לרגל הפרסום אודות "פטר והזאב": תודה לאבא ולאמא – דור
ראשון בארץ – שהוסיפו גם את הספר וגם את התקליט לספריה הביתית של תקופת ילדותי, בשנות
ה- 70 של המאה ה- 20 – אוצר ספרים שליווה אותי עד בגרותי.
תודה שסיפרתם לי את הסיפור (הזה ואחרים) והשמעתם לי את המוסיקה, בעזרת
הפטיפון הביתי, עם קולו הרדיופוני וצליל העברית המיוחד של יוסי ידין (אולי או כנראה בעידודו והדרכתו של אַבָּא בֶּנְדָּוִיד (ראו גם "פרק ממשנתו של אבא בנדויד")), שנדיר
לשמוע כמותו.
תודה שאפשרתם לי, כבן בכור (ונכד ראשון לסבא וסבתא מצד אמא) לחוות את
העולם העשיר והמרתק שלנו, גם ובעיקר מחוץ למסגרת.
כמו פטר: בחוץ, בטבע, עם עצים וחיות.
חוויות החופש גם עמדו לי לרועץ, כבר בימי הגן, ובהמשך ב- 12 שנותיי
בבית הספר. סליחה על הפעמים והמקרים שאופן
התנהגותי גרם לכם עוגמת נפש. סליחה שסבלתם
לא מעט (בלשון המעטה) מהזימונים התכופים והמכתבים הזועפים על כך שאני מסרב לפעול
ולהתנהג כמצופה, ושלעתים קרובות אני נוכח – אך מחוץ לכתה/למסגרת.
"חשוב לסייע לתלמיד להגיע למקורות
ולמשאבים שמחוץ לכיתה. חשוב מאוד לפתח בהם
הנעה ומיומנויות להמשך לימודיהם. הספרן
בבית-הספר ובספריה הציבורית יכולים להיות לעזר בפיתוח מיומנויות למציאת החומר
הדרוש ובעידוד ההנעה" – כה אמר פול טורנס (Paul Torrance) במאמר "ילדים יצירתיים", שפורסם ב- 1972. חבל מאוד שהמורים שלי
לא ידעו אז את מה שטורנס ידע.
חוויות-החיים פיתחו בי, בזכותכם, את יצר הסקרנות והחקירה, היצירתיות והאסתטיקה,
ואת האהבה לספרים (בעיקר ספרי עיון, בתחומים שונים). הן בקריאה והן כמקור השראה. עד עצם היום הזה.
תודה לאל ותודה לכם!
סבא, עם אבא ואמא (1969)
מכתב מהגננת :) (1977)
מה קורה? אני קורא (1984?)
פסקה ממכתב לחברים (1999)
אוטודידקט מול בעל תואר, ערכים מול נורמות חברתיות (2014)
מיומנו וחוויותיו של בִּיבְּלִיּוֹפִיל חובב (2020)
ביבליוגרפיה אוטוביוגרפית (2022)
העם נגד מערכת החינוך: שיטת הלימוד של
ימינו עומדת למשפט / סרטון שגורם לי
לבכות / הסרטון המקורי, מבית Prince Ea
אין לך מושג, עופריקו אהוב, עד כמה אני מסכימה איתך, כמה חייתי אותך בגן, בביה"ס, בחברה. כמה חלמתי על עולם בו מתנהלים דברים אחרת.
השבמחקמצד שני חשתי, גם אם בטעות, שאמהות אחראית מחייבת אותי לסייע לך "להשתלב" בנורמות הקיימות, לטובתך, כביכול, אך בכנות ובאהבה מצידי.
במקביל, כמורה, מחנכת, כמנהלת וכמכשירת מורים...שברתי תפיסות ומסגרות, באומץ, ולעיתים תחת ביקורת קשה. פעלתי כפי שהאמנתי. כן, אפילו הצלחתי בהרבה מקרים.
אבל בבית, מצד אחד לא העזתי לצאת נגד תפיסות אנשי חינוך שבמחיצתם למדת/התחנכת, והיה לי קשה ביותר עם הדואליות והסתירה, בין מה שחווית, לבין מה שרציתי עבורך.
מצד שני, כן, בבית עודדתי את היצירתיות שלך, את נשמתך הפיוטית הרגישה, את חשיבך יוצאת הדופן והמקורית,את הכשרונות המאד מיוחדים שניחת בהם.
התבגרת ובחרת בחירות שלך!
גם אם צדקת, מלחמותיך ונסיונותיך לשנות "את העולם" הותירו אותך ברוב הזמנים, מתוסכל ומותש. מאד קשה היה עד בלתי אפשרי, להנחיל לך חלק מתפיסותיי ודרכיי, אותן פילסתי לעצמי, ועד היום, בין הסתירות.
כלפי חוץ נראיתי קונפורמיסטית, לא עשיתי רעשים מיותרים, ולא התנצחתי עם אנשים ומערכות, כך שחסכתי מעצמי, ברוב הפעמים, תיסכול, אין אונים, וכאב. (לא תמיד הצלחתי בכך), ומנגד, למדתי לפלס בשקט, דרכים מקוריות שלי ועל פי דרכי, בשקט, מאחרי הקלעים, מאחרי דלת הכתה...והצלחתי לגעת בהרבה נשמות, ולסייע לרבים רבים להיות הם עצמם, מבלי להתעמת כשזה מיותר.
ריגשתני במה שכתבת שאכן כן קיבלת מהבית, מאיתנו, ואכן אתה יחיד ומיוחד לטובה בכל כך הרבה היבטים.
כן ממשיך אתה, בשקט או בקול, לעמוד על שלך, גם כשזה קרב אבוד, במקום להתגמש ב- "איך", כדי לממש יותר את ה- "מה". אבל זה לשיחה פרטית,אם רק תיאות.
בכל מקרה כתיבתך בתוכן ובאופן, מדהימה, והיא רק אחד מכשרונותיך ומתנת שמים שקיבלת, ומשתמש בה לעיתים.
אוהבת, מעריכה, כואבת ושמחה בך,
אמא שלך, הדומה לך בהרבה מזויות ראיית העולם.