שני מקורות.
1.
מתוך: "עולמו של אבא", עמוד תפ"ד - תפ"ה:
כמעט בכל עיר ובכל
כפר במחוז טראנסילבניא התגוררו קבוצות ערלים של כת השבתניקים, כלומר – גוים ששמרו
על קדושת השבת, לא אכלו בשר חזיר ונבלות, קיימו את המצוות שבין אדם לחברו, לא שתו
משקאות חריפים וקראו יומם ולילה את ספר התנ״ך וידעו את המקרא כמעט בעל פה.
בכל העתים ובכל המשטרים רדפו אותם, משום שראו בהם מעין יהודים שמסרבים "ללכת
בתלם" ולקבל את מרות הכנסיה הנוצרית.
בקרבת העיר
מארוש-וואשארהעלי, קיים כפר בשם "בעזעד-אויפאלו", שכל תושביו, ללא יוצא
מן הכלל, היו "שבתניקים". לפני כשבעים שנה (תרכ״ח) החליטו הכפריים
האלו ביום בהיר אחד לעשות צעד היסטורי. הם אמרו: אם כבר התרחקנו מהנצרות –
למה שלא נהיה יהודים לכל דבר ולקיים גם את המצוות שבין אדם למקום?! הם פנו לשר
הדתות בבודאפעשט, הברון אטווש, באמצעות הרה״ג ר׳ מרדכי הירש מאובין והם בקשו שיאשר
את המרת אמונתם לדת משה.
הכמורה בבירת
הונגאריא נפגעה קשות ע״י פנייה זו והתנגדה בתוקף לגיורם. אך בסופו של דבר
נענתה הממשלה לבקשתם וכולם נכנסו תחת כנפי השכינה. כמאתיים אנשים, גברים,
זקנים, נערים וטף נימולו לשם גירות, ביניהם גם מבוגרים בגיל שישים ושבעים.
יש אומרים שכל המבצע הזה נעשה בפיקוחו של אחד מבניו הרבנים של מרן ה"כתב סופר" זצ"ל. הם בנו להם בית כנסת, בתמיכתו של הברון הירש, כן בנו
להם מקוה טהרה והמנהיג הרוחני שלהם השבתניק, נעשה הרב והשוחט שלהם.
הדבר עשה רושם עצום
בעולם היהודי, כי מאז מעשה שכם וימי מרדכי היהודי, לא קרה כי ישוב שלם של גוים
יעבור לדת ישראל, ולא מתוך אינטרס, אלא מתוך דביקות באמונת ישראל. והכפריים
האלו עשו זאת למרות הרדיפות והאיומים של השלטונות ושל השכנים הנוצרים. גם
לאחר שנעשו יהודים, המשיכו יושבי כפר בעזעד-אויפאלו לחיות ברמה נמוכה בעניות ודחקות,
מעבודת אדמה כחקלאים כפריים פשוטים. גם את בגדיהם הלבנים, העשויים מבד, לא
החליפו ובכל הזמנים ובכל התנאים הם חיו חיי תמימים מסורים ודבוקים לאמונת ישראל.
הדבר היה לקדושת השם ממש. בתקופת השואה, הבטיחו להם הנאצים ימ"ש
חופש מגירוש, בתנאי שימירו את דתם בחזרה, אך הם סרבו לעשות כך והעדיפו ללכת עם
אחיהם היהודים למחנה ההשמדה באושביץ.
חלק ניכר של בניהם
וצאצאיהם של החקלאים האלו עזבו את כפר מולדתם והתפזרו כמעט בכל הקהלות היהודיות
בטראנסילבניא והתחתנו עם בנות ישראל, הקימו בתים למופת והתנהגו ברוח התורה
והמסורה. ראש הקהלה האורטודוקסית בעיר דעווא ד"ר יעקב לורינץ, היה ג"כ
מצאצאי גרי צדק אלו, ועמד בראש העדה היהודית בכל מחוז הונידורה במשך שלושים שנה.
למרות שהיה עורך דין ממולח ומוצלח וגביר עצום, והיה ביחסים טובים עם כל
השופטים הראשיים של בתי המשפט המחוזיים, היתה שוררת בביתו רוח ישראל סבא.
בביתו שמרו בקפדנות על כשרות המטבח ועל קדושת השבת... ד"ר לורינץ הניח
תפילין כל יום... היה מוקיר רבנן גדול וביתו היה פתוח לרוחה לפני עניים ודלים והיה
מחזיק בתלמידי חכמים.
