מאז פוטר יובל, עלו
המתח והתסיסה בעבודה. 4-5 עובדים (כ-
15% מכח העבודה המיומן) התפטרו, בעקבות הפיטורין של יובל. לא לאות מחאה, אלה מתוך מצוקה אמיתית. יובל ידע לדבר לעובדים כבני אדם, בכבוד. המנהלים האחרים לא כ"כ מוכשרים ביחסי
אנוש.
נשארתי אני עם
המצוקות שלי. בינתיים אינני יכול הרשות לעצמי להתפטר.
לפני שיובל פוטר,
עמדתי בנטל היעד של מילוי 100% מהמשימות, ולעיתים קרובות יכולתי לעזור מעט לחבר'ה
האחרים בצוות עם המשימות שלהם.
מאז פוטר יובל,
שהחזיק נתח משמעותי מהמשימות... המטלות מתחלקות לשאר חברי הצוות. המשימות שאני קיבלתי פוגעות בכושר העבודה שלי,
ואינני יכול הפיק 100% של עמידה ביעדים. אני
לא פרפקציוניסט, אבל חשוב לי לעמוד ביעדים ולהשלים משימות... והקושי שלי, כעת,
לעמוד ביעדים, מכניס אותי למצוקה לא קלה. הוכנסתי
לטירוף בעבודה, כשאני עובד כ- 11 שעות בממוצע ביום. 5 ימים בשבוע.
עבודה הכוללת עבודת משרד ועבודת שטח, כולל עבודה פיזית. אני לא מפונק, ואפילו אוהב העבודה הקשה... אבל,
בחודשים האחרונים אני מרגיש סחוט ומותש, ובמצב שרק הולך ומדרדר.
התקבלתי לעבודה לפני
כ- 13 חודשים, כדי לתפעל 2 וחצי לקוחות, עבור משכורת של 5,000 ש"ח ברוטו (שזה
שכר המינימום בחברה). שלא לדבר על יוזמות אישיות ושיפור תהליכי עבודה
שהצלחתי, בחסדי ה', להטמיע לטובת החברה... קיבלתי במהלך השנה עוד 2-3 לקוחות, ללא
כל תגמול... וכשיובל פוטר, קיבלתי עוד 2 לקוחות.
סה"כ כעת כ- 7 לקוחות. המשכורת
של אדם בתפקיד וניסיון דומה לשלי, צריכה לעמוד על לפחות 7,000 ש"ח ברוטו. בשיחה עם המנהל הבכיר במקום, הובהר לי שהוא
יעשה מאמצים כבירים, כדי לנסות להשיג לי תוספת של 10%.
בעקבות הפגיעה החמורה
בבריאותי, עקב הלחץ הגובר והולך, והפגיעה באיכות העבודה שלי, עקב אי עמידה ביעדים...
קראתי קריאה לעזרה לבכירים בחברה, ונקראתי לשיחת בירור עם פיט - המנהל הבכיר בשטח,
כשלידו יושבת ומתמללת, נציגת משאבי אנוש. פיט
גם טרח לחזור ולהדגיש, שהוא "לא מפחד מאף אחד", ושבפעם הבאה שאני במצוקה
עליי, רצוי שלא אוציא המצוקה החוצה לבכירים בחברה, אלא אשאיר הכל
"בבית". פיט טרח גם להזכיר שוב,
את המילים הגסות של "פיטורין" ו- "התפטרות".
לפני הפגישה, בעוד
עימות לא בריא עם נון – המנהל הזוטר בשטח, הטונים עלו... ואמרתי לנון, שאני מרים
את הקול מתוך מצוקה, ואני מבקש ממנו שיקח צעד אחד אחורה, ולא ימשיך לדחוף ולדחוק אותי
למצוקה. נון, ענה כשבידו הימנית סימן אקדח, אותו כיוון לראשו ואמר: מצוקה?? אני
לא מכוון לך אקדח לראש.
בתגובה אמרתי שהיחס
שלו וחוסר הרגישות גורמים לי למצוקה לא קטנה, שאיננה רחוקה מכיוון אקדח לרכה. בתגובה, פלט נון "פחחח" של חיכוך וזלזול, ויצא
מהמשרד.
ב- 14 לאפריל, בהמשך לשיחה עם פיט, כנ"ל, שלחתי לו את האימייל
הבא (למותר לציין שאני בדר"כ לא מקבל תגובות):
יש לי המון מה לומר,
ואני בדר"כ לא מוכן ומוכשר לפרט הכל בשיחת פנים אל פנים.
