Toys Я Us
פתחה את הסניף הראשון שלה בישראל, בשנת 1995, בחוצות המפרץ, במפרץ חיפה. הזכיין היה ליאון קופלר, מבעלי סופר-פארם.
"בשנת 1999 התמזגה (טויס אר אס) עם
"היפר טוי", רשת צעצועים מתחרה בבעלות קבוצת פישמן. בשנת 2008 מכר ליאון
קופלר את חלקו ברשת לאליעזר פישמן, שמחזיק בכל מניותיה" (וויקיפדיה)
כבר מהשנה הראשונה של "טויס אר אס", היה ניכר שהחברה תדרדר
מ- מֵאִיגְרָא רָמָא
לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא (מסכת חגיגה, דף ה' עמוד ב'). התנהלות החברה הייתה של חברה (ישראלית טיפוסית)
שרוצה לעשות כסף, ולא ממש למכור צעצועים ולתת שירות ללקוחות מרוצים.
וככה מחנות מרשימה של 3,000 מ"ר
ב- "חוצות המפרץ" (הקרובה לכביש 4 וכביש עוקף קריות) ע"י צומת וולקן במפרץ חיפה... עברה החנות כמה צמצומים והתכווצויות, וכיום ממוקמת חנות קטנה
של החברה (ע"פ אתר החברה) ב- חלוצי התעשייה 112. במתחם אחורי ולא מחמיא, ליד מתחם "אדמירלטי". כ- 2 ק"מ (קו אווירי) צפונית-צפונית-מערבית למיקום הקודם.
זכיתי להיות בצוות ההקמה, ואחד מעובדיה הראשונים של החברה. זה היה מקור הפרנסה היותר מסודר שהיה לי מאז
השתחררתי משירות סדיר. מקום עבודה, שעל-פי
רוב, היה כיף להגיע אליו ולבלות בו שעות ארוכות.
היינו חבורה מאוד איכותית, והיה כיף לעבוד יחד. אותי, אפילו אפפה גם תחושה מסויימת של גאווה, על
הכבוד (החלום) שנפל החלקי לעבוד ב- "Toys R Us".
בלי נדר, אוסיף בעתיד עוד פרטים ומסמכים מהתקופה ההיא; מסמכים שאינם נגישים לי כעת.
תוך כדי עריכת נתונים למאמר הזה, מצאתי אונליין תמונה מהימים ההם:
בתמונה מימין לשמאל:
מיקי, אבי בן שבת, פול, ראנדי, מייק מחברת
המדפים לוזייר.
שטח החנות 3,000 מ"ר.
את ראנדי ופול אני זוכר. ראנדי, אם אינני טועה, היה בריטי. שניהם הגיעו עם רוח החברה מחו"ל, וניסו
ליישם בישראל את כללי שירות הלקוחות המצויינים של החברה. אני זוכר (בעצב) איך צחקו על התמימות שלהם,
ואמרו שבישראל זה לא ילך.
גלובס: "בסוף השנה צפויה הרשת, לראשונה, לעלות על פסי רווחיות לאחר שנים של הפסדים מאז חדירתה לשוק בשנת 95'" (ספט.
2000).
אין מה "להחמיא" על התנהלות ההנהלה (הבכירה והזוטרה) של החברה.
לצערי, פוטרתי מעבודה (אוגוסט 1996), שלא בתום לב. בתחילה ניסו נציגי החברה אפילו להתנער מתשלום
פיצויים כחוק. רק לאחר התערבותה של ההסתדרות,
הגענו לפשרה, ב"ה.
פחות משנה לאחר מכן, הוחלף המנכ"ל. המנכ"ל המחליף שרד בחברה כ- 3 שנים בלבד,
לפני שנהיה המשנה למנכ"ל סופר-פארם, תפקיד שנתפר במיוחד בשבילו.
זה היה אולי ב- 1999, כשנתיים אחרי
שפוטרתי, וכשהפסדי החברה היו ניכרות... יצר איתי קשר מפתיע, ד"א – אחד מחבריי
לעבודה שם, ואמר לי: אני זוכר שהתרעת ואמרת שזה מה שיקרה.
עד כאן, זו הייתה הקדמה לשורות הבאות... ואולי כהמשך למאמר: "המגפה השקטה במקומות העבודה".
לפני שבוע מצאתי קטעי יומן שכתבתי בין דצמבר 1995 ל- ינואר 1998.
להלן קטע נוסף. נכתב קצת יותר
מארבעה חודשים מאז תחילת עבודתי:
12 לדצמבר 1995. אתמול הגיעו
עובדים חדשים. לקראת חנוכה צריך יותר כח-אדם. יפה לראות את התמימות הזו, של עובד חדש; כשהעובדים הוותיקים כבר מכירים את כל הרמאויות,
התיחמונים... והיחס המגעיל, בדר"כ, מהממונים. היום נוכחתי כשאחת העובדות החדשות למדה על בשרה
יחס גועלי מהו?! היא טעתה בביצוע משימה
כלשהי... ובמקום שהממונים יסבירו לה מה ואיך זה צריך להתבצע... היא קיבלה נזיפה,
שאינה משתמעת לשני פנים. העובדת נפגעה
כמעט עד עמקי נשמתה התמימה. כנראה שלעולם
לא אוכל להבין איך אפשר להתייחס, בצורה נבזית שכזו, לעובד חדש, או ותיק.
20 לדצמבר 1995. שלשום, נגשתי
לאחת האחראיות וביקשתי לעבוד שעות נוספות; וזאת כהשלמה לאי-עבודתי בשבת בבוקר, שאז
מקבלים 150%; וזו תמורה מיוחדת שעובד יכול
לקבל (מבין העובדים, אני ה- "דתי" היחיד). תשובתה, במילים האלה: "לא!! זו בחירה שלך
לא לעבוד בשבת. אם אתה רוצה אתה יכול
לחזור בשאלה!".
הייתי קצת בהלם למשמע התשובה.
27 לדצמבר 1995. ביום ראשון
עבדתי כרגיל, מ- 1345 עד 2215. אתמול, יום
שני, עבדתי המון שעות; בבוקר, מ- 1000 עד 1630... ובלילה מ- 2330 עד להבוקר ב-
0730. היה המון מה לסדר בחנות. העבודה הלילית עברה מהר. חזרתי הביתה וישנתי עד 1230... כשב- 1330 חזרתי
לחנות. בהפסקה אמרת ל- א. (העובדת החדשה
כנ"ל) ששמתי לב בימים האחרונים לשינוי בהתנהגותה. היא אמרה שזו התרגעות משטף הרצון שלה לדבר כל
הזמן. לא המשכתי להטריד אותה בנושא...
בסוף יום העבודה הסעתי אותה לביתה.
לקריאה נוספת:
טויס אר אס מתכוננת לפירוק פעילותה בארה"ב.
השבמחקקמעונית הצעצועים שהודיעה על פשיטת רגל בספטמבר אינה מצליחה למצוא רוכש או להסדיר את חובותיה מול הבנקים
https://www.themarker.com/wallstreet/1.5888428