מצוקה בעבודה (3ב)

התפקיד שלי בעבודה זה כח עזר משלים לעבודת שאר אנשי הצוות.

כששאר אנשי הצוות נתקלים בבעיה, הם צריכים להפנות את תשומת לבי לעניין... לתאר לי את הבעיה... ואני צריך לנסות לפתור אותה באופן ממוחשב.  אני היחיד בצוות שעובד מול מחשב ומול מאגרי הנתונים והמלאי, כולל תקשורת עם גורמי החוץ, כגון: ספקים, טכנאים, ותמיכה טכנית.

אני יכול רק לסייע. אך למרות תפקידי החיובי... אני כמטרה לחיציהם של אנשי הצוות.

כל ניסיון לשיחה וניסיון לשתף ביוזמה לשיפור העבודה (רשימות, ריהוט, עזרים, שיפור תהליכים) שאני מנסה להטמיע, נתקל, כמעט אוטומאטית, בהתנגדות נחרצת, שמלווה לעיתים קרובות מידיי בצעקות, אלימות מילולית, ולעיתים אף באיומים באלימות, כלפיי. 

אפילו נהלי עבודה, אותם מכתיבים מההנהלה ומהמשרדים הראשיים, אותם אני אמור להביא לידיעת הצוות... נתקלים לא אחת בזלזול ובביזוי.

קשה לעבוד וקשה לשמור על הבריאות בסביבה עויינת.

הנה שני דוגמאות לאירועים שקרו לאחרונה:

1.

ישנם יותר כמאתיים ספקים, המחולקים לארבע קטגוריות עיקריות, שעיקרן כיצד תתקבל הסחורה שהם מביאים. שלוש רשימות-עזר תלויות על הקיר, לסייע לאנשי הצוות לדעת באיזה סטטוס נמצא ספק זה או אחר.

קשה לתאר את הסיטואציה, בלי להכיר את המקום האנשים.

אז אפשר רק לנסות לדמיין.

במשך כמה ימים עמלתי לעבור על כל רשימת הספקים, לעדכן את הרשימות (דבר שלא נעשה מזמן, או מעולם לא נעשה)... והפקתי רשימה רביעית, של כל הספקים, לפי אל"ף בי"ת, כשליד כל אחד מצויינת בצבע שונה הקטגוריה אליו הוא משתייך.  הרשימה הזו, בעצם מרכזת את נתוני שלוש הרשימות, לרשימה אחת מקיפה וכוללת.  עד עכשיו אנשי הצוות היו צריכים לעיין בשלוש הרשימות הנפרדות... כעת, די בעיון ברשימה הזו, כדי ללמוד על הספק אותו אתה מחפש.

חשוב להדגיש, ששלוש הרשימות הנפרדות, עדיין במקומן;  אחת מהן אפילו הדפסתי בצבע, כדי להדגיש את הספקים איתם אנחנו עובדים הכי הרבה, לעומת ספקים איתם אנחנו עובדים לעיתים נדירות.

הכל כדי לסייע ולשפר את העבודה... ולמנוע תקלות, שאפשר היה למונען, מזמן... והן עדיין מתרחשות על בסיס שבועי.

כשסיימתי את הפרוייקט, ולפני שתליתי את הרשימה על הקיר... פניתי לאיש הצוות הוותיק ביותר, שהוא גם המבוגר ביותר, כדי להראות לו מה עשיתי, ולהסביר את מהות הרשימה וכו'.

התגובה הייתה מיידית! הוא העיף מבט קל ביותר... ופסק בטון לא ידידותי, שהרשימה לא טובה... ושאם אעיז לתלות אותה על הקיר, הוא יוריד אותה!!!

נאלצתי לפנות למנהל הצוות, כדי לבקש ממנו שיתערב ויוודא שהרשימה נשארת על הקיר ולא מושחתת.  המנהל הדגיש והזכיר לאיש הצוות, מי המנהל ומי מנהל המשרד... ושהוא, העובד, לא חייב להשתמש בכלים המופקים עבורו.

המנהל אף ביקש ממני, להדפיס עוד עותק מהרשימה, כדי שיעביר אותה למנהל שלו.   

2.

אני עובד במציאות, בה גם אנשי הצוות, בינם לבין עצמם, לא מסתדרים לעיתים קרובות, ולעיתים אף מכשילים במכוון אחד את השני.  למקרה אחד הייתי עד... כשישבתי מול אחד מאנשי הצוות, בשיחה על איזה עניין (הפעם זו הייתה שיחה ראויה);  נכנס איש צוות נוסף ושם על השולחן, ולא במקום המיועד לה, תעודת משלוח של סחורה שזה עתה הגיעה, ויצא.  איש הצוות, חייך לעברי... ומול עיניי, לקח התעודה והחביא אותה מתחת לחפצים מאובקים, המונחים גבוהה מעל ארון המדפים במשרד... וסינן: "מגיע לו! שיחפש את זה! שילמד לשים את התעודה במקום שהיא צריכה להיות!".

אבל כשהחיצים מופנים אליי... אז כל החבורה מתאחדת!

קורה לעיתים מידיי קרובות, שהצוות טוען שנעלמו להם תעודות, או שהם לא מוצאים תעודות.

תעודות משלוח מסתובבות להן בכל-מיני מקומות במשרד.

בעיקרון ישנם 3 תאים למסמכים: אחת לתעודות עבור הספקים, ושתיים (בשתי קטגוריות) השייכות למסמכים לתיוק, השייכים לי.

מכיוון שישנה "אפס" יוזמה מצד שאר אנשי הצוות (להם משרד אחד, ולי משרד אחד) לשפר את תנאי עבודתם הם... החלטתי לקחת יוזמה... ובעצה אחת עם מנהל הצוות, עשיתי בקשת רכש עבור עוד יחידת תאי איחסון למסמכים... כדי לתת לשאר אנשי הצוות, מקום מרוכז וידוע בו יוכלו להניח מסמכיהם.

ביום שלישי המוצר הגיע.  סימנתי אותו בבירור, בצורה מאירת עיניים... והתקנתי שני מדפים מתחת לתאים שהיו עד כה. חשבתי שירצו שיהיה להם נגיש יותר, התחתית ולא בראש המתקן.

ביום רביעי הגעתי לעבודה... ונתקבלתי בצעקות (אני לא מגזים), מה פתאום אני מוסיף להם תאי אחסון... ולא צריך את זה... ומה אני מתערב להם בעבודה... ושהתאים גבוהים מידי ונמוכים מידיי... ועוד כלמיני טענות שווא...; ואחד מאנשי הצוות כבר תפס יוזמה, פרק את התאים (ההרכבה כמו פאזל) ושם אותם במקום אחר.

ניסיתי לומר ולהסביר בנחת... שהמתקן הוא כמו פאזל, ומכיוון שאין בינינו תקשורת של אנשים בוגרים שעובדים יחד בצוות ובשפה נקייה ורגועה... לא יכולתי לתקשר כיצד ירצו שאבנה את המתקן המודולרי לנוחיות החברים.  אולם, זה לא מאוחר... ואם יחפצו... יוכלו לעצב המתקן כפי ראות עיניהם.

לצערי, גם הפעם, נאלצתי לפנות למנהל הצוות... וכן, כמו גננת או ביביסיטר לילדים סוררים... הוא זימן את האיש הסורר... והסביר לו שהוא – המנהל – מנהל את העניינים... ועל תאי האחסון החדשים לחזור למקומם על שולחן העבודה, ולהיות זמינים ושמישים עבור אנשי הצוות.

וכך היה!

לצערי, לא אחת, אני נאלץ לבקש התערבות של מנהל הצוות, כדי שאוכל להמשיך בעבודה שלי כשורה, בעת שאנשי הצוות האחרים מעגלים פינות, עושים קיצורי דרך, מסרבלים ומסבכים את ההתנהלות היומיומית.  לצערי, למרות קשיחותו... לא מצליח מנהל הצוות להחדיר בעובדיו משמעת ברורה ולהטמיע בהם גישה מקצועית ונכונה.