בספר "עולמו של אבא" [אותו אני קורא הימים אלה] (עמ'
קצ"א)... בפרק המספר על "רבי שאול בראך" (1865-1940), מביא המחבר
דברים בשמו(?):
וז"ש חז"ל:
"צדיק ורע לו – צדיק שאינו גמור", כלומר, מי שהוא צדיק רק כשרע לו – זה
צדיק שאינו גמור. "צדיק וטוב לו –
צדיק גמור", כלומר, מי שהוא צדיק גם כשטוב לו – זה נקרא צדיק גמור.
המקור לדברי חז"ל נמצא במסכת ברכות, דף ז' עמוד א':
אמר
(משה) לפני ריבונו של עולם מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו? יש רשע
וטוב לו ויש רשע ורע לו? אמר לו: משה, צדיק וטוב לו, צדיק בן צדיק. צדיק ורע לו, צדיק בן רשע. רשע וטוב לו, רשע בן צדיק. רשע ורע לו, רשע בן רשע
בסוף עמוד כ"ו – תחילת עמ' כ"ז, נכתב בספר "בית ישראל" (שיצא לאור בשנת תרצ"ז / 1937):
אלא הכי א״ל צדיק וטוב לו הרי זה צדיק גמור, יל״פ בדרך מליצה מי שהוא צדיק אף כשטוב לו ועומד בנסיון העשירות הוא צדיק גמור אבל מי שהוא צדיק רק כשרע לו אינו צדיק גמור וכן מי שהוא רשע רק כשטוב לו אינו רשע גמור אבל אם כשרע לו אעפי״כ לא שב אל ד׳ הרי זה רשע גמור [שפתי חכמים]
המשכתי חיפוש הציטוט "מי שהוא צדיק
רק כשרע
לו", במנוע החיפוש במאגר "Hebrew Books", והגעתי לספר נוסף (אחד
בלבד(?)) – "משאת בנימין"... וכך כתוב בעמוד ה' של הספר שיצא לאור בשנת
תרס"ח / 1908 (תחילת עמודה ימנית):
...
ובבחינה
זו מפרשים דברי רז״ל בברכות דף ז׳
צדיק וטוב לו מי
שהוא צדיק
אף שטוב
לו ועומד
בצדקתו אף
ששעתו מוצלחת ולא נגעה
בו יד
ה׳ הרי
זה צדיק
גמור דיש
לו... אבל צדיק
ורע לו
מי שהוא צדיק
רק כשרע
לו כשהק״בה מראה
לו פנים זועפות ומכסה
אותו בכל
מיני נסיונות ואוכל
רק לחם עוני
מתוך הלחץ
זו הדחק
ה״ז צדיק
שאינו גמור...
אני מניח שאם נחקור הלאה, נמצא עוד מקורות מעניינים.
לקריאה נוספת:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה