"המבקר שמאס בחייו"

הכתבה להלן הופיעה במוסף "ישראל השבוע" של העיתון "ישראל היום", עמ' 14... והסתדרה בתזמון מעניין עם חוויה שעברתי ביום חמישי האחרון, 17 ליולי... אז אמר לי מישהו: "אל תהיה דון קישוט" (כינוי שמזמן לא שמעתי).

לאומר היו רק כוונות טובות לגביי... אבל המשמעות היא, להמשיך לחיות ולסבול בשקט את האי-צדק וחוסר המוסריות שיש מסביב, בלי לדבר על זה, בלי להעלות מודעות לנושא, ובלי לנסות לתקן את המצב.  בין אם זה אלימות פיזית, ובין אם מדובר באלימות מילולית.

מה אמור לעשות אדם שמרגיש בכל רמ"ח אבריו, שהעולם סביבו איננו מוסרי? מה האדם אמור לעשות, כשהחברה סביבו פועלת בחוסר צדק משווע... ומתנגדת (כולל האנשים "הטובים" שבתוכה) לכל ביקורת?  מה עושה בנאדם כשכל זה גורם לו סבל?

"תתעלם" אומרים האנשים הקרובים אליו... כשלהתעלם, משמעו, בגידה בערכים הבסיסיים ביותר עבורם הוא חי: צדק, מוסר, יושר, סובלנות, וכו' וכד'.

האם חיים כבוגד, יהיו טובים יותר עבורו?

אני ממש לא מבין את "הטובים" שבינינו... שכאילו מתנגדים לאנשים שכמותי, ומוציאים לנו את הרוח מהמפרשים... במאמצינו לעשיית טוב.  מילא, אתם לא עוזרים... אבל גם לא לתמוך... ואפילו להתנגד??

לקריאה נוספת על מצוקת עובדים:

טובת העסק או הלקוח, ציות מוחלט או שיקול דעת (מאי 2014)

המבקר שמאס בחייו

מה גרם לבכיר במשרד מבקר המדינה להחליט לשים קץ לחייו • איך קורה שבכיר במשרד המבקר זייף תעודת זהות ועדיין לא פוטר

מרדכי גילת / פורסם ב- 18.07.2014

ביום רביעי לפני חודש, סמוך ל־3 בצהריים, קיבלו עובדים במשרדי מבקר המדינה ברחבי הארץ, מכתב פרידה מחברם, ח', שבגיל 54 החליט לקפוץ אל מותו מחדרו שבקומה 7 בירושלים.  בדרך הזאת, האמין, יצליח לזעזע את הנהלת המשרד ולגרום לפתיחת חקירה אמיתית בפרשת התנכלות מתמשכת נגדו.

ניסיון ההתאבדות של ח' סוכל ברגע האחרון בזכות תושייתם של כמה עובדים ובהם קב"ט המשרד.  אלה הבינו מה עומד לקרות, פרצו לחדרו בעודו על אדן החלון ומנעו את האסון.  אבל מכתב ההתאבדות המצמרר של ח', וכל מה שמסתתר מאחוריו – לרבות חיצי ביקורת כואבים לעבר הבוס הישיר שלו ולעבר מנכ"ל המשרד – נשמר עדיין בסוד.  לאיש מאנשיו של המבקר הנוכחי, יוסף שפירא, אין ולא היה עניין שהסיפור יפרוץ החוצה – ודאי לא לנוכח מה שכתב ח' במכתב הפרידה, שאותו העביר אחד מעמיתיו לעמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת.

"תקראו מה שח' כתב ותבינו מדוע אני קרוע מהפרשה", אמר להם אותו עמית, "תבינו מדוע אני מזועזע מאופן הטיפול בתלונותיו.

"אני מכיר את העובד המנוסה הזה, שעובד 28 שנה בביקורת, ויודע מה עבר ומה עובר עליו גם עכשיו.  הוא מהטובים, לא מהרעים, אל תתבלבלו.   תקראו את המכתב הקשה שלו ותחזרו אלי.  כל מילה היא אמת לאמיתה".

המכתב אכן קשה לקריאה, אבל החלטנו לפרסם אותו כלשונו רק אחרי שבדקנו ואימתנו את הגרעין הקשה שלו.  אין בו משום ההגזמה.

"שלום לכולם.

לצערי עלי להיפרד מכם שלא בדרך הטבע.

מזה 10 שנים אני נאלץ להיאבק בחזיתות שונות.  בשנים אלה נתקלתי בעבירות חמורות שמתבצעות בין כותלי משרדנו ושאנו כותבים עליהן שוב ושוב בדוחות שלנו.

המוסר הכפול של משרדנו הוציא אותי מדעתי.  ניסיתי להתגבר על כוחות הרשע בתוך משרדינו, אך כשלתי שוב ושוב בשנים 2005-2012.  הייתי קורבן של סידרת עבירות חמורות בין כותלי המשרד גם לאחר שהתגלה שהאחראי לעבירות אלה לא בא על עונשו.

הנהלת המשרד טיפלה באופן כושל בפרשה מסיבות שאינני מבין; ההנהלה טייחה גם עבירות פליליות ומשמעתיות שהוא ביצע.  לאחרונה נוטרלתי גם מעבודתי השוטפת וזאת במסגרת הניסיונות לרתק אותי לפינה שממנה אין חזרה.  המערכת הפכה אותי לדמות שקופה.  הטענות שהשמעתי לא זכו לאוזן קשבת".

ועוד כותב ח': "מנהלי הישיר עשה שימוש לרעה בכוח המשרה שלו וזאת בגיבוי מלא של הממונים עליו.  אני מקווה שהאקט הקיצוני שאני מבצע יוביל לחקירה יסודית ויגרום לבירור ההתנהלות הכושלת והאפליה בפרשיות השונות.   עם זאת אני מסופק בכך.  משרדנו צבר מומחיות יתרה בהסתרת כשלים שונים.   כולי תקווה שהמשרד ישוב לימי הזוהר שלו כי אין לי ספק: הוא התברך גם בעובדים טובים ומסורים.

ח' מסיים: "לדאבוני, לא התברכתי במשפחה תומכת שתחזק אותי בשנים הקשות שעברו עלי.  האמינו לי, ניסיתי להימנע מהצעד הקיצוני שאני מבצע, אך אפסו הכוחות הדלים שעדיין היו בי.  צר לי שאני נאלץ להרים ידיים".

דיין ושבת קראו, נדהמו וחזרו אל מקור המידע.  הצטרפתי אליהם.   הסיפור שנשמע מפי אותו גורם אכן מחייב הסקת מסקנות לגבי בכירים במשרד מבקר המדינה.  רוב העובדות, כפי שמייד נציג אותן, אינן שנויות כאמור במחלוקת.

הבכיר שפגע בצמיגים

מאחורי מכתב ההתאבדות של ח' מסתתרים חשדות למכרזים פנימיים תפורים, למינהל לא תקין, להתנכלות אישית לח', והחמור מכל – להתעלמות ממושכת מניסיונות לסכן את חייו באמצעות פגיעה בצמיגי מכוניתו.

מדובר בעשרות ניסיונות חבלה בצמיגי מכוניתו בשנים 2005 עד 2009, כאשר נהג ברכב מסוג רנו, ובמקרים נוספים בשנים 2009 עד 2012, כאשר נהג ברכב מסוג סקודה.

דפוס הפעולה של האלמוני חזר על עצמו: הוא הניח בזווית מסוימת ברגים באורך 3 ס"מ מתחת לצמיגי הרכב ולא חדל מכך גם אחרי שזה עלול היה להסתיים באסון.

"בדרך הזאת", אומר גורם שנחשף לפרשה, "הצליח האלמוני לגרום חבלה לצמיגים פעמים רבות – בחמישה מקרים לפחות נאלץ ח' להחליף צמיגים, ובשלושה אחרים התפוצץ הצמיג במהלך נסיעותיו בכבישים מהירים.

על פי אותו גורם, ח' דיווח על ההתנכלויות לקב"ט משרד המבקר, אך זה התייחס תחילה לתלונות בספקנות.  בהמשך הורה למתלונן להחנות את רכבו במקום שיש בו מצלמות אבטחה.  אלא שח' חשד שהמצלמות לא נבדקות כלל וחיפש פתרון יצירתי אחר לחשיפת מניח הברגים.

במארס 2012 הוא פנה ישירות אל האחראי למצלמות והצילומים בחניון, וזה לא איכזב אותו.  באחד הסרטים נראה עובד בכיר במשרד יוצא ב־10 בבוקר מרכבו, סוקר את השטח לראות שאין אנשים בסביבה, ניגש לרכבו של ח' ורוכן לעבר צמיגי מכוניתו.

למקום הוזעק הקב"ט וזה יידע את ההנהלה על האירוע.  המשטרה הוכנסה לתמונה רק כעבור שבועיים, פתחה בחקירה, ערכה חיפוש אצל החשוד ובין היתר מצאה אצלו תעודת זהות מזויפת.  תעודה שדי בה כדי לשלוח אותו לצמיתות הביתה.

אסף רוזנברג מתעקש

בנסיבות האלה הורה המבקר מיכה לינדנשטראוס ביוני 2012 על השעיית החשוד, ומחליפו יוסף שפירא האריך את ההשעיה באוקטובר.  בינתיים הושלמה חקירת המשטרה והתיק הועבר לפרקליטות מחוז ירושלים, אבל זו החליטה לסגור אותו.

למה? שאלה טובה: בעניין הברגים, טענו אז נציגיה והשבוע אישרו זאת לעוזי דיין, "לא נמצאו די ראיות"; בעניין תעודת הזהות המזויפת – חלה התיישנות על העבירה.

סגירת התיק אילצה את המבקר שפירא להחזיר את החשוד לעבודה, בתנאי שלא ייפגש עם אנשים אותם הוא מבקר, אבל לא סילקה את התמיהה על החלטת הפרקליטות.  אחד מאלו שנדהמו ממנה היה ראש אגף המשמעת בנציבות, עו"ד אסף רוזנברג, שכבר באוקטובר 2012 הגיש עליה ערר, המתין שנה לתוצאות וגילה כי גם אחרי השלמת חקירת המשטרה הנושא לא טופל ביסודיות.

רוזנברג לא ויתר: הוא קיבל לידיו את התיק, הורה לאנשיו לערוך בעצמם השלמת חקירה ובמכתב למבקר המדינה מראשית מאי השנה כתב כי "יש תימוכין לחשדות נגד העובד", וכי החליט להעמיד את החשוד לדין משמעתי.  עד אז, הוסיף רוזנברג, הוא מצפה מהמבקר לשקול שוב את נושא השעיית החשוד בהתאם לסמכותו בחוק.

שפירא נענה לבקשה, אבל הליך השימוע יתקיים רק באוגוסט הקרוב.   הסיבה: החשוד ביקש דחייה.  הוא נמצא בחופשה פרטית בחו"ל.

תגובת לשכת שפירא: "מדובר במקרה מצער.  משרד המבקר היה קשוב לטענותיו של העובד וטיפל בהן, וכן טיפל בנושא בכללותו.  בשל אופיו של העניין וכדי לשמור על צנעת הפרט, לא נוכל לפרט לגבי הצעדים שננקטו בעניין זה.  עם זאת יודגש כי משרד המבקר פועל לסייע לעובד ולמשפחתו".

עד כאן הכתבה... והנה הערותיי:

-         "ניסיון ההתאבדות של ח' סוכל ברגע האחרון בזכות תושייתם של כמה עובדים ובהם קב"ט המשרד".

"בזכות תושייתם"??? האם הצדיקים הללו "הצילו" את העובד מתוך דאגה כנה לשלומו? האם לא יכלו לסייע לעובד הזה קודם?  ומה קורה עם העובד הזה עכשיו? האם חזר לעבודה? האם מישהו תומך בו?

-         "המערכת הפכה אותי לדמות שקופה.  הטענות שהשמעתי לא זכו לאוזן קשבת"

אוי... אני מכיר, לצערי, את ההרגשה.

-         "משרדנו צבר מומחיות יתרה בהסתרת כשלים שונים".

לפני כשלושה שבועות פוטרתי מעבודתי, לאחר כשנה ורבע... ולאחר שבחודשיים-שלושה, לפני פיטוריי, מעכו אותו 2 מנהלי הישירים, עוד קצת ועוד קצת.  כשביקשתי עזרה, אמרו לי "אתה לא עושה מספיק".

"פיט" (כך אני קורא למנהל הבכיר ברשומותיי) הקפיד לשמור על האינטרסים של לקוח אחד על-פני כל האחרים, בצורה מאוד לא מידתית; דבר שפגע (ופוגע) בניהול האחריות כלפי שאר הלקוחות.  ההתנהגות של "פיט" והמנהל הזוטר נ... גרמו לכך, שבשנה ורבע בה עבדתי בחברה, כשבצוות שלנו 22 איש... באו והלכו כ- 25 אנשים.  עובדה זו, כשלעצמה, זועקת דרשני.

וכל זאת, תוך כדי התנהגות שאינה הולמת מנהל בחברה (לפחות לא ע"פ הקוד האתי של החברה), ותוך צבירת מומחיות מדהימה ביצירת מצגי שווא, מדוע כל העובדים "דפוקים", ורק הוא צדיק יסוד עולם.

ביום חמישי, 26 ליוני 2014 עמדתי בפני המנהל הבכיר יותר בשטח, ונציגת משאבי-אנוש... ובמשך כ- 25 דקות הקראתי, לאט וברור, את "כתב ההגנה" שלי, לטענות שהועלו כנגדי; טענות שלכאורה הצדיקו את פיטוריי.

כך פתחתי את כתב ההגנה:

-         אני מכחיש בתוקף את הטענות נגדי.

-         חשוב לי להדגיש, שאם לא אתייחס, להלן, לכל הטענות נגדי, אין זה מעיד על נכונותן.

-         בפתיחת דבריי, אני מבקש למחות בתוקף על העובדה שמידע אודות פיטוריי הצפויים הודלף במכוון לעובדים מסויימים, כמה שעות לפני שהמידע נמסר לי.  בחברה מתוקנת, זה מעשה לא ראוי.

-         אני מבקש למחות על הניסוח הלא ראוי של סעיף 11, במכתב הזימון לשימוע:  "אם לא תתייצב לשימוע, נראה אותך כמי שמודה בטענות, וכמי שויתר על זכות הטיעון".  זהו ניסוח אומלל ולא ראוי, שבעצם מכריח כל אדם הגון לנצל את זכותו לשימוע, כדי להגן על כבודו, כאשר, כמו במקרה דנן, המכתב מלא בטענות שקריות, חצאי אמת, ודברים שהוצאו מהקשרם.  להזכירכם, תהליך השימוע הוא זכות של העובד ולא חובה.

וכך סיימתי את "הנאום":

-         עקב היחס שלכם אליי בחודשים האחרונים, וטענות השווא, כנ"ל... אני בספק שהשימוע הזה נעשה תוך נכונות מלאה לשקול את טיעוניי, בלב שלם ובנפש חפצה, ולא נעשה כלאחר יד וכמס שפתיים בלבד.

-         צר לי לראות את מצג השווא שיצרתם אתם, רק בכדי להציג אותי באור כה שלילי.  ניכר שהתאמצתם למצוא פגמים בהתנהלותי, תוך הפיכת טפל לעיקר.

-         אני שמח שלמרות ההתנהלות של "פיט" ו- נ., ולמרות המכשולים שהוצבו בדרכי, עמדתי ביעדים (לעומת מעורבים ועובדים אחרים) ושמרתי על כללי ה- "אתיקה", כפי שהציג אותם המנכ"ל ובעלי החברה, בחוברת "קוד התנהגות עסקית ואתית":

"מהי אתיקה?  תרשו לי לצטט את "ידידי" מר אבן שושן:

"התורה המתארת את הטוב שיבחר לו האדם, ואת הרע שעליו להתרחק ממנו".

-         אני שמח שלמרות חיצי הביקורת ולמרות מצג השווא הלא יאומן שניסיתם להציג, שמרתי, לאורך כל הדרך, על הערכים המובילים של החברה (במקור, אני מפנה לעמוד הרלבנטי בחוברת):

אכפתיות ויחס אישי, יושרה, מקצועיות, אחריות ומחוייבות.  קשר עם לקוחות, תוך יצוג הולם של ערכי החברה.  תרבות דיבור מכובדת, נימוס, סובלנות וכבוד כלפי העובדים והלקוחות.  איכות והגנת הסביבה.  אבטחת מסמכים וגריסתם.  ועוד.

לקריאה נוספת:

-         מצוקה בעבודה 4 (100% תפוקה)

-         האם מעביד חייב לתת לעובד זמן לתפילה?

בריאות ובשורות טובות.