2.
מתוך: ירחון "עולת החודש". שנה ב' קונט' ד' (ט"ז) טבת ה'תשל"ח / Vol. 2 No. (16).
ברוקלין, 1978. עמוד מ"ד-מ"ה. מאת: דובער שווארץ:
קהל גרים "בעזעד אויפאָלו" יצ"ו
אמרו חז"ל לא
הגלה הקב"ה את
ישראל לבין
האומות אלא
כדי שיתוספו עליהם
גרים (פסחים פ"ז), ואם כי
קשה גרים
לישראל כספחת (יבמות מ״ז), עם כל
זאת הרבה
נתנו הגרים לעם
ישראל, החל מיתרו
חותן משה
שהוסיף פרשה
שלמה בתוה"ק ואחה
תחזה וגו', ורות המואבית שזכתה
ויצא ממנה
דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות (ברכות ז'), ואונקלס הגר שתרגם
את כל
התורה (עיי' ירושלמי מגילה
פ"א) וגם הלל הזקן התפאר א"ע ששימש
שני גדולי
הדור שמעי׳
ואבטליון שהיו
גרים (פסחים ס"ו).
וכמו
כן בכל
דור ודור נתוספו עלינו
גרי צדק
ומהם הרבה
גדולים וצדיקים ראשי
ישיבות שהרביצו תורה בישראל, וגדולי מחברים שזיכו
את בני
ישראל בתורתם, ומה גם
סתם גרי
צדק שבאו לחסות בצל
השכינה, כולם שייכי
לעם ישראל.
בין הרבה גרים
שהיו לישראל במשך
הדורות, כדאי להעלות זכרון
בספר פרשה
נהדרה של קהל
גרים דק"ק בעזעד אויפאלו יצ"ו באונגארן הישנה (וכעת רומעניען).
הי'
זה בשנת תרכ"ח לפ"ק תקופת
ממלכת הקיסר
החסיד פראנץ יאזעף שמלך
במדינות אסטרייך אונגארן וגאליציע, הי' כפר
קטן על
יד העיר
מאראש-וואשארהעלי יצ"ו אשר
תושבי' הנכרים שמרו
שבת והוקירו דת
ישראל, ובמשך הרבה
מאות שנים
נכסוף נכספו
נפשם בהם תתעטף
לקבל עליהם
דת משה
וישראל.
אמנם
נרדפו קשות
ממלכות אסטרייך אונגארן שלא
הרשה להם
להתגייר.
ואם
כי לא
הורשו להכנס
בבריתו של
אברהם אע"ה,
עכ"ז
בסתר התנהגו עצמם
כיהודים גמורים, ששמרו שב"ק ויו"ט ופרשו
עצמם ממאכלות אסורות וכו'. במיוחד הי' מר
גורלם בתקופת מלוכת המלכה
הרשעה מאריא
טערעזיא שר"י שראתה
אותם כבוגדים בכנסת
הנוצרים ורדפה
אותם עד
חרמה.
ובכן
נדחו מדחי
אל דחי וכל
לשון תחנוניהם הי'
כקול קורא
במדבר באין
מביט ומקשיב לבקשותיהם.
בשנת תרכ"ח לפ"ק התחילו להשתדל לקבל
רשיון המלכות להתגייר, ובאמצעות הרב הגאון מו״ה מרדכי עמרם הירש ז"ל אבדק"ק אובן ישן יצ"ו פנו
אל השר
לעניני הדת (רעליגיאנס מיניסטער) בארון אטוואש ובקשו
ממנו שבטובו הגדול
יטה עליהם
חסדו ויתן להם משאלת
לבם וגעגועי נפשם. ולמרות ההתנגדות החריפה מצד
הכומרים שעמדו
מנגד בכל תוקף
ועוז שלא
יבצעו זממם
הטוב, עם כל
זאת ניתנה
הרשות מהמלכות, וקבלו עליהם דת משה
וישראל, וע"י המוהל
המומחה הרב
הגאון מו"ה משה
סופר ז"ל מזיבענבערגען יצ"ו בנו
של הגאון
בעל כתב סופר נמולו
כולם כשתי
מאות איש
זקנים ונערים עוללים ויונקים, ובאו כולם
בברית יחד
בשמחה של
מצוה ובמסירות נפש, ויסדו להם קהלה
וקבלו עליהם את
הרב הגאון
מו"ה יצחק הלוי הירש ז"ל, לרב אב"ד (נזכר בשם
הגדולים לגדולי אונגארן במערכת י'
סי' שס"ח) להיות להם
למורה צדק
וילמדם חוקי
ד׳ ומשפטו ללמוד וללמד לשמור
ולעשות את
כל התורה
כולה.
אחר הדברים האלה
הוזמנו כל
העדה לבא
ולהתיצב לפני
בית המשפט
העליון במאראשוואשארהעלי, כי שופטי העיר
רצו לידע
מה זה
ועל מה
זה ראו
על ככה
להתיהד כל עם
מקטון ועד
גדול, ויד מי
הי' במעל הזה
אולי היהודים הסיתו
בם.
ודרשו
וחקרו היטב, ויחד כולם ענו
ואמרו כי
מרצונם הטוב
באו לידי
הכרה לקבל
עליהם ועל
זרעם את
אמונת ודת ישראל.
ויצא
המשפט כי
מותר להם
לאחוז באמונה שקבלו
עליהם רק
בתנאי שיוחרם כל הונם
ורכושם לטובת
המלוכה והממשלה.
הם
קבלו עליהם
את הדין
בלב ונפש
חפצה, והעניקו על
מרכבתם את
כל רכושם
וקנין כספם
כר וכסת
ומטלטלי ביתם
וכל אשר
להם והביאום בשמחה
רבה לפני
השופט.
והנה
כאשר הבחין
השופט וירא
את העגלות, יצא לפניהם בפנים
שוחקות וקרא
ואמר כי
בשם המלך
האדיר פראנץ
יאזעף הרשות
נתונה לכם להשאר
באמונה אשר
בחרתם, בנעוריכם ובזקיניכם, תלכו לביתכם וגם קנין כספכם וכל רכושכם תקחו
עמכם וקרא
דרור לכל
יושביכם.
ולא
באנו בזה
אלא לנסותכם האם
יש את נפשכם
לעבוד את
ד' אלקיכם באמת
ובתמים.
ועכשיו
שנתאמנו דבריכם לכו
ועבדו את ד'
אלקיכם כטוב
בעיניכם.
ופטרם
לביתם בשלום.
גרים הללו חיו
את חייהם
עפ"י התרה
בתמימות ובאמונה פשוטה
ושמרו תורה
ומצוה בכל לבבם
ונפשם והתפללו בהשתפכות הנפש
וכן חנכו
את זרעם
אחריהם עד
ימי הזעם שנת תש"ד לפ"ק כאשר
נכבשה הארץ
ע"י חיילי
הגרמנים הנאצים הארורים ימש"ו, והבטיחו להם
כי כאשר
אין גזעם חוטר
משורש היהודים ואין המה רק
כהונגארים שהחליפו דתם
לדת לא
להם, על כן
יכולים הם
להשתחרר מקלון
היהודים, באם המר
ימירו את דתם
וישובו לחיק
כנסת הנוצרים, ואז שב
ורפא להם. אמנם באם יחזיקו באמונת ודת היהודים אז
משפט אחד
יהי' להם
וגורלם כגורל
היהודים.
הם
בחרו במות
מבחיים ונשארו נאמנים לד׳
ולתורתו והערו
נפשם למות
מות קדושים וקדשו
שם שמים
ברבים ועלו
כולם על המוקד
בכבשונות של
אוישוויץ ד׳
ינקום דמם.
לכותב הטורים הללו
הי' הזדמנות להכיר
שריד יחידי
מקהל גרים
הנ"ל שנשאר
לבדו לפליטה אחד
מעיר, ע"י שהי' בריחוק מקום
ועי"ז לא
עלה עליו
שבט הברזל. שמו הי' יצחק בן אברהם והוא
נולד כבר
להורים בדת
היהודים.
וזכה
לשמש הרבה
צדיקים והי' מדקדק בתורה
ובמצות.
ולמרות
מה שאמרו
חכז"ל גיורא
עד עשרה
דרי לא
תבזי ארמאה קמיה (סנהדרין צד), והוא הי' רק גיורא
בר שני
דרי עם
כל זאת
הי' רגיל
לקלל בעצמו
את הגוים למיניהם בקללות נמרצות על
שאכלו את
יעקב ואת
נוהו השמו
— הי"ד ותנצב"ה.
לקריאה נוספת:
-
איזכור נוסף ל- "שבתניקעס" מהכפר הנ"ל, מופיע (באידיש)
גם ב- http://hebrewbooks.org/43617 עמוד 439-440. ווילנע, תרצ"ט / 1939.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה