ה- "מלוה מלכה" במוצאי "שבת נחמו" היה יפה,
כרגיל. נפשי יצאה בהביטי על הבנות, שאינן
בהישג-יד. יצאתי מעט לפני שהסתיימה
החגיגה, סביבות 0115. הירח, הכמעט מלא,
הדהים בהשתקפותו על פני האגם. ישבתי, דקות
ארוכות, על מזח קטן, עד שהירח נעלם. כדקה
לאחר שהתיישבתי, פשוט, פרצתי בבכי. יופיו
של הירח וניצנוציו על פני המים, והמועקה שתססה בי — פשוט, כואב הלב. מזמן לא בכיתי ככה.
(יולי 1999)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה