יום חמישי, 10 ליולי, 0755 בבוקר, בדרך לעבודה. האוטובוס עומד ברמזור (בתוך העיר), ואחד
הנוסעים צועק שיש אזעקה. הנהג פתח את
הדלתות, והנוסעים נפוצו לכל עבר לתפוס מחסה.
מדובר ברחוב עם בתים פרטיים, ללא שטח ציבורי כלשהו. חלק מהנוסעים התכופפו ליד מכונית חונה, וחלק מהאנשים
ואני בתוכם, נכנסנו לבית פרטי, בו יש גן ילדים. הגננת נתנה לנו להיכנס, וירדנו כולנו לקומת
המרתף. חיכינו כמה דקות, שמענו 3 בומים,
ויצאנו חזרה לרחוב. האוטובוס, כמובן, לא
חיכה לנו.
שני אחים, בת ובן, כבני 9 ו-
6 (בהתאמה), שנסעו איתנו באוטובוס והסתתרו באותו בית, נראו קצת אבודים, כשהמסלול הקבוע
שלהם השתבש. שאלתי אותם אם להראות להם
איפה התחנה הקרובה (שלמעשה די רחוקה) כדי להמשיך בנסיעה... אבל הילדה (הגדולה
יותר) אמרה שהיא רוצה הביתה. אז ליוויתי
אותם לתחנה שבה יש אוטובוס שנוסע חזרה, ואח"כ הלכתי לתחנה שבה יש אוטובוס
שממשיך בכיוון הנסיעה שלי לעבודה.
ב"ה שלא היו עוד אזעקות, כי אחרת הילדים האלה בטח לא היו יודעים
מה לעשות.
נוסעים נמלטים, מאוטובוס, למרחב מוגן
בסיטואציה דומה, אך במקום אחר
ראו 20 שניות ראשונות
לקריאה נוספת:
-
ניצחנו, נכון?!?? (21 לנובמבר 2012)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה