דם על הידיים (מרץ 2008)

ביום חמישי בבוקר (6 למרץ 2008) כט' אדר א' ה'תשס"ח... התפרסמה כתבה, באתר האינטרנט של "הארץ", שכותרתה: "ברק ומועצת יש"ע סיכמו: פינוי מאחזים בימים הקרובים".

ממועצת יש"ע נמסר אתמול בתגובה שאכן מתקיימים מגעים להשגת הסכם, אך לדברי היו"ר דני דיין, "שום דבר לא סגור, יכול להיות שזה יקרה מהר מאוד, או שזה לא יקרה בכלל". דיין סירב לנקוב בשמות המאחזים שיועתקו, ואמר: "שמות המאחזים עדיין לא ברורים. בכל מקרה לא מדובר באף שם שאתה מכיר. לא מדובר במאחזים המאוישים במשפחות" (ההדגשות שלי, ולא מופיעות במקור)...

ואח"כ נכתב עוד:

בנוסף, מתנהלים מגעים אינטנסיוויים סביב המאחז מגרון, שנחשב לגדול ביותר כיום וכולל יותר מ-60 משפחות. לאחרונה התחייבה המדינה בפני בג"ץ כי תפנה את מגרון עד חודש אוגוסט...

אבל לא הסתירה הזו היא שהרתיחה את דמי... אלא עצם העובדה שחבורת יהודים נושאת ונותנת עם רשויות המדינה ומסייעת בעצם למסירת שטחי ארץ ישראל לגויים.

מועצת יש"ע, איבדה כבר את ה- "עין" היחידה שהייתה לה; ועכשיו, מהמעט "יש" שנשאר להם... הם מוכנים לוותר עוד?!?

ב- 0710 נרשמתי כמגיב הראשון: "שהילדים ילכו לשחק במקום אחר".

(במהדורת האינטרנט החדשה של "הארץ" התגובות המקוריות נמחקו)

כמה ימים אח"כ יצרתי קשר עם מועצת יש"ע (בעניין דומה)... וכתשובה ענה לי הדובר והודה: "הפירסום בעיתון "הארץ" הוא פירסום ראשון שאליו הגיב והתראיין יו"ר מועצת יש"ע דני דיין כפי שציטטת ממנו".

שורש הבעיה נעוץ חזק ועמוק בהיות המועצה, חבריה והקהל אותם היא מייצגת – צד"לניקים!

ציוניים דתיים לאומיים

ובסינדרום "מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו".

בסופו של יום רובם מזדהים ונלחמים על שטחי מדינת ישראל... ולא בהכרח על שטחי ארץ ישראל. ולכן, מלחמת המאחזים היא צבועה ולא רצינית... הן במשחקים להקימם... והן במשא ומתן על פינויים!

חורה לי, שאין כמעט אף ישוב צד"לניקי מבוסס ומובהק אחד, בשטחי יהודה, בנימין והשומרון, שאפשר להשוותו (מבחינת התפתחות) לישובים יהודיים כמו העיר בית"ר עילית (יותר מ- 29 אלף תושבים) וישובי מודיעין עילית (קרית ספר, אחוזת ברכפלד ועוד), בהם גרים יותר מ- 34 אלף תושבים.

ממשיכים להתרוצץ ולשחק "חתול ועכבר" עם רשויות המדינה... "זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם" (ישעיהו כח'), במקום "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי" (ישעיהו נד').

פשוט כואב הלב.

אני בספק גדול אם "הרב" ובנו אינם "מתהפכים בקברם" לאור העובדה ש- "תלמידיהם" לא מתנגדים בעוצמה רבה לעקירת ישובים יהודיים בארץ ישראל... ואף משמשים ככוח מסייע. אני בספק אם "הרב" היה מתיר להם לשרת בצבא ההגנה למדינת ישראל, ומשטרת ישראל, כשהם משמשים ככלי לביצוע הרס וחורבן.

ותקצר היריעה בכלל לפרט אפילו בראשי תיבות את מאמריו החד-משמעיים של הרב צבי יהודה על איסור וויתור שטחי ארץ ישראל, והצורך המוכרח בהתנגדות אקטיבית.

הנה רק תזכורת קצרה בתכלית הקיצור (ההדגשות שלי, ולא קיימות במקור):

ומכאן לעניננו. החיוב של "והורשתם את הארץ וישבתם בה" שהארץ תהיה בידנו "ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות" כלשון קודשו הברורה של הרמב"ן, מצות עשה דאורייתא, ברורה ומוחלטת, כלל-ישראלית, שעל הארץ הזאת, לכל גבולותיה, אנו מחויבים במסירות נפש כשמגיע מצב של כפיה, אם תהיה מצד הגויים או אילו, חלילה, מצד יהודים, בגלל שבושי פוליטיקה ושבושי דעות - כולנו מחוייבים ליהרג ולא לעבור! על יהודה ושומרון, על רמת הגולן - זה לא ילך בלי מלחמה! מישהו שאל אותי אם ברצוני לעשות "מלחמת אחים". אני לא אכנס לטרמינולוגיה ולא אקרא שמות איך ייקרא דבר זה, אבל זו עובדה: זה לא ילך, זה לא יעבור בלי מלחמה! על גופותינו ועל איברינו! כולנו! לא הגויים יצליחו בזה ולא סיבוכים פוליטיים משלנו בשום אופן שבעולם!

הגבולות, הקילומטרים האלו שלנו, מקודשים בקדושה אלהית, ואין בידינו, בשום אופן שבעולם, אפשרות של ויתורים עליהם... בשום אופן שבעולם! זו מצות-עשה דאורייתא - יהרג ואל יעבור - ושום חשבונות וסיבוכים פוליטיים, שום סידורי ממשלה ושום ביטויי שרים שלנו לא ישנו ולא יועילו בזה... ולפיכך החיוב על כל אדם מישראל, ועל כל גדול תורה בישראל, על כל איש צבא בישראל, למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומן השמים יסייעונו.

פשוט וכואב. אפילו לא לצעוק ולמחות כמו שצריך??? היתכן ששכחו התלמידים את דברי הרב???

ההתייפייפות של דור התלמידים בעייתית להחריד. הדבר הכי קיצוני שהצליחו לחשוב עליו, זה סירוב פקודה... ומכיוון שזה לא התבצע באופן רחב... ההתנגדות הפסיבית הזו, לא דגדגה לאף אחד.

לא יתכן שתהיה חבר במועדון... ולא תשא באחריות לפעילות המועדון (גם אם לא השתתפת פיזית בפעילות), לטוב ולרע.

ראו דברי מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בשיעורו "המאבק על שלמות ארצנו" - חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד'.

באותו ערב יום חמישי (6 למרץ 2008) כט' אדר א' ה'תשס"ח - ראש חודש אדר ב'... היה הפיגוע בישיבת "מרכז הרב" בירושלים.

צירוף מקרים???

* 30 למאי 2008. כ -30 אנשי ציבור ורבנים המזוהים עם הימין הגיעו למחנה שדמה, מחנה צבאי נטוש הנמצא על כביש גוש עציון-הר חומה, והודיעו על כוונתם לפעול להקמת ישוב יהודי במקום.

 

הם לא מבינים, שבלי להבטיח שהדור הבא והדור שאחריו יחיו ויבנו בעיר המתוכננת... לא יהיה למקום עתיד והוא יהיה רק עוד ישוב מזדקן. דגל מתנפנף ברוח, ולא יתד תקוע באדמה (ואולי הם כבר הבינו את זה?!?).