה שנתתי לאורך השנים ללא שום תמורה כלשהי אני מאחל לך הצלחה בכול אשר תלך חשוב שתדע שלמקום עבודה כזה לא מגיע עובדים טובים לא יכולת לכתוב יותר טוב ממה שכתבת במאמר זה ראוי להעביר את מאמר זה לדרגים הגבוהים ביותר
השבמחקשלך י
כל הנושאים שהעלית במאמר הם נכונים ואמיתיים.
השבמחקכאחד שעבד שם ולקח על עצמו מספר רב של לקוחות אשר שום עובד לפניי לא עשה ... בסוף יצא שאני לא בסדר... וכל התקלות של המנהלים נפלו עלי, כמובן (באופן לא מוצדק); לכן הדברים שנאמרו במאמר שלך, כנ"ל... וכן הציטוטים שהבאת מהספר, הם ממש נכונים .
יש צורך להתייחס לעובד כעובד, ולא עבד.
איך חברה מפטרת עובד שגם מחזיק מספר גדול של לקוחות, גם עובד מהבית ללא תמורה, גם עוסק, בנוסף, בפרוייקטים מיוחדים של החברה, וגם מתחזק את המערכת בזמנו הפנוי... למההההההההההההההה...
האם זו חברה נורמאלית ??????????
האם לא כל חברה הייתה שמחה לעובד כמוני, או עובד כמוך?
אילו שאלות שיש לשאול את מנכ"ל החברה.
חברה שמתנהלת בצורה כזאת כלפי העובדים שלה דינה לאבדון.
דרך צלחה
שלך, יו"ד
תחקיר "ממון שישי" שיפורסם מחר (31.10.2014) ב"ידיעות אחרונות" חושף עדויות לכך שבמשך שנים נוהג ויליגר להתעמר בעובדיו, לקלל אותם ולהשפיל אותם בפני עובדים אחרים. בחלק מהמקרים הידרדרה האלימות המילולית גם לאלימות פיזית
השבמחקhttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4586141,00.html
העובדת גילתה למה פוטרה במייל של הבוס: ''יש לה ילדים קטנים'' (11 לדצמבר 2014)
השבמחקhttp://rotter.net/forum/scoops1/162727.shtml
האם גם אתם סובלים מבריונות בעבודה? (11 לאפריל 2015)
השבמחקhttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4644437,00.html
אין ימי עבודה בספטמבר? כמות ימי החג והחופש בישראל - מהנמוכות ב-OECD
השבמחקhttps://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5337315,00.html
עו״ד יורם שפטל יפצה את מזכירתו לשעבר ב-332,000 שקל
השבמחקhttp://rotter.net/forum/scoops1/519981.shtml
''ארגונים נוטים להתעלל בעובדים כדי שיתפטרו בעצמם''; ח''כ לשעבר אבסדזה על המאבק למצוא עבודה
השבמחקhttp://rotter.net/forum/scoops1/507580.shtml
המנכ"ל שקורא למנהלים לשים את העובדים בראש הפירמידה - גלובס
השבמחקhttps://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001433171