צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף / קווי יסוד באופי הלאומי היהודי

"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (פרשת "שפטים", דברים ט"ז כ').

" צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" – צַדֵּק משלך ותן לו (מכאן למדו למוכר במשקל שיוסיף משלו כשהוא שוקל).

(מתוך ״ספר הפרשיות״ / אליהו כי טוב, לפרשת ״שפטים״, עמוד כ"ה).

"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה.  מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה'" (פרשת "קדשים", ויקרא י"ט ל"ה-ל"ז).

"מֹאזְנֵי צֶדֶק – צדק את המאזנים יפה.  אַבְנֵי צֶדֶק – צדק את המשקולות יפה.  אֵיפַת צֶדֶק – צדק את האיפות יפה.  הין צדק – צדק את ההינין יפה.  מכאן אמרו: הסיטון מקנח את מדותיו אחת לשלשים יום ובעל הבית לי"ב חודש. החנוני מקנח את מדותיו פעמים בשבת וממחה את משקלותיו פעם אחת בשבת וחייב להכריע לו טפח, שנאמר מאזני צדק.  צדק משלך ותן לו" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) פרשת "קדושים", ויקרא דף נ"ה עמוד ב').

"כל מידה יהודית וכל דבר שנמדד בידי יהודי חשובים לה כעשיית – משפט יהודית – כסמל לשמירת – משפט יהודית; כך היא מציגה את עצם המשפט – בצורתו המוחלטת ביותר – כמקדש ששמירתו מסורה לכל יהודי; רצונה, שרוח משפט ושמירת משפט – עשיית צדק ומשפט – יהיו קווי יסוד באופי הלאומי היהודי" (רש"ר הירש).

אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (פרשת "כי תצא", דברים כ"ה ט"ו).

          "שלא תחסר את חבירך כלום ולא זו שלא תחסר לו אלא אפילו וצדק צדק משלך ותן לו יותר מהראוי לבוא לו" (כלי יקר, פרשת "כי תצא", דברים כ"ה י"ג).

"הוֹלֵךְ תָּמִים, כענין שנאמר: (דברים י"ח י"ג) "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" וגו'.  וּפֹעֵל צֶדֶק, שלא יגזול ושלא יקח כלום משל חברו, וכמו שאמרו רז"ל: (בבא בתרא פ"ח ב') צדק משלך ותן לו, וזה היפך מסיג גבול..." (רבינו בחיי, פרשת "כי תבא", דברים כ"ז).

"... כדרך שהפרשה הגדולה של קדושת החיים (ויקרא י"ט) מסיימת במצוה על צדק המידות, כן הדבר גם כאן: תורת המצוות החברתיות שניתנה לבאי הארץ מסיימת במצוה על צדק המידות ובאזהרה מכל פגיעה בו.  ביארנו שם את ההלכות הנוגעות לעניין זה והראינו את המשמעות הנעלה ואת החשיבות העמוקה שהתורה מייחסת לנאמנות במשא ומתן לצורך שמירת האופי היהודי... הנאמנות במשא ומתן היא עקרון יסודי של האדם היהודי החברתי... כאן נאמרו מצוות אלה לבאי הארץ העתידים לקיים משא ומתן אזרחי, ונאמר כאן שעצם החזקת מידות ומשקלות בלתי - מדוייקים, עצם היותם בכיסך, בביתך, יש בו משום עבירה.  על ידי כך נצטווינו למנוע כל אפשרות ומראית עין של ניצול לרעה.  ואחרי שהכתוב כבר הזכיר איפה שלמה (פסוק ט"ו), הרי הוא מוסיף וצדק בהוראה מוחלטת, ולמדנו מכאן שעלינו למנוע כל קיפוח בשעת מדידה ושקילה, ובכך כבר הונח היסוד לכל ההלכות המעשיות המפורטות שסקרנו אותן בספר ויקרא באופן כללי...

ומכאן למדו את החובה המוטלת על המוכר: "צדק משלך ותן לו" (בבא בתרא פ"ח ע"ב); על המוכר למדוד ולשקול ברווח ולהוסיף משלו כדי שהקונה יקבל על כל פנים את המגיע לו:

לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ וגו'.  המשך קיומך הממלכתי על אדמתך תלוי בשמירה הקפדנית על צדק במשא ומתן; ה' דורש ממך את הנאמנות הזאת ומידה זו חייבת להיות קו יסוד במכלול תכונותיך הלאומיות, שכן -

(טז) כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה. לא רק העוול אלא האדם שזכה שה' הוא אלהיו – מנהיג גורלו ומדריך מעשיו – האדם היהודי הוא תועבת ה' אלהיו אם הוא קורא לעצמו "יהודי" ואיננו שומר בקפדנות על צדק במשא ומתן.  היהודי שמידותיו ומשקלותיו מזוייפים איננו זכאי לקרוא לה' "אלהיו"..." (רש"ר הירש, פרשת "כי תצא", דברים כ"ה ט"ו-ט"ז).

ולימינו אנו, הרעיון "צַדֵּק משלך ותן לו" הזכיר לי התנהלות יוצאת דופן של דוכן ממכר אוכל מוכן בניו יורק, השייך (ובהשגחת) "קהל עדת ישורון" (מעניין שהמאמרים בעברית ובאנגלית לא מסונכרנים).  שם, מכוונים את המשקל למינוס, כמשקל המיכל בו ישימו את האוכל המוכן שקונים.  נניח משקל מיכל הפלסטיק הריק (נפח שני ליטר), הינו 50 גרם... המוכרים ישימו את המיכל ויאפסו את המשקל, וכך הלקוח ישלם נטו רק עבור האוכל שקנה.

לא ראיתי כדבר הזה בשום מקום אחר.

אם לא מתנהלים בצדק, כנ"ל... ומחייבים הלקוח גם את משקל האריזה, כמחיר המוצר... אז כש- "פילה סלמון" עולה 10.90 ₪ ל- 100 גרם... נשלם על מיכל הפלסטיק הריק (שמשקלו 56 גרם) 6.104 ₪; ואם קנינו "קישואים בעשבי תיבול" (שעולים 3.90 ₪ ל- 100 גרם) נשלם על אותו מיכל פלסטיק 2.184 ₪, בלבד.  באחד הפעמים אמר לי בעל העסק (כשראה שאני שוקל אריזה ריקה), שזה גורם לו להרגיש לא נעים; והזכיר לי שחברי מועדון מקבלים 10% הנחה, בגלל "הבעיה" הזו (על 0.582 ק"ג סלמון, קיבלנו 6.34 ₪ "הנחה").  ומה על מי שלא "חבר מועדון"? לא מגיע לו "החזר"? תכל'ס, כמה מה עלות המוצר לבית העסק? [באוגוסט 2016, הופתעתי (לטובה) לראות בבית ממכר אוכל צפוני, שבעבר חייבו על האריזות... שכעת הם מזכים בקופה על האריזות, באיזשהו אופן].  אם אפשר לעבוד בצדק בחו"ל, אפשר גם במדינת ישראל.

נראה לי ראוי ונכון, שמוכרים לא יחייבו לקוחות על מיכל האיחסון בהם הם שמים את האוכל המוכן.  כשרואים את המשקל במינוס, רואים לכאורה את ה- "צדק" בעיניים.

מעניין, ברוך ה'.