1130
בבוקר, אני נוסע מזרחה בכביש 471. מתחת לגשר רחוב זרובבל הגלגל הקדמי-שמאלי פוגע
כנראה בחפץ לא קטן, שהיה על הכביש. בגלל שכלל לא
הבחנתי בו, הייתי קצת בהלם מעוצמת הפגיעה.
עצרתי במקום יחסית בטוח, כדי לבדוק האם יש תקר או נזק נראה לעין, אך לא
הבחנתי במשהו חריג. בהמשך הדרך, כשלושה ק"מ
אחרי מקום הפגיעה אני רואה ניידת של משטרת התנועה בצד הדרך, כשמאחוריה רכב פרטי,
ולידו עומדת מתנדבת משטרה ומדברת בנייד.
אני עוצר מאחורי הרכב הפרטי, ומסמן למתנדבת. היא נגשת אלי, ואני אומר לה מה קרה לי שלושה וק"מ
לאחור... והיא אומרת לי שאני אתקשר לדווח ל- 100 כי זה לא האזור שלה. אני אומר לה שאין לי טלפון נייד, והיא אומרת
"אם מישהו אחר גם נתקל בחפץ, כנראה הוא כבר ידווח למשטרה".
כשאני יוצא שוב מהרכב לבדוק הגלגל, השוטר-הנהג שיושב לו ברכב הממוזג
כורז לי בביקורת: "נהג! מדוע אתה יוצא מהרכב?", במקום לצאת מרכבו ולשאול
מה הבעיה ואולי יוכל, חס ושלום, לסייע לנהג במצוקה?!
אולי אני סתם מגזים בציפיותיי ממשטרת ישראל?
עצוב.
לקריאה נוספת בענייני חוק, סדר, אמון הציבור ואחריות ציבורית:
"פרשת פישר-מלכה , שממשיכה להתרחב מדי יום ומטילה כתם גדול בין השאר על צמרת המשטרה בישראל,
מתחילה היום (ד') רשמית את השלב המשפטי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה