בתחילת השבוע הועבר אליי אימייל, עם הכתבה
"הברונים החדשים" - מגזין mako ממפה לראשונה את הכוחות השולטים בנגב.
עם כל הכבוד לפלסטינים, האינתיפאדה הבאה עשויה
להפתיע מדרום. ברוני הפשע הבדואים צוברים ניסיון, תעוזה, מודיעין ותחמושת, אין להם
פחד ואף אחד לא מעז להתעסק איתם – לא רשויות האכיפה ולא ארגוני הפשע בארץ.
וכך הגבתי לשולח:
הבעיה היא, שמי שמצהיר שהמדינה יקרה לו... כמעט לא משמיע ביקורת על
המדינה, התנהלותה, ואינו מוחה על אכיפתה הסלקטיבית נגד פורעי החוק והעבריינים
האמיתיים, לעומת רוב האזרחים והתושבים הנורמטיביים.
הבעיה היא, שמי שמצהיר שהמדינה יקרה לו... אומר חדשות לבקרים, מתוך אותה אימפוטנטיות וחוסר אונים, ובהתעלמות מהבעיות האמיתיות והמגמות הקשות: "תראה, יש גם דברים טובים וחיוביים".
הבעיה היא, שדווקא בגלל אלא שמצהירים שהמדינה יקרה להם... המדינה
מדרדרת והולכת... וכל מי שמביע ביקורת נחשב בעיניהם כאויב.
המדהים הוא שרוב אלו עליהם אני מדבר (ואותם אני מבקר), הם ונציגיהם
בפוליטיקה, נמצאים בצד הימני של המפה.
לא נוכל למנוע מהספינה מלעלות על שרטון... אבל בהחלט אפשר לצמצם
נזקים. ועדיף מוקדם ממאוחר.
למה את רוב היהודים רודפי השלום והצדק, אנחנו מוצאים בשמאל?
דיי להפקרות – קדימה פיקוד ואחריות.
לקריאה נוספת:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה