לנקוש בדלת, להקיש או לדפוק?

לאחרונה ראיתי את השלט הזה:

 

ראו נטיות הפעלים של השורש נ־ק־שׁ (ויקימילון).

          נראה ש- "לִנְקֹשׁ" הוא שם הפועל בבנין קל (לא ממש מבין בבניינים).

שיטוט קצר ומהיר בפורומים למיניהם, לא שכנע אותי האם "לנקוש בדלת" זהו ניסוח דקדוקי מדוייק, או לא... והאם זהו ביטוי נכון ומקובל, בעברית הישראלית המדוברת של היום.

ראו:

-         איך אומרים לנקוש או להקיש? (פורום השפה העברית, ב- תפוז)

-         איך דופקים בדלת (פורום השפה העברית, ב- נענע)

באתר האקדמיה ללשון העברית, לא מצאתי את מבוקשי, ושלחתי שאלה למומחי האקדמיה.  תשובתם:

בלשון חכמים מקובלות שתי הצורות במשמע של 'הכאה' 'לנקוש' ו'להקיש' ואפשר להשתמש בשתיהן.  ואולם נראה כי בעברית החדשה גברה מעט הצורה להקיש על הצורה לנקוש.  לסיכום, שתי הדרכים נכונות.

בזמן שהמתנתי לתשובת האקדמיה, שאלתי גם לדעתו של ד"ר יצחק הילמן (עורך לשוני ומרצה ללשון באוני' בר-אילן ובמכללת "אחוה"), שאמר שהן "לנקוש בדלת" והן "להקיש בדלת" הן צורות נכונות, אולם "להקיש בדלת" זו צורה מקובלת יותר בלשון ימינו.

דוגמא אחת ל- "לשון חכמים", ראו משנה מסכת כלים, פרק י"א משנה ב':

כָּל כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁיֶּשׁ לוֹ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, טָמֵא, חוּץ מִן הַדֶּלֶת, וּמִן הַנֶּגֶר, וּמִן הַמַּנְעוּל, וְהַפּוֹתָה שֶׁתַּחַת הַצִּיר, וְהַצִּיר, וְהַקּוֹרָה, וְהַצִּינּוֹר, שֶׁנַּעֲשׂוּ לַקַּרְקַע.

מפרש "תפארת ישראל", יכין:

והקורה - ... ולפענד"נ שהוא כעין קורנס שקבוע גם אצלינו בהדלת מבחוץ כדי לנקש בו על הדלת כל מי שירצה לכנוס, והוא הוא הקורא לבני הבית שבפנים שיפתחו לו, או שקורא עי"ז לבני הבית להודיעם שרוצה לכנוס, מדאינו מדרך ארץ לכנוס לבית חבירו פתאום [כפסחים קי"ב א'].

מסכת פסחים, דף קי"ב ע"א:

"תנו רבנן, שבעה דברים צוה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו: בני, אל תשב בגובהה של עיר ותשנה ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים ואל תכנס לביתך פתאום כל שכן לבית חבירך ואל תמנע מנעלים מרגליך השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות והוי משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו".

בין לבין... מצאתי באתר האקדמיה את המילה "מַרְתּוֹק" (ראו בתחתית העמוד):

מרתוק הוא התקן הקבוע בדלת הכניסה לבית ומשמש להקשה.  המילה מרתוק שקולה במשקלן של מילים כמו מַרְעוֹם ומַהֲלוֹם (שוקר חשמלי).  שורש המילה רת"ק נבחר על פי משמעותו של הפועל הִרְתִּיק מלשון חז"ל שמשמעותו הכה, נקש, כגון במשל המובא בתלמוד על "אוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא וְהִרְתִיק עַל פִּתְחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ" (ברכות א, א).  המונח מרתוק נקבע במילון למונחי נגרות הבניין של האקדמיה משנת תשל"א (1971).

(את המקור המנוקד, הנ"ל, בתלמוד הירושלמי, מצאתי כאן)

העיסוק בנושא הנ"ל הזכיר לי את ד"ר אבשלום קור, בפינתו "באופן מילולי" (בגל"צ).

בתכנית מיום 24.11.2014, ב' בכסלו תשע"ה.  הסביר ד"ר קור את פירוש המילה "התנקשות"; התשובה היא: "התנקשות" פירושה ניסיון לרצח.  ד"ר קור פתח את דבריו במשפט: "הערבי הירושלמי שירה, מטווח אפס, אל יהודה גליק, העמיד בפניי העיתונאים גם סוגיה לשונית...".  להאזנה (אתר iCast).

"באופן מילולי: סיור יומי בנופי העברית לתקופותיה בתנ"ך, במשנה, בעברית המדוברת ובלשונם של העולים לארץ ישראל, וכן השוואת שמות ישובים ללשון האחות, הערבית. הפינה מלווה בקטעי נאומים וראיונות ששודרו בתוכניות גל"צ ובקטעי שירים עבריים המרחיבים את הנושא ומשמחים כל לב".