וסליחה... שאין לך
סבלנות לאימיילים שלי.
אבל...
בעקרון מדובר פה
בשלושה דברים:
1.
משכורת
2.
משימות
3.
תנאי עבודה
אומר שוב בקצרה,
1.
5,000 ₪ ברוטו (בשביל 200 שעות בחודש), זה בעצם שכר המינימום באוריין. בכל
השנה שעברה, לא הגיע לי שכר מינימום. 7,000
₪ זה שכר הגון למתפעל בסדר גודל של העבודה אותה אותי מבצע. חייב להיות יחס קרוב יותר בין המטלות, האחריות
והדרישה, למשכורת, מאשר 10%.
אני שווה יותר, תורם
יותר, עושה יותר, יוזם יותר.
2.
אמרת 7 לקוחות זה לא מספיק?
עם הלקוחות הנוספים
ומשימות ערך מוסף... תפוקת ה- 100% שלי נפגעה... וזה מה שהכניס אותי למצוקה. הלוואי שבמיומנותך והדרכתך, ובהתאם למגבלות
שלי... אוכל לחזור ל- 100%, ולהרגיש טוב. לא
אוהב להשוות לאחרים, אבל כמות העבודה הייתה יכולה להתחלק בצורה יותר מתאימה.
אמרת אתה, באחת מישיבות התפעול, שאולי "דבורה" גם תיקח לקוחות קטנים?!
(כעת היא מטפלת רק בלקוח אחד).
נון, הזכיר לא אחת...
שעבודה מהבית זה חלק מהאחריות של המתפעל, ורמז שיש בזה טעם לפגם, שאני לא עובד
מהבית. עבודה מהבית ללא תמורה זה נכון וראוי?! כמה יובל עבד מהבית,
וגם זה לא היה מספיק?! היכן גבול האחריות של העובד? האם רק כשהוא קורס
ונופח את נשמתו (אפילו שעוד, כאילו, בחיים)?
3.
תנאי עבודה. פירטתם אמש הטבות שהעובדים מקבלים; פנסיה בשבילי זו לא הטבה... אלא נזק ממשי;
והלוואי שלא הייתם מנכים לי התשלומים הללו.
פיט, גם בימים טובים
יותר, כשהחברה הייתה פחות במצוקה פיננסית... א. משרד התפעול לא שופץ.
ב. את המחסן העצום,
עדיין מנקים עם מטאטא ויעה, בלי מכשור מתאים.
ג. בתקופה האחרונה,
לעיתים יותר ויותר מזומנות, ישנם אורחי קבע בחדר האוכל, בפינת הקפה ובמשרד – זבובונים
קטנים, שמקורם, בדר"כ, מחוסר ניקיון וחוסר היגיינה.
במהלך השיחה אמש
הזכרת פיטורין והתפטרות, כאופציה שבידי המנהל ובידי העובד, להפסקת יחסי העבודה. הזכרתי לך בעבר את
היחס לבני אדם מסויימים, במקומות מסויימים , ע"י אנשים מסויימים, בתקופת
השנים 1933-1945.
(אנחה). העובד,
בימינו, הוא בן-אדם, הזקוק לפרנסה. אל לו לחזק לתפוס את החלש במצוקתו.
לא נכון שבמקום לטפל בשורשי המצוקה ולהיטיב לעובד... אתה מציע ומזכיר שאפשר גם
לסיים את יחסי העובד-מעביד... ובלי לתת מענה של אדם חזק לחלש ממנו. רבים מהעובדים שעזבו, מרצונם(?!) בשנה האחרונה,
הושפלו לתת-אדם, ביחס שקיבלו. פיטורין או גרימה לאדם להתפטר מעבודתו (ואני
מדבר גם על עצמי), דומה להשמדה נפשית-רוחנית והשפלת רוח האדם, ויש לתת על כך את
הדעת, במיוחד במצב הכלכלי-חברתי השורר במדינת ישראל, כיום.
המצוקה הגוברת שלי,
היא מכלול של כל הנ"ל (וכתבתי בצמצום).
אני בטוח שאתה וא.
יכולים לעשות יותר, לטובת העובדים ולטובתי.
בריאות,
לקריאה נוספת:
-
האמת המלאה על הסכם העבודה בצרפת שעורר סערה ברחבי העולם. קישור לכתבה שהופיע יום קודם, באמצעי התקשורת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה