יום הזיכרון לשואה ולגבורה ה'תשע"ג / 2013...
כמה דקות לפני עשר
בבוקר, אני יוצא מהמשרד, כדי לעמוד בחוץ, לשמוע את צפירת שתי הדקות. שתי דקות זה הרבה זמן... ותוך כדי הצפירה, אני
מרים את עיניי ובוהה בשלט החברה, התלוי מעליי.
החברה בה עבדתי היא נציגתה בישראל של חברת-בת של חברת הרכבות הגרמנית – Deutsche Bahn, שמשרדיה הראשיים נמצאים בברלין.
... הרהרתי בסבא-ובסבתא-רבא שלי, שנספו/נרצחו,
באוגוסט 1941 בפלאשוב, ע"י גטו קרקוב, לשם גורשו מברלין; ועל שאר בני
משפחתנו שנספו בשואה [אגב, לברלין הם עברו מהעיר קיל, שם בונה חברה גרמנית את הצוללות המתקדמות עבור חיל הים הישראלי].
מציאות עצובה, מטרידה, מורכבת וסוּרְיָאלִיסְטִית-משהו.
קטע ממכתב ששלח קרוב משפחה לסבי (שניהם ז"ל)
Deutsche Reichsbahn הוקמה ב-
1920, ונקראה בשם זה עד 1949.
ב- 10 לפברואר 1937 הולאמה החברה ע"י השלטון הנאצי, ובשנים
1939-1945 היה מערך הרכבות של החברה מרכיב קריטי ביותר בסיוע ליישום "הפתרון הסופי", ובטרנספורטים, מאלפי ערים ויישובים באירופה, למחנות הריכוז וההשמדה.
מי היה מאמין, שכשבעים שנה אחרי השואה, בה נספו 6 מיליון יהודים, ביניהם
דודים, דודות, צאצאיהם, ודודנים בקרבה רחוקה יותר, הי"ד... של הוריי, הי"ו... אעבוד
בחברה כזו, במדינת היהודים, ואתפרנס ממנה?! חברה הנסחרת בבורסת תל אביב, וגם יהודים מפיקים ממנה רווחים כלכליים.
(אנחה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה