"וכל העם נאספו אל הבתים אשר שם כיפות אבנים ודלתי ברזל" (שנת 1809)

בשבת פרשת "מטות", 19 ליולי 2014... פנה אליי אחד מידידי ושאל אם אוכל למצוא עבורו פרטים מדויקים יותר עבור סיפור ששמע לאחרונה ממישהו אחר... אודות מלחמה, התקפה ונזקים בעיר פרשבורג, בשנת תקס"ט (1809)... ושכן כתוב ב- ספר זכרון להחת"ם סופר.

בפרשבורג כיהן החת"ם סופר כרב העיר, משנת 1807.

בבלוג "מארון הספרים היהודי", מצאתי הקדמה קצרה:

"ספר הזכרון של החתם סופר (ר' משה סופר) מוקדש לעלילות שנת תקס"ט, (1809 למניינם), בה צרו כוחותיו של נפוליאון על פרשבורג, היא ברטיסלאבה של ימינו, בירת סלובקיה, השוכנת על הדנובה. החתם סופר מציג שנה זו כרוויית פורענות, שהחלה בסדרת חלומות טורדניים, שהתלוו לסדרה ארוכה של מקרי מוות מפתיעים בקהילתו של החתם סופר, שהטרימו את בוא הפורענות הגדולה. כך כתב החתם סופר:

"הנה גם אנחנו יודעים את כל הצרות והתלאות אשר מצאו אבותינו ורבותינו הקדושים נוחי נפש בקברם בהאי שתא הכא, אם מפאת כי בעוננותינו הרבים נפרצו חומותם ונשטפו מים רבים (החתם סופר מתאר בתחילת ספרו שבאותם ימים הדנובה עלתה על גדותיה, והציפה את כל העיר במי קרח, ובין השאר את בית העלמין היהודי(  [...] וכה היה דברתי אז עם פלוני ופלוני, ולמה לא נחלץ חושים בתשובה ומעשים טובים אנחנו מפה בית הכנסת הקדושה מקדש מעט, והמה יעמדו לנו לעזר במקום קדשם ויגן עלינו זכותם ותורתם".

ראה וויקיפדיה, ערך "ברטיסלאבה":

-         "עד תום מלחמת העולם הראשונה נקראה פרסבורג בגרמנית ובמקורות יהודיים פרשבורג".

-         בשנת 1809, תקפו כוחותיו של נפוליאון את העיר.

והנה העתקתי, קטעים נבחרים, מגרסה סרוקה שלספר הזכרון עצמו, אודות תיאורי המלחמה, ומהנעשה בעיר:

ספר זכרון, מגילת ספר כתוב

בו יסופר נכבדות, מוסרים הלכות ואגדות,

בספורים משולבות נוראות ונפלאות, שהתרגשו

לבוא לעולם בשנת תקס"ט לפ"ק

מודעה רבה

זאת כבר נודע ומפורסם... האומות אשר בצילם אנו חוסים, מחוייבים אנחנו להתפלל בשלומם כי המה מטיבים עמנו ונותנים לנו מחיה שם ושארית בארץ.

היטיבה ה' לטובים ומיטיבים, אכי"ר;

כתבתי זאת על אשר אירע לנו האי שתא תקס"ט לפ"ק פה פרעסבורג.

והנה ימי הסתיו עברו הגשם חלף הלך לו הנצנים נראו בארץ וקול התייר הגדול נשמע בארצנו.  מקול דהרות אבירי מלחמה נרעשה ארץ, היא מלחמת אדונינו הקיסר אסטרייך עם קיסר הצרפתים.  ומה ראו על ככה, ומה הגיע עליהם, הלא הוא כתוב על ספר מלחמות, ומפורסם בין כל עם ומדינה.  ומיום החל המלחמה התפללנו בשלום מלכינו כמה מזמורי תהלים בכל יום, ואחריו תפלה מיוסדת מראשית על ככה המתחיל הנותן תשועה למלכים.  ולא ארכו הימים וכבר נשמע כי עם הצרפתים קרבו למו ויאתיו לבא לעיר וויען במצור והוספנו בתפלות ובקשות גם עבור אחינו ב"י אשר יבואו שמה במצור.

בר"ח סיון ירחי תלתאי נראו חיל הצרפתים מעבר לנהר דאנויא וקראו לתוך העיר ליתן להם המעבורת לעבור עליה, ואם לא, יביאו קני שריפה עם אבני בלסטראות...  ויהי בעת תפלת מנחת ערב, יום ש"ק י״ט סיון נשמע קול רעם בגלגל ויניעו אמות הסיפים מקול דהרות עם אנשי מלא חמה, ואש מתלקחת בתוך העיר ותהי חרדה גדולה בתוך העיר, ועם ירדו לתחתיות הבתים למען לא יזוקו בנקל בבעלייה, וכן ירדתי אני לדיוטא תחתונה שבדירתי ואכלתי סעודה שלישית שמה, עם קיבוץ מתלמידים... והנה קולות וברקים כבד מאוד חיצים ואבני בלסטראו׳ חלפו עברו למאות הכל אל תוך העיר, וגם אל מקום שכינת היהודים בחוצו׳ עברו עלי ראשי האנשים כמו סנלנלי קטנות ונהרגו נפשות אינם נימולים ועם כל זאת הזיקו בתים רבים נימולים ואינם נימולים והי׳ פחת ובהלה גדולה וסכנה עצומה והעם בוכה למשפחותיו אנשים נשים וטף וקולי קולות לא יחדלון עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבוא׳ ואנחנו היינו יושבים בחדר התחתון שבביתי לומד שיעורא דיומא עם התלמידים בלב נשבר ונדכה, וכל רוח אין בנו, ואחר חצות היום הכבידו עלינו והיו ההיזיקות רבות יותר מרובים, והקולות יותר מבהילים ובכל זאת לא הדליקו החיצים כלל בשום בית ולא נראה שום רושם דליקה...

בי' בליליא ננהי ליום ד׳ ארר"ח תמוז שבו מים הזידונים לאיתנם הראשון, והתחיל לזרוק אבני בליסטראות יום יום פעם שעה או שתים ביום ובלילה...

בליל ב׳ השייכת ליום ג׳ י"ג תמוז בשעה חמישית דהיינו אייליף אוהר קול רעש גדול אשר לא נשמע כמוהו, קול חיצים וברקים נראים בעד החלונות, ובלכתן כקול מים רבים קול המולה גדולה, וע"ד זה סוען ורועש וזה בא אחריו קול גדול ולא יסף וירעשו אמות הסיפים, ונשתברו החלונות וירעשו הבתים וכל העם נאספו מקצה אל קצה איש וחבילתו על כתיפו, ואשתו ובניו נאספו אל הבתים אשר שם כיפות אבנים ודלתי ברזל...

... ובתוך הדברים והוא רעש וקול צעקה בעיר כי הדליקו החיצים את העיר ופניתי החוצה וראיתי כל הקהלה כמדורת אש ר"ל אשר כפי הנראה אוכלה אש סביבותיו, ולהב העיר עלתה שמים ובני ביתי בכו צעקו להוציאם החוצה ואנשים אחרים אומרים אל יזוז מר ממקומו פן תמצאהו חץ ברחובות ח״ו ...

וקול המולה ובכי רב כי פגע חץ באיש יודי א׳ כ"ה װאלף בן הישיש ר׳ ליב קאמרן, והנה האב הזקן בא מטפח בידיו בכה בכה רב אל הרופא אשר הי׳ עמנו עומד וביקש ממנו שיבוא להציל בנו מצרת נפשו והיי יללה גדולה ודאבון נפש...

ובתוך כך נודע לנו כי לא הי' שום אש ברחוב יודים רק בשאר מקומות שבעיר, אך החיצים הזיקו כמה אלפים בתי יודים ג"כ, אבל לא הדליק האש...

... ביום א׳ ג׳ אב חזרנו לביתנו לשלום אשר לא ראיתיו זה מ"ב יום...

תיאורי המצב הקרבות נמשכים עד לתחילת חודש חשוון ה'תק"ע... עובדה המסתדרת יפה, מבחינת התאריכים והאירועים ההיסטוריים והדיווח על חתימת "הסכם שנברון", ב- 14 באוקטובר 1908 בווינה.

לקריאה נוספת:

-         ראה ערך "המלחמות הנפוליאוניות" ו- "הקואליציה החמישית" (וויקיפדיה)

-         דרכה של ישיבת פרשבורג בראשותו של החת"ם סופר ("דעת")