ובכן, סיפורו יונה הנביא, מופיע במדרש תנחומא לפרשת "ויקרא"... ותשובתו
של יונה לרב-החובל של הספינה, הזכירה לי מיד את ספרו של דניאל פרסקי "עִבְרִי
אָנֹכִי" (313 עמודים), בהוצאת המחבר. ניו יורק תש"ח.
ספר אשר באופן נדיר ניתן למצוא בעמוד השער שלו את הכיתוב הבא:
"מותר להעתיק ולתרגם, בכל צורה שהיא,
מתוך הספר הזה, וכן משאר ספרי המחבר, בלי נטילת רשות"
"Permission
is hereby granted to reproduce
or translate any portions of this book,
as well as of this author's other books,
in any form whatsoever"
את ההקדמה לספרו, הכתיר המחבר בכותרת:
"אל הקורא העברי לאחר מאה שנה".
הנה משפטים נבחרים:
"לאמתו
של דבר, לבי מהסס אם בכלל תתקיים האנושיות בעוד מאה שנה... ואם אפילו בדרך נס
ישתרר השלום הבין-לאומי הנכסף... מי יודע אם יוכל ספרי זה "עברי אנכי" להחזיק
מעמד לאחר זמן רב כל-כך, כיוון שאינו עשוי חומר-נייר יציב ומוצק, כפי שהיה נהוג
לפנים. בכל זאת תשעשע התקווה את נפשי, כי
באיזה מיקרה יצליח ספרי להאריך ימים עד אז ויזכה, באופן זה או אחר, להגיע לידך...
רוצה אני לשער כעת, כי בימיך תיחשב המדינה
העברית בארץ ישראל לאחת המדינות היותר מתקדמות והיותר משפיעות על פני תבל רבתי...
עמנו שוקט ובוטח במולדתו הלאומית והריהו יוצר גדולות ונפלאות לעצמו ולכל האנושיות.
והנה באחד
הימים נכנסת לאיזו ספריה ציבורית בעיר או בכפר ומשום-מה נזדמן לידך הספר
"עברי אנכי", שהוא כבר בלה מיושן ודפיו דהים ומרופטים. ואם יעלה הרצון מלפניך לחלוק לו תשומת-לב,
מובטח לי שתתפלא מאוד במצאך את פתח-הדבר הזה, שנכתב לפני מאה שנה בתור מיכתב פרטי
אליך, אח רחוק...
קורא עברי
לאחר מאה שנה ומעלה, הבה אביע לך תודה אם עצרת סבלנות והואלת לקרוא את הדפים האלה,
שיהיו נראים בעיניך קצת משונים ו"בטלניים", הכתובים עברית ישנה
ו"קלאסית", — עד שייהפכו לקוריוזים
מוזרים ומעניינים. אם תוך כדי קריאה תתגלה
בת-צחוק על פניך, בין פרי הנאה ובין פרי לעג, — תהיינה שפתי דובבות בקבר...
על כל
פנים ברוך תהיה, כי באת לחסות בצל קורתי עת בעל-הקורה בעצמו שקוע בתרדמת-בלימה עד
עולמי-עולמים. אל תהא ברכת מת קלה
בעיניך..."
ערב ראש השנה תש"ח
ניו יורק, ארצות הברית של אמריקה
דניאל פרסקי
בן רבקה ויצחק הלווי
יליד מינסק של רוסיה
לקריאה נוספת:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה